תושבי עוטף עזה מרגישים כמו "בני ערובה כלכליים". הם תלויים במענק האכלוס של המדינה שמאושר כל חודש מחדש, הרכוש היחיד שיש להם הוא בית בעוטף, שאינו שווה כלום כרגע ולפי אנשי מקצוע גם לא יהיה שווה בחמש-שבע השנים הקרובות, ממשיכים לשלם את המשכנתה למרות שהם לא גרים בבית, ואם לא ירצו לחזור לגור בעוטף בזמן הקרוב או הרחוק, לא יקבלו שום תמיכה כלכלית מהמדינה.
"אני חיה 25 שנה בקיבוץ, את כל הוני השקעתי שם והיום אין לי כלום", אומרת אורית (50), תושבת אחד הקיבוצים הנמצאים 4-0 ק"מ מהגבול, "בגיל 50 אני מתחילה את החיים שלי מאפס בחוסר ודאות נוראי, בלי שום רכוש".
הצעת החוק שהונחה בשבוע שעבר על שולחן הכנסת, שעליה חתומים יותר מ-50 חברי כנסת ובהם גם ח"כ אלון שוסטר, תושב העוטף, לא מתייחסת לתושבים שלא ירצו לחזור במוקדם או במאוחר, אלא רק לאלה שיחזרו להתגורר בעוטף עזה מיד כשהמדינה תודיע שאפשר. כך נכתב בהצעה: "מטרתו של חוק זה היא לשקם, לחדש ולפתח את היישובים באזור חבל תקומה שנפגעו ממתקפת הטרור, בין היתר באמצעות מתן מענקים והטבות לתושבי היישובים שבתחום אזור חבל תקומה ועידוד הבנייה, התעשייה והחקלאות ביישובים אלה, והכול בלוחות זמנים מהירים. מענק לתושבים חוזרים כ-600,000 אלף שקלים חדשים ליישוב המרוחק עד 4 ק"מ מהרצועה, ליישוב עצמו מיליון שקלים לשיקום ...". משפט עלום אחד בהצעה אומר כי בתושבי העוטף שלא ירצו לחזור יטפל גוף אחר ולא מנהלת תקומה, לא ברור איזה גוף ומדוע הוא לא מתחיל את עבודתו כבר עכשיו.
"לא רוצה לחזור בגלל לחץ כלכלי"
התושבים זועמים, מרגישים שהמדינה שוב מנסה "למכור אותם בזול" ומבטלת בהינף יד את אותן משפחות שחוששות לחזור בזמן הקרוב. כל תושבי העוטף ששוחחתי איתם אומרים שהמדינה חייבת לתת פתרונות לאנשים שלא ירצו לחזור, לאנשים שירצו לקחת את הזמן לפני שהם חוזרים, ובטח לתת ודאות בתקופת הפינוי, אחרת התושבים יפשטו את הרגל. "אחרי כל מה שעברנו ב-7 באוקטובר, אלה לא אירועים שאפשר להגיד לתושבים 'תכילו את זה'", הם טוענים.
"הבית שלי, שבניתי לא מזמן והשקעתי בו את כל כספי, לא שווה היום כלום ולא יהיה שווה בשנים הקרובות", אומרת נורית (45), תושבת אחד הקיבוצים בעוטף, "ב-6 באוקטובר הוא היה שווה 3.3 מיליון שקל, היום הוא פשוט שווה אפס ואין לי מושג מתי אוכל להשכיר אותו או למכור אותו. אנחנו מאוד רוצים לחזור אבל פוחדים ורוצים לקחת את הזמן, לחכות אולי שנה, אולי שנתיים. מבחינה כלכלית המדינה צריכה לדאוג לנו בדיוק כמו שהיא דואגת לאלה שיחזרו. הרי לא נוכל לשכור בית במקום אחר ללא יכולת להשכיר את הבית שלנו וללא פיצוי מהמדינה על הרכוש שלנו. זו התאבדות כלכלית. יש לי בית אחד, אין לי עוד נכסים, את כל הכסף שלי שמתי על הבית, אני משלמת משכנתה 6,000 שקל והיום אנחנו בלי כלום. העבודה שלי בעוטף אז אני לא עובדת כרגע. ההבנה שאתה צריך להתחיל את החיים שלך מאפס ואתה תלוי רק במדינה מפחידה מאוד. לנו בבית מלון במשך שלושה חודשים בחדר אחד קטן משפחה של שש נפשות. אני צריכה להקים את החיים שלי במקום אחר, וזה הון תועפות. יש לי ארבעה ילדים לדאוג לבריאות הנפשית שלהם, ואני מרגישה שגם בי משהו נפגע, אני לא באותן יכולות. מעולם לא חשבתי שאחזור לגור ליד ההורים, אבל היום אני אומרת שאני צריכה אותם.
