הבטחתם הקלה
אם יש גורם אחד שמאחד גם את מתנגדי הרפורמה וגם את תומכיה, זה יוקר המחיה. המצב הבלתי נסבל שרוב האוכלוסייה מתמודדת איתו משווע לפתרונות שאמורים להגיע מכיוון הממשלה. אבל זו עסוקה בכל דבר, פרט למלחמה האמיתית שצריכה להיות כאן: הורדת יוקר המחיה.
הנה 3 חוקים שהיו צריכים לקדם לפני היציאה לפגרה:
אישור סופי של החוק: "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". עיקר החוק הוא הסרת הררי רגולציות ותקינות ממוצרים שכבר אושרו לפי התקינה האירופאית. התיקון יחסוך גם זמן וגם הרבה מאוד כסף ליבואנים, והציפייה (אם שר הכלכלה יקבע מנגנון שיעקוב אחרי השרשרת הזו - דבר שלא ברור אם יקרה), היא להוזיל את המחיר לצרכן. החוק שמנסה לקדם שר הכלכלה ניר ברקת מרגע היכנסו למשרד, יכול ואמור לעבור הליך חקיקה מהיר, אבל בפועל עוד לא עבר אפילו הצבעה בקריאה ראשונה. והשאלה הנשאלת היא: למה אתם מחכים?
חוק חינוך חינם מגיל 0 להורים עובדים. התחייבות הבחירות של הליכוד התמסמסה בין שלל הררי אם ואולי. כרגע מדובר על תינוקות מגיל 0-3 שלומדים במעונות מפוקחים - הטבה שרק כרבע מהאוכלוסייה זכאית לה, על פי כושר השתכרות. כלומר- הורים המשתכרים מעט יותר מהממוצע לא זכאים לסבסוד כה משמעותי ונאלצים להכניס את ילדיהם למסגרות פרטיות ללא פיקוח ולהיפרד מכמה אלפי שקלים בחודש. נכון לעכשיו, הם ייאלצו להמשיך לשלם כסף רב למסגרות החינוך הפרטיות. בנוסף, חשוב לציין שקיים מחסור אדיר במסגרות פרטיות וילדים רבים נאלצים להישאר בבית עם הוריהם.
עוד חור גדול בתוכנית הוא שהורה (לא משנה אם הילד במעון מפוקח או לא) עדיין יצטרך לשלם את הכסף, אבל זה אמור לחזור אליו בתור זיכוי לנקודות זכות במס הכנסה: כלומר - הורה עובד יקבל עוד 2 נקודות זכות. הטבת המס הזו לא עוזרת להורים שמשתכרים כ-7,000 שקל עד 9,000 שקל בחודש, לא מגיעים לסף המס הרצוי כדי לקבל את הטבת המס. לבעיה הזו להוגי התוכנית אין עדיין פתרון.
בפועל אגב, מתבשרים כבר היום הורים במעונות מפוקחים על עליות המחירים, כך שלא ברור מי אישר מצד אחד להעלות מחירים ומצד שני לנסות להוזיל עלויות.
שני ההורים עובדים? תדאגו שהם יקבלו מעון בחינם עד סכום מסוים, ובמקביל תפקחו גם על מחירי פעוטונים הפרטיים.
דיור: בתוכנית העבודה של הממשלה לשנת 2023 נכתבו היעדים הבאים: עלייה ביחידות הדיור המאושרות בתוכניות "פינוי בינוי" מ-39,903 ב-2022 ל-42 אלף ב-2023. עלייה ברכש הדירות בדיור הציבורי לכ–235 ב-2023 ולכ-700 ב-2024. עלייה בהגרלות הדיור במסגרת תוכנית "דירה בהנחה" מ-20,609 ב-2022 ל-24,725 ב-2023.
הממשלה רק "שכחה" שכדי לקדם את כל התוכניות האלה. צריך להתחיל לייעל כאן את הבירוקרטיות. תוכניות מסוג "המחיר למשתכן" כבר הוכיחו שהן אינן מורידות את מחירי הדיור, וחלק מהסיבה היא בגלל המחסור בהיצע והזמן שלוקח עד שמאשרים את התוכניות.
