תקציב מערכת הביטחון מאיים להשתלט על התקציב כולו
המצב, לצערנו, הולך להיות יותר רע. לפחות בגזרה הכלכלית. דוח בנק ישראל שפורסם השבוע קובע כי גם אם נניח רגע את הוצאות המלחמה בצד- הממשלה עדיין תידרש לצמצם הוצאות בסכום של כ-21 מיליארד שקל בתקציבי המשרדים השונים, ואם זה לא מספיק - גם להעלות מיסים בסכום של כ-6 מיליארד שקל כדי לעמוד ביעדי הגירעון הקבועים בחוק.
כבר עכשיו אושר בתקציב 2025 העלאת המע"מ באחוז אחד, אבל לפי בנק ישראל זה ממש לא מספיק. בעיקר עם צרכי מערכת הביטחון שהולכים וגדלים כל העת. למרות ההצהרות הרבות, אנחנו עדיין לא יודעים בוודאות כמה מהכסף של מדינת ישראל יוסט לטובת ביטחון המדינה וכמה זה יעלה לנו.
מי שעוד מתייחס לאי הודאות ההולכת וגדלה חברת דירוג האשראי הבינלאומית פיץ' שהודיעה השבוע על אישור מחדש של דירוג האשראי של מדינת ישראל ברמה של A+ , על הסרת "המעקב השלילי" ועל עדכון תחזית הדירוג מ-"יציבה" ל-"שלילית.
"החברה צופה קפיצה ביחס החוב לתוצר בטווח הזמן הקרוב ולהוצאות צבאיות גבוהות יותר בהקשר של פוליטיקה פנימית שברירית וחוסר ודאות לגבי הסיכויים המאקרו כלכליים, שעלולים להגביל את יכולתה של ישראל להפחית את החוב בעתיד", נכתב בדו"ח.
אז מה עושים? לבנק ישראל יש פתרון, לפחות לחשש שתקציב מערכת הביטחון ימשיך להשתלט על העוגה כולה, ובעיקר התקציב בהולך לגיוס המילואים שעולה למדינה הרבה מאוד כסף: "ככל שהגדלת נטל השירות תתחלק על פני מספר משרתים גדול יותר, מבין המיועדים לשירות ביטחון (מלש"בים), כך תפחת הפגיעה הכלכלית בכל אחד מהם וכן הפגיעה המצרפית במשק. הרחבת מעגל המשרתים בצבא, בכלל זה מקרב האוכלוסייה החרדית – במסגרת מתווה מוסכם לגבי אופי התהליך - תאפשר אפוא לענות על צורכי הביטחון הגדלים תוך מיתון הפגיעה במשרתים ובמשק".
האם מישהו מתכוון ליישם את ההמלצה ההגיונית הזו? או שחלק קטן מהציבור ימשיך לשאת בנטל, לשלם מיסים ולהתנדב לצבא, בעוד שאחרים הולכים ומכבידים על התקציב ולא תורמים את חלקם?
לאלוהים פתרונים.
מה בעצם רע כל כך בהטבת מס להורים לילדים קטנים?
הורים לילדים עד גיל 3 התעוררו השבוע לתלוש חדש, ובו נקודות זיכוי חדשות שסיפקה הממשלה. לכאורה, אין סיבה להתלונן על היוזמה של הממשלה. ההוצאות על ילדים עד גיל 3 רק הולכות ועולות. רק ראוי שהמדינה תתגייס לעזור.
אלא שהאופן שבו המדינה מתגייסת בעייתי ואפוי למחצה. ניסיון להיטיב עם מעמד הביניים, שלא באמת רוצה להצליח. נתניהו הבטיח חינוך חינם מגיל אפס עד גיל 3. אבל מה לעשות שזו תכנית מורכבת שדורשת מחשבה מעמיקה, גיוס משאבים כלכליים והכשרת צוותים מתאימים. היא דורשת זמן, ולא נראה שמישהו באמת מתכוון להשקיע את הזמן הזה. הרי בקושי הצלחנו להשתלט על גני הילדים מגיל 3, לא?
מה עושים? שופכים כסף על הבעיה. מאות שקלים בחודש לכאורה. למה לכאורה? כי בפועל לא מספיק אנשים יוכלו ליהנות מנקודות הזיכוי האלה. נתחיל במי שמרוויח שכר נמוך. כיוון שהם ממילא לא מגיעים לרף המס, הם לא יכולים לקבל הטבה במס. מחקנו אותם מהרשימה. לאחר מכן נמצאים אלה שמרוויחים יותר, לפעמים משכורות מעל הממוצע, אבל קיבלו הטבות אחרות. קחו למשל אישה שמרוויחה 13 אלף שקל בחודש, אם לילד בן שנתיים, ילדה בן חמש וילד בן שמונה. לכאורה היא אמורה ליהנות מ-484 שקלים בחודש. אבל בגלל ילדיה הגדולים היא כבר קיבלה נקודות זיכוי שמורידות אותה ממילא מתחת לרף תשלום המס. אין הנחות כפולות. גם היא ירדה מהרשימה.
