המתיחות בין טורקיה לישראל והשחקנית המפתיעה שתשנה את כללי המשחק

מצב יחסי ישראל־טורקיה הולך ומחריף מאז פרוץ המלחמה, ובמיוחד בשבועיים שחלפו מאז החלטתו חסרת התקדים של נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן לאסור יצוא לישראל של 54 פריטים, רובם הגדול לענף הבניין. טורקיה רצתה להכאיב לישראל, והלכה על אגרוף לבטן הרכה, ענף שממילא ספג מהלומה נוכח אובדן כוח העבודה הפלסטיני. לא בכדי בחרו באנקרה פריטים קשורים לתחום, ובמיוחד למלט: 29% מייבוא מוצרי המלט בשנה שעברה היה מטורקיה.

"זו מכה לענף הבנייה, ויהיו לה השלכות גדולות", אומר לגלובס ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ. "המהלך ישפיע על מחירי הדירות והימשכות הפרויקטים. יבואני ברזל, גבס וסניטריה מחפשים ספקים אחרים, וזו משימה לא פשוטה. ישראל צריכה להחליט אסטרטגית שאסור להיבנות על מדינה אחת, אלא להישען על תעשייה ישראלית. טורקיה נתנה לנו נורות אזהרה, אני מקווה שהיבואנים ומקבלים ההחלטות במדינה יסיקו מסקנות. אנחנו לא יכולים לסמוך על מדינה שמחרימה אותנו".

השיח שכולל האשמות רבות וחמורות לא עוצר בקבלנים. שרים בשתי הממשלות לוקחים בו חלק, בעוד הדיפלומטים מתרוצצים בחזית ומנסים להביא לרגיעה.

אלא שהפעילות העסקית היוותה לאורך יותר משבעה עשורים את הבסיס ליציבות היחסים בין המדינות. גם מהמורות ביחסים בין המדינות לא פגם בהיקפי הסחר ביניהן, ואלה המשיכו לצמוח משנה לשנה. כך היה במשט המרמרה ב־2010, אז שיגרה טורקיה אוניות לכיוון רצועת עזה במטרה להעביר ציוד הומניטרי לתושביה, מהלך שישראל תפסה כמפגן תמיכה בחמאס. אולם, המלחמה הנוכחית כבר נכנסה לדפי ההיסטוריה בתור אירוע חמור כל־כך, שקשרי הסחר בין המדינות לא יכלו לה. גלובס צלל אל ההתרחשות מאחורי הקלעים ולאינטרסים הנסתרים הרבים שעומדים מאחורי המתיחות בין המדינות.

פעילות דיפלומטית מעל ומתחת לפני השטח

בניגוד למשברים קודמים ביחסים, ישראל לא איפשרה לטורקיה לנצל את הדיפלומטים שנמצאים באנקרה או באיסטנבול כך שישמשו כלי פוליטי בשירות ארדואן. הניסיון לימד כי משברים מובילים לסיטואציות לא נעימות, כפי שקרה בגירושו של השגריר איתן נאה במאי 2018. במקרה ההוא חווה נאה ביציאתו מטורקיה בידוק ביטחוני פומבי ומשפיל, שלימד אז על ההסלמה בין ירושלים ואנקרה.

לגלובס נודע כי לפני כשלושה שבועות פנו הטורקים למשרד החוץ בבקשה: "תחזירו דיפלומטים", בלי לציין אם כוונתם בהכרח לשגרירה אירית ליליאן שנמצאת בימים אלה בישראל. בירושלים סירבו, והטורקים איימו כי יורידו את דרג היחסים. שר החוץ ישראל כ"ץ, שמנהל ברשת X (לשעבר טוויטר) מאבק ציוצים אגרסיבי מול בכירי אנקרה ברמה שלא זכורה מצד אדם בתפקידו, לא התרגש. הוא המשיך באותו קו, והדרג נותר בעינו. עם זאת, לאחר אותו איום נעתר נשיא טורקיה לדרישות המצביעים שלו, והטיל את אמברגו הייצוא על 54 פריטים לישראל. זהו צעד שכמותו לא נקטה אנקרה באף משבר, ביותר משני עשורים של משטר ארדואן.

