מי שמכיר את התרחיש הבא, שירים את היד: עבר עליכם יום עבודה מתיש. הגעתם מוקדם כדי להספיק כמה שיותר, נתתם את כל מה שיש בכם. הזעתם על כל משימה, לא עצרתם אפילו לקפה, ובסוף גם נשארתם עד מאוחר, רק כדי להשחיל עוד משימה. עכשיו, כשהיום הזה סוף סוף נגמר, אתם חוזרים הביתה, נותנים חיבוק לילדים, מתרווחים על הספה, ו... פותחים שוב את הלפטופ.
"כנראה שיש כרגע לא מעט ידיים באוויר, כי לעבוד יותר מדי, לעיתים קרובות גם על חשבון עצמנו, הפך כבר למגיפה. זה נובע מההרגשה שאנחנו תמיד צריכים להיות הכי טובים ולעבוד הכי קשה, אבל בניגוד למה שלימדו אותנו לחשוב, זה לא תמיד לטובה, ובוודאי שלא לטובתנו האישית."
עידן אפלמן, יועץ קריירה, הייטקיסט ויוצר תוכן עם יותר מ-110 אלף עוקבים ברשתות החברתיות, פרסם לאחרונה סרטון שבו עובדת מספרת לו שהיא עובדת מאוד קשה, אפילו קצת יותר מדי לדבריה. היא מספרת שהיא אוהבת את העבודה שלה, אבל מודה שלפעמים היא יכולה להעביר יום שלם מול המסך – כולל בהפסקת הצהריים שלה. "זה נורא", היא מסכמת. בתגובה, אפלמן פוסק חד משמעית: "הבריאות שלך חשובה הרבה יותר ממקום העבודה שלך". הבריאות הזאת שהוא מדבר עליה, היא הבריאות התעסוקתית שלנו.
"יש מעין תחרות סמויה של מי עובד הכי קשה. אנחנו מצפים למחיאות כפיים כשאנחנו מגיעים ראשונים למשרד או הולכים אחרונים, כולם מדברים על כמה קשה הם עובדים. גם אני בתור שכיר הייתי מוצא את עצמי פותח לפטופ בסוף השבוע או חושב על העבודה בזמני החופשי. הייתה לי אפילו לקוחה שבחברה שלה היו מזמינים ארוחת ערב במשרד רק כדי להספיק לעבוד עוד כמה שעות עד שהיא מגיעה. אבל בסופו של דבר, כשהעבודה נגמרת, מתחילים החיים האמיתיים, וזה הדבר שבשבילו אנחנו עובדים. לאף אחד לא יכתבו על המצבה 'עבד עשר שעות יותר ממה שנדרש ממנו בשבוע'. היחידים שיזכרו שעבדת הרבה, אלה ילדים שלך".
לדבריו, הבעיה נובעת מזה שעובדים רבים מזניחים את הבריאות התעסוקתית שלהם. "בריאות תעסוקתית זה להבין שמקום העבודה שלנו הוא כלי למימוש החיים האישיים שלנו, ולא להיפך. אנחנו רוצים להגשים את עצמנו בקריירה, אני לא מזלזל בזה, אבל צריך לזכור שהעבודה נועדה כדי שנגשים את החיים שאנחנו רוצים דרכה".
"אני ממליץ לאנשים להימנע מהמושג 'עבודת החלומות שלי'. העבודה עצמה היא לא החלום, אלא כלי שמממש שמאפשר לנו לממש את החלומות שלנו", הוא מסביר, ומדגים בעזרת הקבלה לכלי אחר: "קחו למשל מקדחה. כשאנשים קונים מקדחה, השאיפה שלהם היא לא שתהיה להם מקדחה, אלא שיהיה להם חור בקיר. אם מחק היה יכול לעשות חור בקיר, הם היו קונים מחק.
