שישה חודשים אחרי שהביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים נאסרו לשיווק, הודיעה לאחרונה הממונה על הביטוח, דורית סלינגר, כי לא תאריך עוד את הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים, ושיגרה מכתב למעסיקים ולארגוני העובדים למהר ולחדש את פוליסות הביטוח הקבוצתי שלהן במתכונת החדשה. לא מדובר כמובן בצעד מפתיע.
תארו לכם את המודעה הבאה: הכותרת תהיה "ביטוח נגד נזקי הגשם" ומתחתיה הבטחה מפורשת לבטח את כל מי שירצה בביטוח נגד נזקי הגשם. "נרטבת מגשם? מיד תקבל תשלום". רק למטה, באותיות קטנות יהיה רשום: "הביטוח בתחומי המזרח התיכון בלבד. החברה שומרת לעצמה את הזכות לבטל את הביטוח ב-31 באוגוסט או בכל עת שהתחזית תהיה לגשם" - מודעה מטופשת. אף אחד לא יקנה את הביטוח והפיקוח על זה לעולם לא יאשר מוצר כזה. אבל זה בקווים כללים דמותו של הביטוח הסיעודי הקולקטיבי שנמכר עד כה בישראל למאות אלפי איש, ושהממונה על הביטוח, דורית סלינגר, הודיעה לאחרונה כי לא תאשר הארכה נוספת של שיווקו.
ביטוח סיעודי במהותו הוא ביטוח לכל חייו או למשך רוב חייו של אדם. למה? כי כשהוא עושה אותו, אין לו דרך לדעת אילו שינויים לרעה יחולו בבריאותו בעתיד. היות וזהו סיכון סטטיסטי מורכב אך ניתן לחישוב על אוכלוסייה גדולה מספיק של בני אדם, חברות הביטוח שמחות למכור, ואכן מוכרות, ביטוחים סיעודיים לכל החיים. המוצר הזה יקר ומעורר צרות של אכיפה, כי חברות הביטוח אינן אוהבות לשלם תגמולים יקרים - ותגמולי הסיעוד הם יקרים מאוד. אבל ביטוח סיעודי לכל החיים הוא מוצר עם חוזה ברור ודו-צדדי.
פוליסת ביטוח קולקטיבית הניתנת לביטול מדי שנה היא רמאות של ממש בחסות הממסד. טוב שמבטלים אותה, אבל כמה חבל שזה לקח 6 שנים שבמהלכן לא נעשה שום דבר כדי לפתור בעיה שמוכרת היטב - קוראים לזה הדחקה. ישראל של שנת 2017 היא מדינה צעירה ובריאה, מה שאומר שבשנת 2047 היא תהיה מלאה במבוגרים וקשישים. דווקא מערכת הבריאות הטובה שמביאה לאריכות ימים היא שנושאת את קללת הסיעודיות. כמה קשישים חיים בחברה? אם ב-2017 חיים 250 אלף בני 80+, אזי בעוד 30 שנה יהיו 600 אלף.
עד גיל 60 הסיכוי לחלות או להיפצע כך שאדם יוותר סיעודי הוא כל כך נמוך, כך שקל לנו להתעלם ממנו. בגילאי 60 עד 65 הסיכוי להיהפך לסיעודי הוא אחוז בלבד. אבל התמונה הופכת לקודרת עם הזקנה. כולנו רוצים מאוד להאריך ימים, אבל האם אנחנו מוכנים להפנים שרבע מאתנו יזדקנו והיו סיעודיים? תחשבו על זה רגע - 150 אלף קשישים סיעודיים. השאלה היא מי יטפל בהם ואיפה?
פתרון האקמול שתבחר הממשלה במקום הניתוח הדרסטי הנדרש הוא מתן האפשרות ל-700 אלף המבוטחים בביטוח קולקטיבי לעבור לביטוחים הסיעודיים של קופות החולים. פתרון זה ייבחר כי הוא מעורר הכי מעט תשומת לב ציבורית מצדנו האזרחים, ששמחים לסתום את האוזניים, לכסות את העיניים ולהתעלם מהעתיד. למה הוא כל כך גרוע? כי כבר כיום הביטוח אמור להתייקר ב-80% לפי תחזית פשטנית ואופטימית באופן חסר תקנה שלפיה עובדות הקופות. האמת המרה היא שהוא יתייקר כנראה ב-150% ואולי יותר, והתוצאה שלו היא שחצי מהאזרחים יפסיקו לשלם עבור ביטוח סיעודי ויאבדו אותו ואת כל מה ששילמו עבורו.
יש פתרון והוא יכאב לאזרחים, למעסיקים ולממשלה שכבר חושבת על בחירות והורדת מס. לפתרון קוראים ביטוח סיעודי ממלכתי, או הלאמה של הביטוח הסיעודי. הוא יעלה לכולנו המון כסף, הוא ייאלץ לגייס המון עובדים נוספים לסקטור הציבורי, הוא תקוע ל"קפיטליזם" של נתניהו כמו קוץ בעין, והוא לא נושא מעניין לבחירות. הכי קל והכי מטופש יהיה לדחות את היישום בעוד עשור, שאז הוא יעלה פי שניים, אבל זו לא הבעיה של הממשלה הזאת, רק של האזרחים. אנחנו נהיה פה בע"ה גם בעוד עשור, רק קרובים יותר ליום שבו נזדקק נואשות לסיוע סיעודי והוא יגיע אם בכלל אחרי החגים.
ד"ר עדו קאליר הוא מומחה לפנסיה והשקעות לטווח ארוך בקריה האקדמית אונו