כחלק מאותו לחץ מצד מצביעיו, תכננו אנשי ארגון הטרור האסלאמיסטי IHH להוציא משט נוסף לרצועת עזה כבר לפני שבוע וחצי. יציאת המשט התעכבה מאז שוב ושוב בשל לחץ ישראלי, ויתרה מכך בינלאומי, על אנקרה. ממילא מדובר בפרובוקציה, כי לספינות אין יכולת לעגון במצב הנוכחי בעזה. מבחינת ישראל עדיף שהאירוע לא יתרחש כלל, אבל אם אין ברירה - אז לכל הפחות שתהיה התחייבות טורקית כי המשט יפרוק את הסיוע ההומניטרי שלו בנמל אל־עריש שבסיני. כוחות צה"ל כבר נערכים למקרה ויידרשו להתערב באירוע. מתוך המשט, שנדחה שוב ביום שישי, השאיפה היא שספינת ציוד הסיוע ההומניטרי תצא מטורקיה לכיוון אל־עריש , בתיאום עם ישראל. כך, עיקר הבעיה תישאר סביב שתי ספינות של פעילים אנטי ישראלים שתוכננו להתלוות אליה.

היתרון של ישראל, שלא עמד לצידה במשט המרמרה, הוא שארדואן זקוק מאוד כיום לארה"ב, ולא מעוניין לקחת סיכון, קטן כגדול, כי יעורר את זעמו של הנשיא ג'ו ביידן בשנת בחירות. לאחר התהליך שבו אישר לפני חודשים ספורים את צירוף שבדיה לברית נאט"ו, ארדואן מיועד להגיע לביקור ראשון אצל ביידן בוושינגטון בזמן הקרוב. על הפרק עומדת עסקה למכירת מטוסי F-16 ושדרוג קיימים בסך כולל של 20 מיליארד דולר, ונשיא טורקיה לא רוצה להגיע למצב שבו בשם משט שיספק את בסיס קהל המצביעים שלו, הוא יידרש לחפש מטוסי קרב חדשים.

לפי דיווח של סוכנות "אל־מיאדין" הלבנונית המקורבת לחיזבאללה, בכירי וושינגטון פנו לאנקרה במטרה שאלו יצטרפו לפעולות התיווך בין חמאס לבין ישראל. מנהיגי חמאס, בהם אסמעיל הנייה וחאלד משעל, מתגוררים בדוחא בירת קטאר, ולכן הקטארים מנסים ללחוץ עליהם בעודם מתווכים מול ישראל. בכירים אחרים, שחלקם הלא מבוטל שוחרר בעסקת שליט, גרים באיסטנבול. בהתחשב בכך שלפני פחות משבוע ארדואן אירח את הנייה בארמון דולמבאחצ'ה, זו תפנית אפשרית במו"מ, בהנחה שישראל תבחר לסמוך על התיווך הטורקי.

טורקיה עוקפת בתחרות המסדרונות היבשתיים

אירוע שמפיח אופטימיות מסוימת בירושלים ובוושינגטון כאחד התקיים בבוקר יום שני שעבר. בכירי לשכת המסחר ישראל־טורקיה ולשכת המסחר טורקיה־ישראל התכנסו למפגש זום בצל האירועים. בכנס ניכר כי בשני הצדדים יש אנשי עסקים שמעוניינים לעצור את הסחף ולהביא למפנה חיובי, אולם המתח בלט. הוא בא לידי ביטוי בדבריהם של השגרירים, שנמצאים כבר כמה חודשים "בהתייעצויות" במולדתם, ובדברים שנשא יועצו של ארדואן במפגש.

מי שמנהלת את היחסים עם טורקיה בצל המשבר היא השגרירה ליליאן. לאחר שכיהנה כשגרירה בבולגריה, היא מונתה לממונה על היחסים (Chargé d'affaires) בתקווה כי בבוא העת, עם החזרת מעמד השגרירים, היא תמונה לשגרירה. כך אכן היה: היא הובילה לפריחה מחודשת בקשרים בין אנקרה לבין ירושלים, ועתה נדרשת להתמודד עם משבר סבוך בקנה מידה היסטורי.