אז עם מי נשארנו? מי שיש לו רק ילדים עד גיל 3 ובעלי הכנסה גבוהה. כן כן, במקום לייצר מנגנון שמיטיב עם כלל הציבור, שוב נשארנו עם הטבות שמגיע למעט מדי אנשים. ובכל זאת, ההטבה מוערכת בעלות של 2.2 מיליארד שקל לשנה. אולי עדיף היה להשקיע בעוד קצת מחשבה על חינוך חינם.
כמה זמן לוקח לאשר חוק מסכן?
באמת שאין לנו כוח לכתוב שוב את הפסקה הזו. לפני שנה וחצי נכנס השר ניר ברקת לתפקיד שר הכלכלה ופיו בשורה: חוק "מה שטוב לאירופה - טוב לישראל". לפי ההצעה, כל מה שמאושר באירופה ניתן לייבוא ישירות לישראל בלי בירוקרטיות, בלי תקנים, בלי רגולציה ולמעשה בלי עלויות נוספות שמייקרות את המחירים (פרט לייבוא).
מה עושים מאז שר הכלכלה? טס לחו"ל, מפרסם רשימות שחורות (שלא באמת עוזרות להתמודד עם הקרטלים שעושים כאן ככל העולה על רוחם) ומוציא הודעות נרגשות לעיתונות לפיהן הנה הנה זה כבר קורה והחוק מאושר.
הסיבה שלשמה אנחנו מתכנסים השבוע היא שהחוק אושר בקריאה ראשונה בכנסת, עם הבטחה להביאו במהירות האפשרית לקריאה שנייה ושלישית עם החזרה מפגרה (עוד דבר הזוי בממשלה הזו).
ואנחנו שואלים: "כמה זמן לוקח לאשר חוק מסכן?" כי נניח, רק נניח, שבתחום המזון יש ענייני כשרויות ובדיקות תקינות המזון כשהוא מגיע לארץ באונייה. סבבה. למה יבואן מוצרי חשמל לא מקבל כבר אור ירוק להתחיל לייבא מוצרים? למה לא לפרק את החוק לפי קטגוריות ולאשר כבר מה שאפשר?
אכלתם לנו את הראס ואת הכסף בארנק.
בקהלת מפטרים, אבל הניסיון לקצץ את הדמוקרטיה עדיין כאן
זה היה שבוע קשה למי שהמדינה, הדמוקרטיה, או סתם ההיגיון הבריא חשובים לו. מסע הדה לגיטימציה למשפחות החטופים נמשך במלוא עוזו, שוב בשיתוף פעולה מלא של המשטרה. בעיני הממשלה ותומכיה התקשורתיים, להיות אחראי למחדל הנורא והגדול בתולדות המדינה זה נסלח. להפגין נגד בנימין נתניהו זה חטא שאי אפשר לכפר עליו. וכך התמלאו הכותרות בהצהרות שקריות של המשטרה, שהוכחשו כמה דקות לאחר מכן, במפגינים שנעצרו בקול רעש גדול רק כדי להשתחרר בוקר לאחר מכן ובחזרה אל הקללה האהובה על תומכיו של נתניהו: שמאלנים.
במקום שמשפחות החטופים יקבלו הסבר, תכנית עבודה מסודרת של הממשלה או חשוב יותר, תקווה, הן מצאו את עצמן מסבירות שבעצם זה לא עניין של ימין ושמאל, ויש משפחות חטופים ימניות שגם הן דורשות את שחרור יקיריהן בהקדם. בזמן שהמשטרה מפגינה אלימות כלפי המפגינים במשך שבועות, משפחות חטופים מפחדות ש"יאבדו לגיטימציה". אפשר להמשיך עוד ועוד ורק להעמיק את תחושת הבושה.
בצר להם, התנחמו כמה מוחים בידיעה על הפסקת התרומות של המיליארדר ארתור דנצ'יק לפורום קהלת שהובילה לצמצום הפעילות בישראל של הפורום ולפיטורים נרחבים. לכאורה, ניצחון של אחת המחאות הגדולות והעקביות בתולדות המדינה. בפועל, אין סיבה לאבל בימין או לשמחה בשמאל (טוב, מרכז-ימין, מרכז-שמאל ושמאל, אם מתעקשים לדייק).