@idanapelman אם אתם אוכלים מול המחשב בעבודה, זה אומר שאתם עושים משהו לא נכון. אם אתם חוזרים הביתה והדבר הראשון שאתם עושים זה לפתוח לפטופ, אתם עושים משהו לא נכון. אם יש לכם עובדים שאוכלים מול המחשב - זה אומר שאתם עושים משהו לא בסדר כמנהלים. די לנרמל פרסים על סמך מי עובד הכי קשה. די לנרמל סביבת עבודה רעילה. וכן, זה גם על העובדים וגם על המעסיקים. אין שום סיבה שעובד יאכל צהריים מול מחשב. מנהלים תלמדו לנהל טוב יותר. עובדים תלמדו להתנהל טוב יותר. זהו. ביי. #הייטק #אפלמן #קריירה #עבודה ♬ original sound - עידן אפלמן
הוא ממליץ לעשות את ההפרדה בין ייעוד לעבודה. "יש עבודות מסוימות שיש בהן אלמנט של שליחות והגשמה עצמית, כמו מקצועות טיפוליים או חברתיים, או למשל מתכנת שבונה מוצר מציל חיים", הוא מסייג, "אבל רוב העבודות הן לא כאלה, והן לא עבודת החלומות. אם אתה רוצה להיות מתכנת כדי להרוויח כסף, אז החלום שלך הוא להרוויח כסף". אפלמן עצמו התחיל דרכו המקצועית בתור מורה ומחנך: "מאוד אהבתי את זה, אבל אחרי שמונה שנים זה הקשה עליי מאוד מבחינת כלכלית, כי אין הרבה כסף בעולמות החינוך", הוא מספר, "ברגע שהפרנסה שלי הייתה תלויה בתחושת המשמעות, איבדתי גם את המשמעות. הלכתי לעבוד בהייטק, איפה שמרוויחים כסף, ואת המשמעות השגתי דרך התנדבות. הרעיון היה לנתק את הקשר בין החשיבה הכלכלית למשמעות".
לעובדים שמגיעים להתייעץ איתו, אפלמן ממליץ לשים לב לכמה אלמנטים חשובים במקום העבודה שלהם:
סביבות עבודה
"תבינו האם התרבות במקום העבודה תואמת את המטרות שלכם", אומר אפלמן, ומדגים: "היה לי פעם מנהל שהיה שולח לי לפעמים מיילים בשבת, ואמר שהוא לא מצפה ממני לענות. הסברתי לו שאני עדיין מקבל התראה על המייל שלו, ולכן הזמן החופשי שלי נפגע מהעבודה. צריכה להיות ההפרדה הזאת – עובד רוצה להיות מסוגל לחזור הביתה, ולהתעסק בחיים שלו, באשתו, בילדים, אולי אפילו בצרות אחרות שיש לו בחיים, ושהעבודה לא תהיה הצרה שלו".
"הדברים האלה מתחילים מלמעלה ומחלחלים למטה", הוא מסביר, "אם המנהל שולח לך הודעות בשבת או בשעות מאוחרות, או מספר איך הוא ישב עד אחת בלילה לפתור בעיה שקשורה לעבודה, זה לא יעזור אם הוא יגיד לך לא לעשות את זה. זה כמו הורה שאומר לילד שלו לא לעשן בזמן שהוא מחזיק סיגריה. לכן, אני מעודד עובדים להיות מודעים לבריאות תעסוקתית שלהם, אבל גם אומר למנהלים – שימו לב לדוגמה האישית שאתם נותנים, זה עליכם".
אפלמן מביא גם דוגמה לסביבת עבודה בריאה: "כשעשיתי את ההסבה להיי טק, רציתי מאוד להוכיח את עצמי. הגעתי עם שני תארים בחינוך לעולם של אנשים עם תארים בהנדסה ומנהל עסקים, ורציתי להרוויח את המקום שלי ליד השולחן. אז הייתי מגיע כל יום בשבע בבוקר, ועובד 10-12 שעות", הוא מספר, "יום אחד המנהל שלי הסתכל בדוח השעות שלי ואמר לי – אתה עובד יותר מדי. אני מבין שאתה רוצה להוכיח את עצמך, אבל קח צעד אחורה, הכל בסדר. אנחנו לא נציל את העולם אם תעבוד שעה יותר".