במהלך הכנס, דאגה ליליאן להבליט את 133 החטופים בידי הטרוריסטים של חמאס. זהו מסר ברור לאנקרה, שמנסה להסיט את תשומת הלב הבינלאומית נגד ישראל לטובת ידידיו של ארדואן. היא ציינה כי עשרות שנות היחסים של ישראל עם טורקיה ידעו עליות ומורדות, אך הקשרים הכלכליים יצרו שורשים לפריחה מחודשת. "לצערי, זו הפעם הראשונה שצעדים התבצעו בעניין הסחר, שהפך לסוגיה בבחירות המקומיות בטורקיה וברטוריקה של המנהיגים. זה פוגע בשורשי היחסים. טורקיש איירליינס צריכה לשוב לטוס לישראל, כדי שיתקיים הקשר בין האנשים".

במפגש נכח רק באופן טלפוני מקבילה של ליליאן, שאקיר אוזקן טורונלר. הוא נשא נאום קריר וקצרצר, שלמעט ברכה לרגל חג פסח לא כלל תוכן משמעותי. בניגוד אליו, מי שנכח ונשא דברים די ישירים במושגים טורקיים הוא חבר צוות הייעוץ הנשיאותי למדיניות כלכלית, ד"ר הקאן יורדקול. מקורבו של נשיא טורקיה לקח חלק באירועים משמעותיים בשדרוג היחסים בין המדינות בשנתיים שקדמו לחרבות ברזל. כבר במרץ 2021 הוא השתתף בכנס של הפרלמנט היהודי האירופי (EJP), שעסק בתפיסה המחודשת של היחסים, ובאוקטובר 2022 קיים באנקרה פגישות מקצועיות עם שרת הכלכלה והתעשייה דאז, אלוף (מיל') אורנה ברביבאי.

"הקשרים בין הלשכות צריכים להיות חזקים, וכעת הם נראים חלשים", אמר השבוע בכנס ד"ר יורדקול. "ישראל וטורקיה הן מדינות דומות, דמוקרטיות בעלות תפיסת סחר בינלאומי דומה. השגרירים ואני לא כה חזקים, אלא אתם, עם העסקים שלכם. למרות הבעיות הנוכחיות ותפיסות שונות לגבי פתרונות, אנחנו מסכימים כי המצב לא יציב, אבל לא יימשך לעד. יש מגבלות, אבל יש מהלכים נוספים שניתן לעשות כדי לחזק את הקשרים הכלכליים והתרבותיים, ואני פה כדי לתמוך במאמצים. אתם קרובים לחיים האמיתיים, ואני ממליץ שתתמקדו במה אתם יכולים לעשות, לא במה שאינכם יכולים".

ביום שבו בכירי לשכות המסחר נפגשו מרחוק, נחת ארדואן בבגדד וחתם על מזכר הבנות להאצת פרויקט המסדרון היבשתי "דרך הפיתוח". המיזם באורך כ־1,200 ק"מ, שתקציבו מוערך ב־17 מיליארד דולר, מיועד לקשר מאירופה דרך טורקיה לשט אל־ערב, ומשם למפרץ הפרסי ולים הפתוח.

זו תוכנית יריבה למיזם IMEC שהציג ביידן בספטמבר: מסדרון מנמל פיראוס ביוון לחיפה, ומשם דרך ירדן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות - להודו. ההתעלמות של התוכנית ההיא מטורקיה הוציאה את ארדואן מכליו, אבל הוא יודע שישראל לא עומדת מאחורי ההחלטה. ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי פסל את המעורבות הטורקית, בשל קרבתו של ארדואן לפקיסטן.

נשיא טורקיה הגיב בהאצת תוכנית דרך הפיתוח, וכעת בצל חרבות ברזל, שמעכבת את קידום IMEC, נראה כי הוא הצליח לעקוף אותה. לא רק בשל מזכר ההבנות שמייעד את סיום הפרויקט הטורקי־עיראקי ב-2028, אלא גם כי בין החותמות על אותו מזכר הבנות נכללות קטאר ואיחוד האמירויות. אלה עשו זאת בזמן שכווית וערב הסעודית נמנעו מנטילת חלק במיזם, ככל הנראה בשל חשש מתגובת האמריקאים.

