אלפי משפחות צפויות להיכנס למעגל העוני אבל לממשלה לא אכפת
בתחילת השנה המע"מ יעלה מ-17% ל-18%. ההחלטה תשפיע על כולנו, ובכל תחום- החל מקניות בסופר ועד תשלומים על הוצאות כמו רכב, דירות, תשלומי משכנתאות ועוד. בנוסף צפויים להתייקר גם החשמל (3.8 אחוזים), המים (3.4 אחוזים), הארנונה (5.3 אחוזים), הביטוח הלאומי (1.2 אחוזים), רכב חשמלי (10 אחוזים) ועוד. במקביל כל מענק עבודה, קצבאות ילדים ומדרגות מס – יוקפאו.
מעבר לעובדה שכבר עכשיו תאלצו לוותר על מוצרים רבים בסופר, מומחים בשוק מעריכים שעליית המע"מ עלולה לשמש תירוץ לחברות רבות במשק לייקר מוצרים בלי קשר לעליות דה-פקטו, וכך הצרכן הישראלי צפוי לספוג גם הרבה יותר מהאחוז הבודד, בנוסף לכל יתר הגזרות שייכנסו לתוקף בחודש הבא.
לראייה, כבר אתמול חברת שטראוס הודיעה על עליית מחירים של לא פחות מ- 18 אחוזים על מוצרים מובילים, בתירוץ של: "עליית חומרי הגלם", תירוץ שהיא משתמשת בו, שימו לב, שש פעמיים בשנתיים.
למעשה מדובר פה במתקפה משולבת על הציבור הישראלי שפשוט לא יעמוד בגודל הגזירות וחלקים גדולים ממנו צפויים לקרוס ולהיכנס באחת למעגל העוני, בלי שלמעשה עשו כלום כדי להגיע לשם. כלומר גם משפחות שמתנהלות כלכלית נכון, משוות מחירים וחוסכות- יכולים למצוא את עצמן במינוס על אותן הוצאות בדיוק.
אין פתרונות קסם כמובן מלבד לשנות פאזה, לעשות חושבים על כל שנייה ולהבין שאורח החיים שהורגלנו אליו עד עכשיו צריך להשתנות כדי לשרוד את התקופה.
הממשלה בחרה את הפתרון הכי טריוויאלי, הכי פשוט, הכי לא יצירתי שישפיע על כולנו. היינו יכולים להגיד שאין ברירה אבל מסתבר שיש, כי מנגד, הממשלה הוסיפה מאות מיליוני שקלים להמשך תקצוב משרדי הממשלה המיותרים.
המשרד לפיתוח הנגב והגליל של יצחק וסרלאוף קיבל 207.6 מיליון שקל ועוד 334 מיליון שקל בהרשאה להתחייב. משרד ההתיישבות של אורית סטרוק: 123 מיליון שקל ועוד 31.2 מיליון שקל בהרשאה להתחייב. המשרד לשוויון חברתי של מאי גולן: 120.1 מיליון שקל ועוד 99 מיליון שקל בהרשאה להתחייב. משרד המורשת של עמיחי אליהו: 71.7 מיליון שקל. המשרד לשיתוף פעולה אזורי של דודי אמסלם: 43.3 מיליון שקל ועוד 21 מיליון שקל בהרשאה להתחייב. משרד התפוצות של עמיחי שיקלי: 46.5 מיליון שקל ועוד 120 מיליון שקל בהרשאה להתחייב. משרד ירושלים ומסורת של מאיר פרוש: 28 מיליון שקל. והמשרד לנושאים אסטרטגים והסברה של רון דרמר: 10.7 מיליון שקל.
תבינו דבר אחד. זה לא עניין של ימין ושמאל. זה עניין של גזל על חשבוננו וחשבון הילדים שלנו. ואנחנו נקרוס בגלל זה.
התקציב מבטיח: תשלמו יותר ותקבלו פחות
באיחור אלגנטי ולא חוקי בעליל, הונח השבוע תקציב המדינה על שולחן הכנסת. כ־619.6 מיליארד שקלים בלי החזר הוצאות. המשפט שאמור היה להיכתב כאן היה: כמתבקש, לאחר האסון הגדול בתולדות המדינה והמלחמה, הקואליציה הייתה אמורה להקפיד על סדר עדיפויות ברור. שיקום הדרום והצפון המוכים צריך היה לעמוד בראש סדר העדיפויות. כמו כן, היה צורך לטפל בנפגעים הרבים מהמלחמה ולהניע מחדש את המשק.
המציאות, לרוע המזל, שונה. העובדה ש-100 חטופים עדיין נמצאים בשבי בעזה ועשרות אלפי אנשים עדיין מפונים מבתיהם בצפון לא מדירה שינה מעיניהם של השרים. במקום, ממשיכים להזרים כסף קואליציוני למטרות עמומות. מאות מיליונים הועברו בתחילת השבוע למשרדים שצריכים היו להיסגר מזמן כמו משרד ההתיישבות ומשרד ירושלים והמורשת ולמטרות מפוקפקות כמו "משפט עברי". וכן, זה לא מה שיסגור את הגירעון בתקציב, אבל הכסף הזה יכול היה להועיל הרבה יותר לתושבים בקריית שמונה, למשל.
עם זאת, לאורית סטרוק יש מה ללמוד עוד מחברי הכנסת החרדים. תקציב הישיבות החרדיות קוצץ בתקציב החדש, אבל רק לכאורה. בפועל, כנראה שהישיבות ימשיכו לקבל את תקציבי העתק שלהם באמצעות הכספים הקואליציוניים. גיוס חרדים יכול היה להקל על הנטל התקציבי. למרות זאת, הקואליציה בוחרת להתקדם לעבר מתן פטור גורף."