"סביבת עבודה זה משהו שאפשר גם להחליף", מדגיש אפלמן, "אם אתה נמצא בסביבת עבודה רעילה שפוגעת בך, חשוב לזכור שאין שום דבר ששווה את הבריאות הנפשית והמנטלית שלך. אנחנו עובדים מאוד קשה, אבל בסוף מישהו אחר גוזר את הקופון. אני חושב שיש המון יתרונות בלהיות שכיר, אבל חשוב גם לזכור שאתה חלק מארגון, ואף אחד לא מחכה לך בסוף הדרך עם מדליה".הרגלים אישיים
"צריך לדעת לשים גבולות לעצמך, ולפתח מודעות למתי העבודה פוגעת בי", אומר אפלמן, "אם אני אוכל ארוחת צהריים על שולחן העבודה שלי מול המחשב, זה לא בסדר, כי אני לא אמור לעבוד בזמן שאני אוכל. אם בזמן אימון בחדר הכושר אני מקשיב באוזניות למשהו שקשור לעבודה, אני למעשה עושה משהו אקטיבי עבור העבודה בזמן שאני עושה משהו עבור עצמי, והיחיד שנפגע מזה הוא אני. כלל האצבע הוא לדעת להבדיל בין האני של מקום עבודה לבין האני של החיים האישיים, ולתעדף את עצמך במקום הראשון. אתה חי בשביל עצמך, לא בשביל אף אחד אחר".
"קל מאוד לתת לתחושות האשם להנחות אותך, וליפול למחשבה שאם לא תסיים את המשימה שלי בזמן, משהו נורא יקרה", אומר אפלמן. הוא נוגע כאן בנקודה שמוכרת לעובדים רבים במקום העבודה. אז איך מתמודדים עם זה? "קודם כל צריך להבין מה המקור של רגשות האשם", הוא מסביר, "האם הם מגיעים מתוך הרגשה שאני לא ראוי להצלחה שלי? זה מה שנקרא תסמונת המתחזה. למשל – אני אוכל מול המחשב כי אני מרגיש שאני פה במזל, שההצלחה שלי היא מקרית, ולכן אני צריך להוכיח את עצמי".
רגשות האשם יכולים להגיע גם מתוך התרבות האירגונית במקום העבודה. "כולם אוכלים מול המחשב, אז גם אני אוכל מול המחשב", מסביר אפלמן. הוא מציין עוד מקור אפשרי, מניסיונו האישי: "מכיוון שיש לי הפרעות קשב, אחד הדברים שאני מתקשה בהם זה ניהול זמנים נכון", הוא אומר, "אז הייתי דוחה עוד ועוד משימות, ומגיע למצב שיש המון דדליינים שאני חייב לעמוד בהם. היה נוצר לי צוואר בקבוק של עבודה שהצטברה, אז הייתי משלים את זמן העבודה הזה על חשבון זמני הפרטי, לפעמים בארוחת צהריים מול המחשב".
להימנע משחיקה ומתסכול|צילום: By stockfour, shutterstock בושה ולחץ חברתי
"משהו שאני רואה הרבה בשוק העבודה זה מעין בושה בלצאת מוקדם הביתה. אם אתה הולך הביתה כשעדיין יש אור בחוץ, אז לפעמים יש כאלה שצוחקים – מה, באת לחצי יום?", אומר אפלמן, "למשל, יש הרבה עובדים שיש להם שעות שהם יותר יעילים בהן. אצלי זה שעות הבוקר המוקדמות. הייתה תקופה שהייתי עובד משש בבוקר עד שלוש בצהריים, כלומר עבדתי תשע שעות. ובכל זאת, היו מסתכלים עליי מוזר כשסיימתי לעבוד מוקדם".
לדבריו, יש אפילו עובדים שמשוויצים בעבודה הקשה שלהם: "לקוחה שלי סיפרה לי פעם על עובדת שעבדה איתה, שנסעה לסוף שבוע עם בעלה והילדים שלה. כשהיא חזרה, היא סיפרה איך במהלך החופשה היא עלתה לשיחת זום עם ההנהלה. הרבה פעמים היא הגם ייתה אומרת – אוי, אני אצטרך לאכול מול המחשב. אלה אנשים שאוהבים את תשומת הלב הזאת, ושכשהם יתקדמו ויהפכו למנהלים, זו התרבות שהם יחלחלו למטה.