נראה כי האמירותים ממשיכים "לשחק על כל המגרשים" ולא מהססים ליטול חלק במיזם של ארדואן. טורקיה ועיראק כאחד זקוקות להזרמת מזומנים לפרויקט שלהן, ומנהיג איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד מנצל זאת היטב כדי להגביר את התלות בו. זאת באמצעות המימון שצפוי להגיע ממנו ומאמיר קטאר תמים א־ת'אני.

מנהיג האמירותים מיועד ליטול חלק גם בתוכנית המקבילה של ביידן, IMEC. נמל ג'בל עלי באיחוד האמירויות הוא הנמל הימי בעל היקף הפעילות הנרחב בעולם (מחוץ למזרח הרחוק וסין), והאמירותים מעוניינים להביא לסיטואציה שבה שתי תוכניות המסדרונות היבשתיים יעברו דרכם - וכך יתבסס מעמדם בתור "האב" לוגיסטי. ייתכן שבכירי איחוד האמירויות לא רואים את תוכנית IMEC היקרה והסבוכה יותר מבחינה גאופוליטית מתממשת במהרה, ובעקבות כך החליטו למקד בשלב זה את תשומת ליבם לתוכנית הטורקית־עיראקית.

שינוי המגמה עשוי להגיע מבאקו

לא מן הנמנע כי דווקא מבאקו תבוא הרגיעה. נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב הוא מהדמויות הבודדות בעולם, אם בכלל יש נוספות, שנחשב למקורב מאוד הן לראש הממשלה נתניהו והן לנשיא ארדואן. ישראל היא ספקית אמל"ח קריטית לבאקו, ומצידה אזרבייג'ן היא ספקית נפט משמעותית של ישראל דרך צינור באקו־טביליסי־ג'ייהאן. בעיר הנמל הטורקית, הנפט האזרבייג'ני מועמס על מכליות בדרכו לחיפה.

בינואר, למשל, ישראל כבשה את המקום הראשון בטבלת יעדי יצוא הנפט של אזרבייג'ן, עם 523.5 אלף טונות בשווי כ־297 מיליון דולר. זאת, לאחר שבין ינואר לנובמבר 2023 ישראל דורגה במקום השני, עם 2.24 מיליון טונות בכ־1.38 מיליארד דולר. התרחיש כי טורקיה תפגע באספקת הנפט לישראל ייתכן, אבל אינו סביר. לא בגלל יחסי טורקיה־ישראל, אלא בשל יחסי טורקיה־אזרבייג'ן.

יחסי אנקרה־באקו מתבססים על רעיון "אומה אחת, שתי מדינות" (Bir millet, iki devlet). האזרבייג'נים הם עם טורקי, בדומה לקזחים ולאוזבקים, אבל קרובים יותר מכולם לאנקרה. הדבר האחרון שירצה ארדואן הוא לפגוע באינטרסים של ידידו הקרוב אלייב. מתוך הבנה זו נובעת יכולת התמרון הדיפלומטית של באקו מול טורקיה ומול ישראל. בשנה האחרונה מוצב בתל אביב, לראשונה אי פעם, שגריר של אזרבייג'ן, מוכתר ממדוב. כבר בסבב נרמול היחסים הקודם בין ירושלים לבין אנקרה היוותה אזרבייג'ן גורם משמעותי בגישור, וביכולתה להשפיע גם כעת.

לאלייב יש אינטרס מובהק ברגיעה בין ישראל לבין טורקיה בשל האיום הגדול על מדינתו - איראן. בטרם מתקפת התגובה שמיוחסת לישראל באזור אספהאן, משמרות המהפכה איימו במענה תוך סימון שני יעדים: איחוד האמירויות ואזרבייג'ן. באיראן תופסים את אלייב כידיד הקרוב ביותר של ישראל מבין המדינות שגובלות איתם. האזרבייג'נים הם גם המיעוט הגדול ביותר באיראן, ובטהרן חוששים מפעילות הזרמים החילוניים מביניהם.

נשיא אזרבייג'ן יודע שגם באנקרה מתייחסים לאיראן בבחינת "כבדהו וחשדהו", ומכירים בכך שאיסטנבול מהווה יעד לפעילות משמרות המהפכה. כך נוצר אינטרס משולש - אזרבייג'ני, טורקי וישראלי - להצר את צעדיו של משטר האייתוללות.

הכתבה פורסמה לראשונה ב"גלובס".