"כל בית שחיפשנו עולה לפחות 12 אלף לחודש. ביקשו ממני לחתום על חוזה לשנה, אני חותמת בידיים רועדות. איך אני יכולה להתחייב לשנה ואם יבטלו את מענק האכלוס פתאום? הרי זה מתחדש כל חודש, אף אחד לא מבטיח לי כלום. אני לא רוצה לחזור בגלל לחץ כלכלי, אני צריכה לייצר לעצמי אלטרנטיבה. התעייפתי מללחום. הבתים שלנו לא נפגעו אולי אבל הנפש כן. לי זה נראה הכי ברור – אני לא רוצה לגדל את הילדים שלי במציאות הזו ואני לא צריכה להתנצל על זה".
"כל בית שחיפשנו עולה לפחות 12 אלף לחודש. ביקשו ממני לחתום על חוזה לשנה, אני חותמת בידיים רועדות. איך אני יכולה להתחייב לשנה ואם יבטלו את מענק האכלוס פתאום? הרי זה מתחדש כל חודש, אף אחד לא מבטיח לי כלום"
נורית, תושבת העוטף
"המדינה מציעה לנו שוחד"
גם סופי (56), מקיבוץ מפלסים בעוטף עזה, חוששת מאוד. "אנחנו כרגע לא יודעים אם נחזור בכלל, ואם כן זה לא יהיה בטווח המיידי", היא אומרת, "איך אני אמורה להסתדר כלכלית? המענק שהמדינה מציעה זה שוחד. מציעים שוחד לאנשים שיחזרו לבתים במקום לדאוג לביטחון ושקט, מנסים לשחד אותנו כדי שנכיל את כל האירועים האלה.
"רק אחרי 7 באוקטובר הבנתי כמה אנחנו מטומטמים שהסכמנו בכלל לחיות עם כל זה. אחרי כל מבצע שהיה עד היום חיכיתי לחזור הביתה, ופתאום עכשיו אני אומרת אין סיכוי שנחזור כי ברור שהמרצחים ינסו שוב. יש להם תוכניות מסודרות על כל קיבוץ, על כל משפחה, הם יוכלו לממש את זה בהמשך, זה מפחיד, איך אפשר לגור שם ככה? איך אעשה הליכות כמו שהייתי רגילה סביב גדר הקיבוץ? פחד אלוהים, הם יכולים להיכנס מהרפת כמו שעשו באותה שבת. איך אשאיר את הילד שלי לבד בבית? עוד לפני צוק איתן שמעתי חפירות מתחת לבתים, יש לי שינה קלה והייתי שומעת קונגואים ונשכבת באמצע הלילה עם האוזן על הרצפה, שמעתי מוזיקה בערבית, דיבורים בערבית, כל הזמן אמרו לי שאלה תרגילים. לצערנו המדינה יודעת את כל זה והם משכנעים אותנו לחזור. הרבה אנשים יחזרו כי אין להם ברירה כלכלית. הצבא לא יישאר לנצח. הקיבוץ שלנו הופך להיות קו ראשון אחרי שכפר עזה ונחל עוז לא יחזרו בשנים הקרובות. אני לא ארגיש בטוח בחיים".
