עד לפני כמה שנים אזור שוק הפשפשים ביפו היה האזור הכי לוהט בעיר, עם מסעדות וברים טרנדיים, שהשתלבו בקסם של השוק. לשאפה בר היה חלק דומיננטי בהווייה הזו: המקום, שנפתח בזמנו כמספרה קטנה, הלך וגדל לבר ומסעדה ואירח הופעות ואמנים, נחשב למוסד באזור השוק, אבן שואבת לקהילה המקומית.
כל זה השתנה במרץ 2020. הקורונה, מבצע שומר חומות, שהדליק מהומות בין יהודים לערבים, וערער את הבטחון בעיר מעורבת כמו יפו, אירועי ה-7 באוקטובר ולבסוף הפיגוע בתחנת הרכבת הקלה ברחוב שדרות ירושלים בעיר לפני כחודשיים – כל אלו עשו את שלהם. האזור השיקי של השוק, שהיה פעיל ומלא אווירה, הפך להיות שטח רפאים: חשוך, איש לא יוצא ולא בא כמעט. עסקים רבים הגיעו לקצה, וגם השאפה. לפני כשבועיים, בלית ברירה, פנו הבעלים לגיוס המונים. בתוך חמישה ימים גויסו כ-160 אלף שקל, מתוך יעד של 250 אלף שקל, עם דדליין לסוף דצמבר. "זה בערך חצי ממה שאנחנו צריכות", אומרת שירי אסא, המחזיקה בשאפה בר יחד עם שותפתה, שירה פטל, "אבל זה קצת יאושש את התזרים".
גם מוסד אחר, הפעם בשכונת שפירא בתל אביב, קפה שפירא, פנה לגיוס המונים, על רקע המצוקה התקציבית שנקלע אליה. הבעלים, יונתן ברגמן, גייס 250 אלף שקל בתוך מספר ימים, והוא מעודד, בעיקר נרגש מהחיבוק החם שקיבל מהקהילה שתמכה, אך קשה לומר שהוא אופטימי. "אני חושש מאוד לעתיד", הוא אומר. "התנאים הכלכליים והפוליטיים לא השתנו. יש פה מורכבות מאוד גדולה".
לא בוננזה כלכלית
את השאפה בר הקימו אסא ופטל לפני 17 שנה כמספרה קטנה בחנות פינתית בשוק הפשפשים, בין חנויות סוחרים. לאט לאט, מספרת אסא, המספרה הפכה להיות להרבה יותר ממספרה: "היינו עושות שם קבלות שבת, .בארטרים על הופעות. אנשים הגיעו להסתפר והיינו תופרות איתם הופעות. ואז לקחנו חנות אחת ליד וגדלנו להיות השאפה. עשינו מלא אירועים: היו פה הקראות מגילות, הופעות ברחוב, תזמורות".
למרות שהמקום גדל והתרחב, עד לשלב שהעסיק עשרות עובדים, היא אומרת, בוננזה גדולה לא הייתה שם מבחינה כלכלית. "התפרנסנו, זה אפשר לנו להחזיק את עצמנו", היא אומרת.
ואז הגיעה הקורונה. "פיטרנו עשרות עובדים, ונכנסו למשבר מתגלגל. אחרי זה היה 'שומר חומות', ובכל פעם שיש אירוע כזה, ליפו לוקח הרבה זמן להתאושש, בהרבה מובנים. זה מקום של אוכלוסייה מעורבת בכל הצורות שלה, ויש רקמה דקה של חוסן. מאוד קשה להחזיק את כל החלקים של הדבר הזה בכל פעם הרמנו את הראש קצת פחות גבוה. נשחקנו מכל הכיוונים."
ואז הגיעה מכת המוות: הפיגוע בתחנת הרכבת הקלה ביפו, ב-1 באוקטובר. במקום רחוב שוקק וחי, האזור הפך לשטח רפאים, שאנשים חוששים להסתובב בו. אסא ופטל, שהגיעו כבר לקצה גבול היכולת הכלכלית, החלו להתייעץ עם עורכי דין המומחים בפירוק חברות, והבינו שהן במבוי סתום, במצב של "לא לבלוע ולא להקיא".
