אתם משלמים גם על הסחלה של הגבינה הרבה מאוד כסף
הרבה אבסורדים קיימים בכל הקשור ליוקר המחיה ולהשוואת המחירים בין ישראל ובין מדינות זרות. אבל נראה כי בכל הקשור לייבוא גבינות מלוחות נשבר שיא. מנתוני איגוד לשכות המסחר עולה כי שוק הגבינות המלוחות בישראל, הנאמד בכמיליארד שקל, הוא שוק ריכוזי הכולל מכירה במשקל במעדניות, מכירה באריזות סגורות ומכירה לשוק המוסדי.
מה מתברר? כמעט ולא ניתן להתחרות בייצור המקומי ולא ניתן להוזיל את המחירים לצרכן הישראלי בגלל, תחזיקו חזק, מכס המוטל על המים בהם שרויה הגבינה.
כן כן. רשות המסים מטילה מכס לא רק על הגבינה עצמה, אלא גם על מי המלח שבאריזות הגבינה המלוחה. המים שוקלים כ-60 אחוזים ומעלה ממשקל המוצר הכולל אבל רשות המיסים מתייחס אליהם בתור משקל גבינה.
כך לדוגמה המכס המוטל על 250 גרם גבינה השרויה בכ-360 גרם מי מלח מחושב כאילו נעשה ייבוא של 610 גרם גבינה. תשלום המס למדינה יהיה גבוה, ובהתאם: 4.90 שקלים ליחידה במקום כשני שקלים לו המכס היה מחושב לפי מוצר החלב עצמו – הגבינה. כלומר, על 250 גרם גבינה מלוחה מיובאת ברמה גבוהה, העשויה מחלב בקר, הצרכן הישראלי ישלם 26 שקלים, במקום 22 שקלים. על גבינת צאן תשלמו 32 שקלים במקום 24 שקלים בלבד. מדובר בפער של 15 אחוזים ו-25 אחוזים בהתאמה.
השאלה מה יקרה ליבואני הגבינות אם יורידו את המס ההזוי הזה? האם הם יורידו בהתאמה את המחיר או שמה ישאירו אותו וייהנו מהרווחים. או אולי ניר ברקת ידרוש מהם לחשוף את הדו"חות הכספיים במקום לטפל במכס, כדי לעשות להם שיימינג, בתקווה שהציבור התעצבן ויפסיק לקנות מהם.
מה שווים הג'ובים אם אנחנו לא שולטים בהם
"תגידו", שאל י', חבר ושכן, בעודו מסמן נתיב בריחה מסוס משטרתי וממכת"זית בנתיבי איילון. "על מה כל ההפגנות בעצם? הייתי קצת מנותק בשבוע וחצי האחרונים". לטובתו, ולטובת מעט הקוראים שמתעדכנים בחדשות דרך המדור הצנוע הזה, הנה רשימה מתומצתת של המהלכים שביצעה הממשלה בשבוע האחרון.
- סבב מינויים במשטרה מזיז מתפקידו את מפקד מחוז ת"א, עמי אשד. הניצב הודיע על פרישתו מהמשטרה וטען שהודח על רקע פוליטי, כיוון שלא פינה באלימות את הפגנות המחאה.
- ועדת החוקה אישרה להצבעה בקריאה ראשונה את החוק שמבטל את עילת הסבירות ומעניק לממשלה ולרשויות השלטון כוח בלתי מוגבל.
- אושרה בקריאה טרומית הצעת החוק שהופכת את לשכת עורכי הדין לגוף וולונטרי, שקודמה במקריות לאחר שהקואליציה לא הצליחה לגרום לבחירתו של תומך המהפכה המשפטית.
- אושרה הצעת "חוק טבריה" שתאפשר למקורבו של אריה דרעי להתמודד על ראשות העיר, אף שמונה על ידו לתפקיד יו"ר הוועדה הממונה בעיר.
- הכנסת אישרה את הארכת כהונת הרבנים הראשיים לישראל בחצי שנה, לכאורה כדי לאפשר לאריה דרעי לסגור דיל לשביעות רצונו.
- אושרה בקריאה טרומית הצעת החוק של יוצא פורום קהלת ח"כ דן אילוז וח"כ שמחה רוטמן להעניק הקלות מס על תשלום שכר במטבעות קריפטו, בסופה של שנה שבה הוכח שוב ושוב שמדובר בעצם בתרמית פירמידה עם יחסי ציבור.
טוב, אף אחד לא הפגין על הסעיף האחרון, אבל אולי ראוי היה להוסיף את היוזמה המוזרה הזו לרשימת המחאות ההולכת וגדלה. "ישראל תישאר דמוקרטיה", הבטיח שר הכלכלה ניר ברקת בוועדת הכלכלה בתחילת השבוע. לא ברור על מה מסתמך השר. כל מעשיה של הממשלה מכוונים לכך שזכויות בישראל ייתנו רק על פי רצונו הטוב של השלטון.
