כבר אין דרך להתכחש לזה: בחינה של כלל האינדיקטורים הכלכליים מצביעה על תמונה מדאיגה של האטה בפעילות העסקית במשק, וירידה חדה בהשקעות במשק. המגמה הזו, שהתחילה בתחילת המלחמה, הולכת ונמשכת, ולא ניכר כי היא תתהפך בקרוב.
התוצר העסקי לנפש ממשיך במגמת הירידה, וירד בכ-6% ברבעון השני של 2024 לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה, בדומה לירידה ברבעון הקודם.
ההשקעות במשק (ללא השקעות בבנייה למגורים), ירדו בכ-12% לעומת הרבעון המקביל אשתקד לאחר שהראו ירידה של כ-10% בכל רבעון מאז פרצה המלחמה. גם בתחום ההשקעות הזרות הישירות בישראל נמשכת מגמת הקריסה. אלה החלו להיפגע עוד לפני שהתחילה המלחמה, והיום נראה שהגיעו לרמתן הנמוכה ביותר בשנתיים האחרונות. היקף ההשקעות הזרות נמוכות היום בכ-60% ביחס לרמתן לפני שנתיים.
אולי הנתון שהכי צריך להדיר שינה מעינינו, הוא זה על מצב האבטלה. הנתונים שמראים על ירידה לכאורה בשיעור האבטלה, אינם משקפים את המציאות הכלכלית מכיוון שהם חסרים. נתוני האבטלה אינם כוללים את השפעת האזרחים המפונים או את חיילי מילואים והעצמאיים שהפעילות העסקית שלהם נפגעה, ובכך, לא משקפים את מלוא המשבר. שיעור האבטלה אמנם עומד על כ-2.8% מתוך סך כל המועסקים במשק, אך נתון זה אינו מגלם בתוכו את אלפי העובדים אשר נעדרים מעבודתם מסיבות שונות, לרבות מילואים, נעדרים וצמצום היקף העבודה.
נכון ליוני 2024, כמות הנעדרים ממקום עבודתם בעקבות המילואים מהווה כ-1% מכח העבודה במשק, שהם בערך 48 אלף איש. מדובר בעלייה של כ-2,000 עובדים מאז מאי 2024.
אינדיקטור נוסף לירידה בפעילות העסקית במשק, הינה המשך מגמה של הגדלת התעסוקה במגזר הציבורי על חשבון המגזר העסקי. בעוד שכוח העבודה במגזר העסקי ירד במאי 2024 בכ-65 אלף עובדים לעומת חודש מאי בשנה שעברה, כוח העבודה במגזר הציבורי עלה בכמעט 30 אלף בתקופה המקבילה. המשמעות של זה פשוטה: בסופו של יום, הצמיחה במשק תלויה בגידול בפעילות העסקית. אמנם יש יותר מועסקים בסקטור הציבורי ולכן פחות מובטלים – אבל זו לא תעסוקה של צמיחה, והיא גם מייצרת עוד הוצאות לממשלה.
בשורה התחתונה, אנחנו נמצאים במסלול של התדרדרות. חשוב שלא ניתןלנתונים מוטים לנהל את המשבר מאחר שהם מטשטשים את עוצמתו. אם הממשלה לא תשנה את סדרי העדיפויות שלה, תמשיך להגדיל את הגירעון וליצור מראית עין שכביכול אין משבר כלכלי – את החשבון נשלם כולנו.
הנתונים האלה, בצירוף הורדת דירוג האשראי של ישראל והגירעון ההולך וגדל – מחדדים את הצורך בשינוי סדרי עדיפויות לאומיים בגיבוש תקציב המדינה. נדרש תקציב לא המשכי, אלא כזה שמתמקד בצורה אמיתית עם הפערים הכלכליים שנוצרו בעקבות המלחמה. דרוש קיצוץ בתקציבים שאינם מחוללי צמיחה, ובמקביל ייצור מנופי צמיחה שיחזירו לפעילות את הסקטור העסקי.
חשוב לזכור: הכלכלה הישראלית הגיעה למשבר הזה עם יסודות חזקים. יש לה את העוצמות והגמישות והיכולת להתאושש ולחזור לתוואי של צמיחה. אבל זה לא יקרה לבד, הסקטור העסקי צריך לקבל סביבה תומכת. זו לא גזירת גורל. גם בתקופה של מלחמה. תנאי היסוד של המשק הישראלי יכולים לאפשר לו לחזור לצמיחה.
חן הרצוג הוא הכלכלן הראשי בפירמת רואי החשבון והייעוץ הפיננסי BDO