"יש מין תרבות כזאת, שאומרת שלעבוד קשה זה טוב, ולא לעבוד קשה זה לא טוב. זאת גישה לא נכונה בעיניי, כי מקום עבודה הוא רק מקום עבודה", אומר אפלמן, "הרבה פעמים אחנו פוחדים ממה שיגידו או יחשבו עלינו – הוא יוצא הביתה בשלוש, הוא לוקח הפסקת צהריים ארוכה – והפחד הזה גורם לנו להיגרר להרגלים מזיקים, כמו לחץ חברתי. בעיניי, זאת האחריות של המנהלים לגרום לך להרגיש שזה בסדר לקחת את ההפסקה שלך באמצע היום ולאכול ארוחת צהריים, אולי לשבת רגע לדבר עם מישהו ולשתות קפה, ליהנות רגע מהיום. אולי אפילו מדי פעם לעבוד שמונה שעות במקום תשע, ולדאוג ל-well being שלך. זה מחלחל יותר ויותר לחברות הייטק, אבל יש מקומות שזה פחות מוטמע בהם, למשל חברות תעשייניות מיושנות יותר, או משרדי עורכי דין שרק עכשיו מתחילים ליישר עם זה קו, ובאמת רואים נטישה גדולה של עובדים במקצוע הזה בגלל התנאים".
אפלמן נותן כמה טיפים שיכולים לעזור לעובדים להתמודד עם ההרגלים המזיקים שהוא תיאר:
- תלמדו לנהל את הזמן שלכם נכון
"זמן הוא המשאב הכי יקר שיש לנו, לכן אנחנו צריכים ללמוד לנהל אותו בדרך הכי טובה שיש", מדגיש אפלמן, "זה יכול למנוע מצבים שבהם אנחנו לוקחים על עצמנו יותר מדי, ואז צריכים לוותר על עצמנו כדי לעמוד בהתחייבויות שלנו לעבודה".
"אתה צריך להחליט מה הדברים שאתה מתחייב עליהם בלו"ז שלך, קודם כל מול עצמך. למשל, אני מתחייב לסיים לעבוד בשעה מסוימת וללכת לאימון", הוא מציע, "או לעשות Time Blocking – לקבוע שעות מסוימות שאתה מפנה לעצמך כדי לעבוד על הפרויקטים שחשובים לך בעבודה, כדי למנוע מצב שכל הזמן נכנסים מהצד עוד דברים שיכולים להסיח את דעתך, ואז תמצא את עצמך אוכל ארוחת צהריים מול המחשב". - לדעת להגיד לא
"זה אחד הדברים הכי קשים", מדגיש אפלמן, "מנהל שלי אמר לי פעם – אתה אוהב להגיד כן, אתה אוהב לרצות אנשים, אתה רוצה לעזור להם, אבל אתה שוכח את עצמך, אתה חייב גם ללמוד להגיד לא". - אל תייחסו לעצמכם חשיבות גדולה מדי
"כל אחד מאיתנו הוא השחקן הראשי בסרט על החיים שלו, ולכן אנחנו נוטים לייחס לעצמנו יותר מדי חשיבות, גם בעבודה" אומר אפלמן. "אנחנו חושבים שאם לא נסיים משימה מסוימת יקרו דברים נוראיים, וזה מכניס אותנו לחרדה. יש פה גם עניין של אגו, וצריך לדעת להניח אותו בצד, להבין שלא הכל רק על הכתפיים שלנו, ולזכור מה חשוב לנו באמת".