מה יהיה בפועל? את זה אפשר ללמוד מהעימות המתוקשר והמוזר בין השר לשיתוף פעולה אזורי (בין מי למי?), דודי אמסלם, לבין מנהלת רשות החברות מיכל רוזנבוים. השניים החליפו השבוע האשמות חריפות ביניהן. רוזנבוים טענה שאמסלם מייחס לה, לא בצדק, "מעשים פליליים ופגיעה בטוהר המידות". אמסלם, מצידו, דורש מנציבות שירות המדינה להדיח את רוזנבוים כיוון שהיא לא מכירה בסמכותו.
נדמה שלא הייתה ממשלה בישראל ששמה לעצמה למטרה להפוך מנגנון לחלוקת ג'ובים. אמסלם הוא חוד החנית במאבק. בכל פעם שמינוי בעל אופי פוליטי עולה לאוויר, אמסלם שם כדי להילחם. כך במאבק על זהות יו"ר הדואר והעיכוב של הפרטת החברה, כך בנושא היועץ המשפטי לחברת נתיבי ישראל, משיכת דיבידנדים מחברות ממשלות וכמובן, הוויכוח המתמשך על "נבחרת הדירקטורים", שמגדירה תנאי קבלה לקבלת דירקטורים לחברות ממשלתיות.
מי שאמורה למנוע את ההתנהלות הזו היא רשות החברות, ועל כן המלחמה העיקשת בה, ובעצם בכל פקיד מקצועי שלא מרכין ראש. מה יעצור את אמסלם (או כל שר אחר שיגיע אחריו), מלעקר את הרשות מתוכן ולהתחיל בסדרה אינסופית של מינויים פוליטיים? לא בית המשפט, לפי ועדת החוקה. בעצם, אף אחד. הכנסת, שנשלטת גם היא על ידי הממשלה, לא צפויה לחוקק בקרוב חוקים למען טוהר המידות. היא עסוקה בהנחת אקדחים על השולחן והאשמת האופוזיציה בכך שהיא "לא מתפשרת".
כשהמטרות הפסולות (וחלוקת הג'ובים היא רק אחת מהן) חשופות כל כך לעיני כל, אין פלא שאיש לא מאמין לאף אחד מחברי הקואליציה שמבטיח הבטחות של "יהיה בסדר" ו"רק מדובר בתיקון טכני". המסקנה צריכה להיות, כמו תמיד, פשוטה וברורה: במקום להתעסק כל היום במערכת המשפט, תתעסקו ביוזמות ובחוקים שעוזרים לכל אזרחי המדינה. זה די בסיסי.
לא יאומן באיזה קלות אפשר להשתלט לנו על החיים
תארו לכם את המקרה הבא: אתם מעוניינים לבצע איזו שהיא רכישה, מצלצלים לטלפון שכתוב באתר החברה, ושם מבקשים מכם ליצור קשר להמשך טיפול מול נציג שירות בוואטסאפ. לגיטימי לגמרי בימינו נכון?
זה מה שקרה ליחיאל, שרכש מוצרים לבית דרך חברה גדולה ומוכרת, שהוא כבר רכש ממנה מוצרים בעבר, והתבקש על ידי מענה קולי לבצע את העסקה מול נציג בוואטסאפ. הנציג הנחמד ביקש ממנו פרטים טריוויאליים כדי לבצע את העסקה: מספר כרטיס אשראי, כתובת למשלוח ותעודת זהות. מאותו רגע חייו של יחיאל הפכו לגיהינום.
אף שיחיאל הרגיש שמשהו לא בסדר וביטל באותו יום את כרטיס האשראי, משהו מוזר קרה: מישהו דיווח על הקו שלו כאבוד והוא לא הצליח להוציא שיחות. יחיאל חשב שמדובר בטעות, צלצל לסלקום, החברה בה הוא מנוי, וביקש להחזיר את עצמו את הקו.
רק שבועיים אחר כך מתחיל הבאלגן. פתאום יחיאל מגלה שמישהו שוב עשה למכשיר הפניית שיחה, והוא לא מסוגל להוציא שיחות, ובזה אחר זה נוחתות הודעות: מישהו שינה לו פרטים בביטוח הלאומי, ניסה לפרוץ לחשבון הבנק שלו, והשיא - נכנס לאתר של ויזה כאל דרך פרטי הכרטיס המבוטל, וצירף את שני הכרטיסים הנותרים שם - לחשבון גוגל פיי לא מוכר.
ארבע פעמים התחנן יחיאל המבוהל בפני חברת סלקום שיפסיקו להפנות שיחות וניסה להסביר שמישהו מתחזה לו. רק בפעם הרביעית נזכרה החברה שיש למעשה אפשרות לקוד אימות כפול: קוד שרק הוא יודע ורק לפי זה מבצעים הוראות. אלא מה - גם זה לא מגן במאת האחוזים וקל מאוד לעקוף את זה.