כפי שמציין ד"ר רונן מנדלקרן, חוקר כלכלה פוליטית בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, תחת קהלת ולצידו צמחו שורה של ארגוני אחים וארגוני בת שממשיכים להפיץ את תורתו. המהלך האחרון, שעדיין לא התבררה התכלית שלו עד הסוף, היא ההודעה על הפיכתה של קרן תקווה ישראל ל״מרכז לחרות ישראלית״, שמוצג כגוף עצמאי. לכך אפשר להוסיף גם את מכון משגב, שהביא אל חיינו את אליהו יוסיאן, אבל אנשי קהלת ממלאים בו תפקידים בכירים ועוד שלל ארגונים ועמותות שמתמקדים בנושאים של חינוך ומשפחה. ארגונים עם שמות כמו "הדור הבא – הורים למען בחירה בחינוך" או "מורים מובילים שינוי" שנדמה שהוקמו באופן ספונטני, אבל בפועל היוזמה דווקא הגיע מלמעלה מאנשי קהלת ומשולחיהם.
חשוב מכך, אנשי קהלת והאנשים שהצמיח קהלת החלו להתברג בתפקידי מפתח בשלטון. בעלי תפקידים בקהלת נמצאים בכנסת, יואב קיש טרח למנות חוקרת מקהלת לתפקיד במשרד החינוך ואת המסמכים שניסח המכון אפשר כבר למצוא כמסמכי עמדה של שרי ישראל. איזה מסמכים? למשל הניסיון העילג של שר התקשורת שלמה קרעי לפגוע בשידור הציבורי בישראל עם מילים כמו "תחרות" ו"יזמות". אלא שבדיקה מעט מעמיקה יותר מגלה שבפועל מדובר בהפניה של כספי ציבור לשימוש של פוליטיקאים.
והיה גם הניסיון ההוא להפיכה משפטית, שעדיין לא נזנח.
רק השבוע קיבלנו הוכחה להשתרשות הרעיונות של קהלת בתחום הציבורי עם האזהרה של רן ארז בכנסת מפני הפרטה של מערכת החינוך. כפי שמציין אור אשר, דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב שחוקר את הנושא, משרד האוצר לא אוהד של הסתדרות המורים, וכל הסכם קיבוצי שנחתם היה כרוך במשא ומתן ארוך וקשה, ולעתים בשביתות. אבל בעוד במשרד מסתכלים על הנושא מנקודת מבט טכנוקרטית של יעילות, קהלת הכניסו לשיח הציבורי נקודת מבט ערכית. עזבו את בעלי ההון שיקבלו מערכת חינוך טובה יותר על חשבון מעמד הביניים והעניים. העניין הוא "חופש" ו"החירות לבחור". כך קורה שבפורום מתנגדים להטבות לדיירי הדיור הציבורי, אחד הציבורים החלשים במדינה, מתוך עקרונות של "שוויון". מנסחים תדמית חיובית למהלכים של שבירה וריקון של כל מה שהמדינה יכולה לתת לאזרחיה.
קהלת מציגים את עצמם כימין חדש וחיובי, כשבפועל מקדמים את אותם רעיונות ישנים: עדיפות של יהודים על פני ערבים ועדיפות של עשירים על פני עניים. התוצאה, כפי שכבר כתבנו, רק מגזרים שנאמנים לשלטון יקבלו שירות מהמדינה. כל השאר יכולים להתחרות על פירורים. החופש והשוויון נשלפים רק כשהם משרתים את האג'נדה. גם הדיון על "חיזוק המשילות" מתאים לסוג אחד של משילות, זה של הימין שחולם על עוד ועוד התנחלויות. כשהשלטון מתחלף, פתאום נזדקק שוב לאיזונים ולבלמים.
אשר אומר, בצדק רב, שהבעיה של קהלת, בין היתר, היא שהוא הפך לשם מוכר בכל בית בישראל כתוצאה מהאופן בו קודמה המהפכה המשפטית. פתאום כל אחד ידע מי הפורום ומה הוא עושה, ויכול היה לתלות בו את האשם על מהלכיו של השלטון. הפורום הפך למטרה. אז קהלת מצטמצם, אבל זה לא אומר שהרעיונות הפסולים שלו לא ממשיכים לחלחל אל חיינו. יכול להיות שבפעם הבאה, כבר לא נדע מי באמת עומד מאחוריהם.