אלא שמעבר לגישת התפוס כפי יכולתך שמאפיינת את הממשלה, יש שתי סכנות בתקציב, שצריכות להדיר שינה מעיניו של כל ישראלי שמבקש עתיד טוב במדינה. הראשונה היא ההוצאות שאינן מוזכרות בו. המלחמה היא הוצאה עצומה, וכל עוד היא מתנהלת המילים "אחריות תקציבית" לא משדרות אמינות. אבל מעבר למלחמה, ישנן התכניות שמקדם שר האוצר, עבורו הכלכלה היא מטרה משנית. כיבוש מחדש של עזה, לעומת זאת, הוא עניין אחר. מעבר לבעיה המדינית והמוסרית, בצלאל סמוטריץ' מתעלם מהמחיר הכלכלי, בדיוק הנושא עליו הוא מופקד. בשבוע שעבר טען שכיבוש יעלה 'כמה מאות מיליונים', כאילו מדובר בכסף קטן. השבוע הבהירה מערכת הביטחון את העלות האמיתית. ממשל צבאי ברצועה יעלה 30 מיליארד שקל בשנה. זאת עוד לפני חישוב עלויות שיקום התשתיות והגדלת ימי המילואים הנדרשים. במקרה כזה, תוכלו לבחור על מה תוותרו: בריאות, חינוך או תחבורה. כנראה שעל שלושתם ביחד.
גם משפחות שמתנהלות כלכלית נכון, משוות מחירים וחוסכות- יכולים למצוא את עצמן במינוס על אותן הוצאות בדיוק
המסקנה נכון לעכשיו לגבי התקציב היא שהוא נזיל ועוד יסבול משינויים. ככל הנראה הוא לא יאושר עד תחילת השנה. את שר האוצר גם זה לא מטריד. "כלום לא קורה בינואר", טען בוועדת הכספים. מה כן קורה בינואר? נכון, הגזירות. בעוד המגזרים המקורבים לממשלה יקבלו את הכסף שהובטח להם, השכבות החלשות הן אלה שישלמו את המחיר. המע"מ יעלה ויגרור עימו שרשרת השלכות כלכליות קשות. זה יוביל לעלייה ביוקר המחייה, צמצום הוצאות והקטנת חסכונות. במקביל, צפויה ירידה בהוצאות של משקי הבית ופגיעה בעסקים. בהוצאות של העשירונים העליונים, לעומת זאת, לא נוגעים.
מנגד, הממשלה מוציאה פחות ופחות על הציבור עצמו. הצמדת קצבאות הביטוח הלאומי תבוטל, ההשקעה בהשכלה גבוהה יורדת, החברה הערבית יכולה רק לחלום על השקעות בעוד היא מדרדרת לכאוס של אלימות שהמשטרה של בן גביר לא מעוניינת לפתור.
ואם המשקולות העצומות האלה שיוטלו על כתפיו של הציבור לא מספיקות, הוא יגלה שבנק ישראל לא יכול להוריד את הריבית כדי לא לפגוע ביעדי האינפלציה. המשכנתא תמשיך להיות יקרה וכך גם שאר ההלוואות. המשק הישראלי נמצא בסכנת האטה. הדבר העצוב הוא שהכל היה ידוע מראש, ובכל זאת הממשלה דוהרת את התהום הזו כמעט בשמחה.
המאיון העליון נלחם במס על הרווחים הלא מחולקים
הקרב החם ביותר בתקציב המדינה ל–2025 נפתח השבוע. הוא יתנהל סביב 10 מיליארד שקל שצפויים להיכנס לקופת המדינה אם יאושר המס חדש שרשות המסים מקדמת — המס על רווחים שאינם מחולקים, כלומר רווחים שנשארו בקופת החברה ולא חולקו לבעלי החברה תוך תשלום מס דיווידנד.
כיום חברות משלמות מס בשני שלבים: מס חברות בשיעור של 23%, ולאחר מכן מס דיווידנד של 30%–30, אם הוא אכן מחולק. בפועל החברות משאירות את הרווחים אצלן (רווחים כלואים) ולא מחלקות אותם בצורת דיווידנד לבעלים ולמשקיעים, כדי להתחמק מתשלום מיסים עליהם, ובכך משלמות עוד פחות מאשר משלמים שכירים במשק (שיעור המס השולי העליון שווה כ–48%).
טובי המוחות של המגזר העסקי צפויים לנסות ולהילחם בגזירה בטענה שהמיסוי יפגע בהשקעות במשק. לדבריהם, הרווחים שאינם מחולקים לא חולקו מסיבה טובה: החברות מחזיקות בהם בשל כוונתן להשקיע אותם בעתיד, ולא בגלל שהחברות מנסות להתחמק מלשלם מס דיווידנד על הרווחים שמחולקים.
נכון לכרגע רשות המסים ואגף התקציבים באוצר לא מתכוונים להיכנע ללחץ הכבד המופעל עליהם, בעיקר בגלל שחוץ מהחברות הגדולות- מי שעוד מנצל את פרצת המס הזו הם חברות של רופאים, עורכי דין, רואי חשבון או יועצי מס שאיגדו את עצמם כחברה, אף שהם לא באמת עובדים יחד או מנהלים חשבונות משותפים- רק כדי להתחמק מתשלומים על הרווחים הגבוהים שלהם, כדי להימנע מתשלום מס הכנסה גבוה.