סלקום מיהרו להתנצל והבטיחו שמדובר בטעות אנוש, ומשרד התקשורת הבטיח בתגובה שמסרו לנו כי: "משרד התקשורת יחד עם גופים מדינתיים נוספים וגופים במגזר הפיננסי, פועלים נמרצות לבחינת מספר פתרונות טכנולוגיים ואסדרתיים למיגור התופעה". פועלים כל כך במרץ שכבר שלוש שנים התופעה ידועה וכל מה שהם צריכים לעשות זה לחייב את חברות התקשורת לעשות אימות כפול או משולש, בביצוע פעולות מסוימות בחשבון.
שורה תחתונה: זה לא רק אם ביצעתם עסקה אונליין, גנבו לך את הארנק? נפלת קורבן לעוקץ ומלאת פרטים באתר שהבטיח לך לזכות? כולנו חשופים לזה כל הזמן.
לא קלה דרכינו
ושוב פעם מישהו הדליף שהקו האדום של הרכבת הקלה צפוי להתחיל לפעול החודש . ושוב במשרד התחבורה ממהרים להכחיש ולהגיד שהם לא מאשרים את הפרסום הזה והוא לא על דעתם.
השבוע נת"ע קיבלה מכתב עקרונות לאישור ההפעלה מטעם החברות הגרמניות שנשכרו כדי לאשר את ההפעלה הבטוחה של הקו. מכתב העקרונות, שמשמעותו היא שאין מניעה להפעיל את הקו, אמור לכאורה להוות הסמן הסופי בדרך להפעלת הרכבת, אבל משרד התחבורה כאמור מסרב להוציא הודעה רשמית בנושא.
העבודה על הקו החלה ב-2009. הפתיחה תוכננה תחילה ל-2013, אולם בשל ביטול המכרז להקמת הקו לנוכח קשיים בהשגת מקורות המימון, הולאם הפרויקט על ידי המדינה ומועד הפתיחה נדחה ל-2021. בפברואר 2021 נדחתה פתיחת הקו פעם נוספת, לנובמבר 2022.
כששאלנו את נת"ע למה מחכים עכשיו הם השיבו שזה עבר לידיים של משרד התחבורה, ובחינתם הכל הושלם.
אז השרה מירי רגב - לידיעתך.
ועוד דבר קטן, אם כבר פנינו לשרה שרוצה לקדם עוד נתיבי תחבורה פרטית על פני תחבורה ציבורית: זה מה שקורה כעת באלכסנדריה, שחשבו בדיוק כמוך.
הכסף שלנו, הרווח שלהם
חברות גדולות ותאגידים גדולים עוד יותר אוהבים כסף. אבל בניגוד לפוליטיקאים כיום, הם עדיין מנסים להעמיד פנים שהרווח הכלכלי שלהם הוא רק תוצר משני מפתיע של הפעילות שלהם הציבור. ההסברים בשנה האחרונה לעליות המחירים היו מוכרים: דרישות השכר של העובדים, עלויות ההובלה וכמובן קישור אמיתי או לא למלחמה באוקראינה. כולם, אגב, נכונים לגמרי. אבל תמיד נשכח חלק אחד במשוואה: הרווח.
אחרי שלפני שבוע גילינו שרווחי החברות היו הגורמים לאינפלציה באירופה. סקירה נרחבת של בנק מורגן סטנלי שפורסמה השבוע מראה שרווחי התאגידים היא הסיבה המרכזית לזינוק במדד המחירים בישראל.
איך זה עובד? קודם כל, מזהים צורך אמיתי בהעלאת מחירים. הדולר עולה, מס חדש מוטל, מחירי חומרי הגלם עולה או שעלות אחרת של הייצור עולה. אחר כך מעלים מחירים, אבל יותר ממה שצריך כדי להתמודד עם העלייה בעלות. הצרכנים נאלצים לקבל את ההסבר וממשיכים לשלם. כך גם מכסים על העלות הנוספת, וממלאים יותר את הקופה. כל עוד הקופה רושמת, אין סיבה להוריד מחירים. שכר העובדים, למקרה שתהיתם, לא באמת מצליח להתעדכן באותו הקצב.
במצב הנוכחי, זה טבעם של העסקים. זו תפקידה של הממשלה להתמודד עם הסיטואציה הזו ולהגביל את השתוללות המחירים. אלא שבינתיים חבריה בוחרים בעיקר ביוזמות שעיקרן הן יחסי ציבור, ולא בעשייה אפקטיבית.
עד שמישהו יזוז, נותר לצרכנים רק לחכות להעלאת הריבית הבאה שעליה יכריז בנק ישראל.