"המענק שהמדינה מציעה זה שוחד. מציעים שוחד לאנשים שיחזרו לבתים במקום לדאוג לביטחון ושקט, מנסים לשחד אותנו כדי שנכיל את כל האירועים האלה. רק אחרי 7 באוקטובר הבנתי כמה אנחנו מטומטמים שהסכמנו בכלל לחיות עם כל זה"
סופי, קיבוץ מפלסים
"צבע אדום מבחינתי עכשיו זה מחבלים ולא קאסמים, הקונוטציה השתנתה", מוסיפה נורית, "זה כבר לא יהיה, 'בסדר, ניכנס לממ"ד', זה אחרת לגמרי. יש לי סיוטים כל לילה שנכנסים מחבלים הביתה. הגיעו טנדרים עם מחבלים ממש מול הבית שלי, יש לנו כינון ישיר לבית, הם רואים את המטבח שלי בבירור, אפשר לירות עליו טיל נ"ט. איך אפשר לחיות ככה?"
"הסטרס הכלכלי מוסיף עוד לחץ וזה לא צריך להיות ככה. הצעת החוק משבוע שעבר לא מדברת בכלל על אנשים שלא ירצו לחזור מיד כשהמדינה תגיד שאפשר. היו צריכים להוציא מתווה שנבנה בשיתוף עם התושבים שחוששים לחזור. תנו לנו מקום, תנו לנו ביטחון. אני צריכה לצאת עכשיו לעוד מלחמה על הסיפור הכלכלי? אנחנו אנשים בטראומה, אנחנו צריכים עזרה מהמוסדות, לא להילחם במוסדות. תייצרו לנו פתרונות, זה הסיכוי האחרון אולי לשכנע אותי לחזור מתישהו".
תגובת ח"כ אלון שוסטר, מיוזמי הצעת החוק: ח״כ שוסטר סבור כי יש לעשות שינויים בחוק המוצע. מפאת חשיבות הנושא, היה חשוב לו לקחת חלק בהצעת החוק על מנת שיוכל להשפיע ולדייק את הדברים בהמשך. ח״כ שוסטר משוכנע שהמדינה צריכה לתת מענה לתושבים שלא ירצו לחזור, וימשיך להיות פעיל בנושא ולהשפיע ככל הניתן בהתאם לצרכים שעולים מהשטח. מנהלת תקומה עוסקת בשלב הביניים וחזרת התושבים. הגוף שאמור לעסוק במשפחות שלא ירצו לחזור הינו משרד רה״מ בהובלת מנכ״ל המשרד, יוסי שלי".
תגובת מנהלת תקומה: מנהלת תקומה אמונה על שיקום ופיתוח חבל התקומה ואוכלוסייתו בטווח של 0-7 קילומטרים מהגדר. בתוך כך, סיפקה המנהלת פתרונות מיידיים בשלב ראשון עבור כלל התושבים במלונות, על מנת לשפר את אורח החיים ככל שניתן.
לאחר פגישות אחד על אחד עם כלל ראשי המועצות ונציגי היישובים, החל יישום שלב הביניים במסגרתו ניתן מענה קהילתי בפתרונות דיור זמניים - או במלונות או בפתרונות עירוניים או כפריים בהתאם לבחירת התושבים.
עבור תושבי החבל שבחרו שלא להצטרף בשלב זה לקהילתם לפתרון הדיור הזמני, ניתן פתרון פרטני על ידי המנהלת הכולל שכר דירה, ריהוט ומימון חשבונות שוטפים. בהמשך, ולאחר שיחל שלב החזרה ליישובים כחלק מחזון המנהלת, הטיפול בתושבים שיבחרו שלא לחזור לביתם יבוצע באופן פרטני על ידי ועדה בין משרדית שתוקם על ידי מנכ"ל ראש הממשלה יוסי שלי, שבימים אלו נמצאת בתהליכי הקמה.
מענק האכלוס של התושבים אינו בתחומי האחריות של המנהלת, וכפוף להחלטות ממשלת ישראל ומשרד האוצר.
ממנכ"ל משרד רוה"מ וממשרד האוצר לא התקבלה תגובה