"הגענו למצב שאנו לא יכולות לסגור ולא יכולות להמשיך. לפרק את החברה יעלה הון, כי נצטרך לפטר עובדים ולשלם להם פיצויים. זה גם מאוד מדכא לסיים ככה 17 שנים של פעילות. מצד שני, אנחנו סוחבות המון חובות, ואי אפשר להמשיך. המצב מכעיס, כי אנו בעשר אצבעות הקמנו עסקים ועכשיו אנחנו צריכות לשאת במחיר כבד. אנחנו גם עסק חברתי פוליטי. אנו ממליצות לאנשים לצאת להפגנות, למרות שהמשמרת של מוצ"ש היא המשמרת הכי הפסדית שלנו. יומיים אחרי ה-7 באוקטובר הקמנו חמ"ל, חצי מהצוות שלנו מגויס ומנהל המסעדה כבר שנה לא בעסק, אלא במילואים."
על רקע המציאות העגומה הזו, עלה הרעיון לגייס את הציבור. "חשבנו שנפנה לקהל הלקוחות, לאנשים שאיכפת להם מתל. אביב ,מיפו, מתרבות", מספרת אסא. "אנחנו מציעות במסגרת ההד סטארט תשורות מוזלות, כמו למשל. סיור אמנות במלון הסוהו ביפו. כל הרעיון של ההד סטארט, שזה יחזור להיות מקום שוקק. המסר לציבור הוא שנחזיר את השפיות, שנוכל שוב להיות האנשים האלה ששותים כוס יין, רואים הופעה."
אסא מצפה איכשהו לסחוב את חודשי החורף, עם הכסף שיגייסו, ולהגיע לאביב, שבו היא מקווה, כבר יחול שינוי במצב הכללי: החטופים יוחזרו, התיירים יחזרו, הדרום והצפון ישוקמו, ואנשים ירצו להיות שוב "האנשים האלה ששותים כוס יין ורואים הופעה".
"כשפתחתנו השכנים לא הבינו מי יבוא"
את קפה שפירא בשכונת שפירא, הקים ברגמן, תושב השכונה, לפני 10 שנים. הקפה הוא בעצם בוטקה קטנה באמצע גינה ענקית. "כשפתחנו", נזכר ברגמן, "השכנים לא הבינו. לא היה להם ברור למה אנחנו פותחים ומי יבוא לשתות קפה בשכונת שפירא. אבל פתחנו אותו כמקום מפגש שנוכל לשבת בו ,לצרוך בו תרבות, לחגוג את החגיגות השלנו. "
ואכן, הוא מספר, זה תפס: " אנשי השכונה התחילו לבלות בו , ליצור בו תוכן ,לעשות בו מפגשים , ומהר מאוד זה הפך להיות קהילתי וחברתי. הלוגו שלנו הוא: 'תרבות, חברה, קהילה'. זה מאוד מייצג את המקום הזה. באמת חשוב לנו הנושא של תרבות חברה וקהילה. אנחנו גם מכינים קפה, משתדרגים ומשתדלים שהקפה יהיה נכון ומדויק, והפולים יהיו טובים. כל המוצרים שלנו הם ממיטב המעדניות, הסלטים שלנו מחיים רפאל, המאפייה שלנו היא מאפיית אלכסנדר, והמיצים שלנו נסחטים במקום. זה הטופ של העיר הזו מבחינת מוצרים וזה משתלב עם עשייה שהיא מלאת כוונה".