במקום עדיף להקל בסעיפים אחרים שמעיקים על קוני דירות: פריסת משכנתאות ליותר שנים, פיקוח על הריביות שהבנקים לוקחים, ואולי גם פריסת תשלומי מס רכישה: סכום עצום, שלרוב האוכלוסייה אין בזמינות, שהקונים המאושרים נאלצים לשלם בפעם אחת, במקום בתשלומים שיקלו עליהם.
שבו בשקט, ה-D9 התניע
איפה הכנסת? בזמן שהממשלה לא מגיעה לדברים שכל ממשלה אמורה לעשות למען אזרחיה, השבוע התעוררו אותם אזרחים ישראל למדינה קצת פחות דמוקרטית. רגע אחרי שסירבו לכל ריכוך של ביטול עילת הסבירות (עבור השרים), שיקרו במצח נחושה, כינו את המפגינים בשמות, ניסו להקטין את תפקידה של עילת הסבירות מבלי להסביר למה ביטולה היה הדבר החשוב ביותר במושב הזה, והאשימו את הכשלון הכלכלי והמוסרי שמתרחש בחודשים האחרונים דווקא באנשים שמנסים למנוע אותו - התפנו ראשי הקואליציה לזייף אהבה ותמיכה לכל העם.
פתאום נמצא זמן, דחוק, למיני מהלכים כלכליים בניסיון נואש להראות "היי, גם אכפת לנו אם נשאר לכם כסף בכיס". ספוילר: זה לא בראש מענייהם של שרי הממשלה. מעל הכל נשארת מטרתו של בנימין נתניהו: לפגוע ככל הניתן במהלך משפטו. כמו חברת נפט שלא מבינה למה אנשי איכות הסביבה מעדיפים אוקיינוס נקי על פני דולרים בכיס, כך ראש הממשלה ממשיך לראות את הקריסה של ישראל ולא מתכנן לעצור. מנכ"ל מוד'יס, כפי שחשף כלכליסט, נדהם מהשקרים של נתניהו. רוב הישראלים כבר התרגלו.
מי שצפה בפארסה שנקראת כנסת ישראל יכול היה לראות כמה שטותית היא האמירה של תומכי ההפיכה לפיה "הכנסת היא זו שצריכה לרסן את הממשלה". כמה חברי כנסת בליכוד הרגישו לא נעים, דיווח תמוה התייחס לכך שאפילו נתניהו לא מרוצה, גלנט התרוצץ הלוך ושוב ואריה דרעי עשה פרצופים של "מה אני יכול לעשות". פרשן אחד הרהיב עוז וטען שחברי הכנסת של הליכוד היו עושים משהו, לו רק לא הייתה מחאת מילואמיניקים. במבחן התוצאה לא קרה כלום. כולם הניפו ידיים בעד, שום דבר לא השתנה ואם לא יהיה שינוי פוליטי או משפטי, שרים בממשלה יכולים למנות את בן דודם למנכ"ל חברה ממשלתית בלי שיהיה מי או מה שירסן אותן.
הממשלה שולפת מהר. מה צופן העתיד? ראשית, הגיעו המהלכים הכלכליים שהגיעו מאוחר מדי או שעדיף היה אם לא היו מגיעים בכלל. רפורמת התחבורה הציבורית שנשלפה ללא כל מניע מקצועי היא אחת הדוגמאות המובהקות לדרך שבה פועלת הממשלה. ניסיון פופוליסטי להציג הטבה בלי להתייחס לבעיה האמיתית. הממשלה הורידה מחירים בעיקר לחרדים ולא טרחה להתייחס לבעיות שמונעות מאנשים לעלות על האוטובוס – זמינות ויעילות. על פי ההגדרות, נראה שגם ביישובים ערבים ייהנו מההטבה, אלא ששם כמעט ולא נוסעים אוטובוסים. בעיה. חרדים, לעומת זאת, יזכו לסבסוד של 50% לחופשי חודשי בכל הארץ. המימון יגיע מהרשות החרדית במשרד ראש הממשלה, זו שהייתה אמורה לקדם את שילובם של החרדים בכלכלה הישראלית. כעת מדובר בקופה הקטנה של החרדים.