עידן אפלמן|צילום: מיטל אזולאי
"אנחנו עושים דברים טובים, אולי אפילו עוזרים לאנשים, אוהבים את העבודה שלנו וטובים בה, אבל ברוב המקרים, העבודה שלנו לא תציל את העולם. כמובן שאם אתה, למשל, רופא בטיפול נמרץ, אז לא תיקח רגע לעצמך כשאתה נדרש בחדר הניתוח", מסייג אפלמן, "אבל אם אתה מתכנת בחברת הייטק, אתה באמת לא יכול לקחת שעה כדי לאכול ארוחת צהריים ולצאת לנשום אוויר וליהנות מהשמש? אתה לא יכול להגיע למשרד קצת יותר מאוחר כי עשית אימון עבור הבריאות הפיזית שלך? אתה לא יכול לצאת קצת יותר מוקדם כי לילד שלך יש משחק כדורגל? חבר'ה, תיכנסו לפרופורציות, זה בסך הכל מקום עבודה". - צרו איזון בין העבודה והקריירה לבין החיים האישיים שלכם
"לפעמים יש מקרים שבהם אין ברירה אלא 'לפגוע' בבריאות התעסוקתית שלנו, למשל, כשעובדים מול לקוחות מחו"ל בשעות הפוכות משלנו. במקרה כזה, הפתרון הוא פשוט לאזן", אומר אפלמן, "כשעבדתי מול צוותים בארה"ב, הישיבות שלנו התחילו לפעמים בעשר בלילה ונמשכו אל תוך הלילה. במקרים כאלו הייתי מקפיד לאזן – ביום למחרת הייתי מתחיל לעבוד מאוחר יותר או מסיים לעבוד מוקדם. ואותו דבר כשיש לכם פרויקט שאתם חייבים לסיים בדחיפות – זה קורה לא מעט וזה בסדר, אבל ברגע שהסערה נרגעת, קחו צעד אחורה. אם עבדתם בהפסקת הצהריים, קחו את ההפסקה הזאת ביום אחר, תגיעו מאוחר יותר לעבודה, או צאו מוקדם". - תבדילו בין המטרה לבין הכלים שמשמשים להגשים אותה
"זה אומר לזכור שעוד שעה עם הילדים שווה יותר מעוד שעת עבודה, ושהבריאות הנפשית שלנו חשובה יותר מהעבודה. אתם חיים עבור עצמכם, ולא עבור אף אחד אחר, והעבודה היא כלי להגשמת המטרות האמיתיות שלכם בחיים", אומר אפלמן, ומזהיר: "אחרת, תגיעו למצב של שחיקה, וזה קורה להרבה אנשים בעבודה – פתאום אין בך כוח או חשק להמשיך. אתה מרגיש בדיכאון, בחרדה, אתה יודע שאתה צריך לעשות משהו, ואתה לא מצליח להקים את עצמך לעשות אותו, וכשאתה כבר עושה אותו, זה לא יוצא טוב". - תלמדו לזהות את הסימנים המקדימים לשחיקה
"כמו שלפני שפעת או צינון אנחנו מזהים את העקצוץ בגרון, מרגישים את הגוף נחלש, ויודעים שאנחנו עומדים להיות חולים ושכדאי לנוח או לקחת אקמול, צריך ללמוד לזהות גם את הסימנים של שחיקה תעסוקתית", אומר אפלמן, ומסביר: "אם פתאום אני שם לב שאני יותר מדי בלחץ מהמשימות שלי, שהתפוקה והיצירתיות שלי יורדות, שאני נהיה עצבני יותר ולא מצליח לעשות אחד ועוד אחד – זה הזמן לקחת צעד אחורה. תשתמשו בימי החופש שלכם, או שתקחו יום מחלה כדי לטפל בבריאות הנפשית שלכם. עוד דבר שאני מאוד ממליץ כדי להימנע משחיקה זה לתרגל מיינדפולנס ומדיטציות".
אם גם אתה מתקשים לזהות את הנקודה החמקמקה שבה אתם חוצים את הקו ומתחילים לעשות יותר ממה שמצופה מכם, אפלמן ממליץ להיעזר במנהלים ובקולגות שלכם: "למנהלים יש אחריות לתווך לנו את המקום שלנו בעבודה, ואפשר גם לבקש פידבק מהקולגות שלנו", הוא אומר. "אבל אני לא חושב שיש דבר כזה לעשות יותר מדי. "צריך להשוות את עצמך רק לעצמך, ולהסתכל רק על ההתקדמות שלך. הרבה פעמים אנחנו משווים את עצמנו לאחרים ומכניסים את עצמנו לתחרות מתמידה. מה שחשוב זה הדרך שאנחנו עברנו עם עצמנו, הדברים שלמדנו, מה עשינו למען עצמנו, איך שיפרנו את עצמנו לעומת האנחנו של אתמול, ולא לעומת אחרים".
"רובנו כנראה נעבוד רוב החיים, ולכל אחד יש את מסלול הקריירה שלו. לכולנו יש יכולות שונות ורצונות שונים, ולכן אין דרך אחת שמתאימה לכולם", מסכם אפלמן, "אבל תזכרו שאף אחד אחר לא הולך לחיות את החיים שלנו ולהתמודד עם ההחלטות שאנחנו מקבלים. אנחנו צריכים לקחת אחריות על עצמנו, כי זה לא תלוי באף אחד חוץ מאיתנו".