במהלך השנים הקפה עבד יפה, אך הקורונה סימנה את תחילתו של המשבר. "הקורונה שברה את כל העסקים. העסק שלי התנהל על תזרים חודשי מסודר, פתאום אין את הכסף הזה. שכר הדירה לא הופחת, את הארנונה לא הפסיקו לגבות, והפיצויים מהמדינה כיסו רק חלק מהבור שנוצר. ואז אתה לוקח הלוואות מהבנק ומהמדינה, וזה נהיה יותר גרוע, כי עוד מבצע, ועוד אזעקות ואז ה-7 באוקטובר שפירק את המקום, וההפגנות בשבתות ואקלים פוליטי מורכב."
ברגמן מתאר מצב של סחרור, שעדיין ממשיך, כי החשמל התייקר, ומחיר המים עלה, וגם הארנונה התייקרה, עליית המע"מ מעבר לפינה, הפקחים של העירייה ממשיכים לתת קנסות ("בכל פעם על משהו אחר. הם תמיד ימצאו סיבה"), ואם זה לא מספיק, גם מחירם של מוצרי היסוד עלה. "היום אני חושב כמה בצל לקנות, כי זה הגיע ל-8 שקלים לקילו. אז אני אוציא את הבצל מהסלט?! הקפה התייקר, החלב התייקר, וקשה למצוא עובדים, כי המון עזבו את העיר בקורונה. איפה שלא נסתכל....".
"צריך להבין, קפה שפירא הוא עסק מעט שונה. זה המרכז של האזור, ויש פה אירועים, אני מתחזק את הרחבה הקהילתית כאן, אני משלם כמה מאות שקלים בכל חודש על מקרר של הצלת מזון, על שירותים ציבוריים וברזייה של מים קרים. כשיש אירועים פתוחים לציבור, אני מממן את העלות של האיש הטכני. הוקרנו פה סרטים דוקומנטריים מדי שבוע, במשך שבע שנים, כולל בתקופת הקורונה, שאז הקרנו סרטים באונליין. יש פה המון עלויות שהן לא שייכות לבית הקפה, וזה הגיע למצב בלתי אפשרי. אני לא יכול יותר לשאת את הנטל הזה עלי. "
היה ניסיון לקבל תמיכה מהעירייה?
"היה ניסיון מול פקחים שבאו לתת דו"ח על עניין כזה או אחר, והיו מקרים שהם הבינו והלכו. ישבתי עם מחלקת תרבות של העירייה ומחלקת רישוי עסקים, והם מודעים למה שלקחנו על עצמנו ולמקום של הקפה בעשייה הקהילתית, ובזה זה נגמר. אבל אני רוצה פחות להיזכר ורוצה להסתכל קדימה ולראות איך מצטרפים למהלך הזה גופים שמאפשרים לו להמשיך ולקרות."
לפני מספר ימים, ישב בברגמן עם פעילים בשכונה, ופרס בפניהם את המצב, והם העלו את הרעיון של גיוס המונים. בתוך יומיים הוקם המיזם, ובתוך 10 ימים גויס כל הכסף – 250 אלף שקל, מ-1,500 איש שתמכו.
הוא נרגש מהמחווה. "זה דבר מדהים שקרה לי ולבית הקפה. זה גם מאוד מרגש ומנכיח את האמת ,שמה שאנו עושים מקבל רוח גבית עמוקה וזה מה שחשוב. הכסף הוא מדהים ויהיה אפשר לסגור בעזרתו הלוואות רעות שיושבות על הצוואר, ולהסתכל קדימה." עדיין, הוא מודה, התזרים ממשיך לנשוף בעורפו.
"יש כאן עשרות ומאות אנשים שבאים עם כוונות ורעיונות ,היומן של התוכן התמלא קדימה וזה מאוד מרגש, ויש פה יזמויות נפלאות. עצם זה שאנשים רוצים לעשות במרחב הזה משהו, זה מדהים. אני מקווה שנשכיל לצאת מהמצב הזה כאדם, כשבט וכמדינה. אני מקווה שהשאפה יצליחו ואני בתקווה שכל התחום המהמם הזה יוכל להמשיך להתקיים ולהרוויח ואיכשהו שנמצא דרך אמיתית, כי קורית פה תרבות אמיתית".