במקביל, קודמו הטבות מס להשקעות בהיי טק. מהלך חיובי אך שולי למדי שהשר אופיר אקוניס, עוד שר שמדבר על "הסכמה רחבה" אבל מרים ידו בצייתנות, לא מהסס לקחת עליו בעלות. אלא שהיוזמה החלה בכלל בתקופת הממשלה הקודמת על ידי ח"כ אורית פרקש-כהן. ספק אם היוזמה הזו תצליח לעצור את ההתמוטטות בענף, שהחלה דווקא בגלל הכרסום בדמוקרטיה שמקדמת מפלגתו של אקוניס.
יורדים בדירוג. מה יש עוד בעתיד? פגיעה אפשרית בדירוג האשראי. חברות הדירוג סופגות ביקורת מוצדקת על עמדתן האידיאולוגית, שאיכשהו תמיד מסתכמת בפגיעה במדינת הרווחה ובהעדפת בעלי הון. אולם הממשלה הנוכחית, וגם קודמותיה, דווקא מתיישרות עם הקו הזה ועושות מאמצים לנשוא חן בעיני החברות. גם זה לא הועיל לנתניהו ולסמוטריץ', שמנסים כעת בכל כוחם להסתיר את הביקורת האמיתית שנשמעה מכיוון חברת הדירוג: לא אזהרה מפני חוסר היציבות הפוליטי (שהממשלה ותומכיה משכנעים את עצמם שהוא תוצאה של המחאה) אלא אזהרה מפני ערעור האיזונים בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, שיובילו להתדרדרות כלכלית.
ד"ר צחי רז מהאוניברסיטה העברית סיכם את הצפוי במקרה של המשך ההתדרדרות: קידום של מקורבים לשלטון על פני כלל החברה, פגיעה בזכויות קניין, השחתה של השירות הציבורי ובחירת אנשים עם כישורים נמוכים שישרתו אינטרסים צרים של שרים, בריחת מוחות ופגיעה בהשקעות. ישראל לא תתמוטט, אלא תלך ותשקע. יהיו יותר עניים ממה שהיו יכולים להיות, אנחנו נרוויח הרבה פחות ממה שיכולנו להרוויח. האנחנו, אגב, זה כל אזרחי המדינה, בלי קשר למפלגה שהצביעו אליה.
החוקים שעומדים עכשיו בתור. ואם האמנתם שהכל נגמר בביטול עילת הסבירות ומעכשיו נחזור למעשים, הנה החוקים שעכשיו עומדים בתור:
- פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – יאפשר למנות אדם נוח יותר לאחראי על כתבי אישום נגד שרים וראשי ממשלה מסוימים. ההצעה הוגשה, ולטענת מגישיה כלל לא תקודם. אז למה להגיש?
- חוק למינוי חברי מפלגה כדירקטורים בחברות ממשלתיות – פוליטיזציה חלק א'.
- חוק לביטול הוועדה למנויי בכירים – והחלפתה בוועדה פוליטית בשליטת הקואליציה. פוליטיזציה ב'.
- חוק לביטול לשכת עורכי הדין – כי מה הטעם באיגוד מקצועי שמתנגד לממשלה של הליכוד?
- דמי חבר ללשכת עורכי הדין ייקבעו על ידי שר המשפטים – ע"ע.
- חוק יסוד לימודי תורה – לכאורה, הטרלה של המפלגות החרדיות. בינתיים.
- צינון של 5 שנים בטרם מינוי שופטים ליועמ"ש ולפרקליט המדינה – הגשתם נגדנו כתבי אישום? עכשיו הנקמה.
- דו"ח כספי שנתי של תאגיד השידור הציבורי יועבר לדיון בוועדת הכלכלה – כי מה שווה התאגיד אם אי אפשר לנזוף בו בכנסת?
- חוק השידורים של קרעי – ככה מחנכים את התקשורת שלא תעז לבקר אותך.
- מינוי שלושה סגני שר לראש הממשלה – כי אלמוג כהן צריך להיות סגן שר.
- חוק לאישור מעצר מנהלי על ידי הקבינט הבטחוני – לא ברור כלל אם יקודם.
- חוק להכרזה על הפרת הסכם מדיני על ידי ועדת חוץ וביטחון – כדי שניתן יהיה לצאת נגד ההסכם עם הרשות הפלסטינית. גם סיכוייו של החוק הזה להתממש לא ברורים.
- כל חוק שמתקבל בכנסת יהפוך לצו בנוסח זהה בשטחים – איך אומרים סיפוח בלי להגיד סיפוח?