את ההיגיון הכלכלי שבבסיס העיסקה שביצע השר לשעבר חיים רמון עם מכרו הוותיק ואיל ההון האוסטרי מרטין שלאף, קשה להבין: רמון קיבל לשליטתו חברה עם חובות של יותר מ-50 מיליון יורו, הפסדים שנתיים שנעו סביב ה-400 אלף יורו, קרקע במונטנגרו ששמאי מטעמו העריך בכ-14.4 מיליון יורו, ופרוייקט תיירותי גדול שבקושי התקדם במשך יותר מעשור. ואם לא די באלה כדי לתהות ביחס לכדאיות העיסקה, אז שלאף גם החזיק באופציה לרכוש חזרה חלק נכבד מהחברה אם וכאשר ירצה. תגובותיהם המלאות של שלאף ורמון לדברים מובאות בסוף הכתבה.
הדלפת הענק, המכונה 'מסמכי פנדורה', כוללת יותר מ-12 מיליון מסמכים מ-14 חברות שנתנו שירותים לנאמנויות ולחברות אוף שור בכל העולם. המסמכים הגיעו לארגון התחקירנים הבינלאומי ICIJ שחלק אותם עם כ-600 עיתונאים חוקרים מ-117 מדינות ומעשרות כלי תקשורת וביניהם הוושינגטון פוסט, הגרדיאן, לה מונד, ה-BBC ועוד. שומרים, באמצעות העיתונאים אורי בלאו ודניאל דולב, היה השותף הישראלי בפרויקט. בזווית המקומית נמצאו בהדלפה כ-40 אלף מסמכים ובהם המילה 'ישראל' ובאלפים נוספים הופיע הצירוף "דרכון ישראלי". לא פחות מ-565 אזרחים ישראלים אותרו כמוטבים הסופיים של חברות במקלטי המס, מספר שאינו רחוק ממספרם של מוטבים שהם אזרחי ארצות הברית, שעמד על 617. יש להדגיש כי החזקת נאמנות או חברה במקלט המס אינה עבירה על החוק הישראלי, ואיזכורם של הישראלים במסמכים אינו נובע מכך שביצעו עבירה כלשהי.
יערות שצונחים אל הים
פרויקט התיירות Bigova Bay Doo בעיר קוטור שבמונטנגרו יצא לדרך ב-2006. הנוף המקומי – הרים מכוסי יערות שצונחים בחדות לים האדריאטי דרך אינספור מפרצונים, נראה כרקע מושלם לריזורט שיכול למשוך תיירות מבוססת. הייפ ההשקעות של התקופה בבלקן ובמדינות מזרח אירופה תרם גם הוא את חלקו לאטרקטיביות של האזור.
כדי להקים את הפרויקט הוקמה חברה שנשאה את שמו. החברה לוותה 20 מיליון יורו מבנק אוסטרי בשם 'הייפו אלפה-אדריה' והחלה לרכוש קרקעות באזור המדובר עד שהמשבר הכלכלי החריף של 2008 טרף את הקלפים. מעבר להשפעתו על מחירי הקרקעות הביא המשבר גם לקריסת הבנק המלווה, להלאמתו ולהזרמת חבילת חילוץ בעלות של מיליארדי יורו מכיסם של משלמי המסים האוסטרים. כחלק מההלאמה שונה שמו של הבנק ל-HETA asset resolution, בוטל רישיון הבנקאות שלו והוא הפך לחברה שמטרתה למקסם את הנכסים שנותרו ולהחזירם לקופת האוצר האוסטרי.
פרט מעניין אחר שעולה מהמסמכים מצביע על כך שלחברה היו קשיים עם הבנקים המקומיים. תכתובת מיילים מ-2018 מצביעה על כך שלא פחות מארבעה בנקים קפריסאים סירבו להעניק לה שירותים בנקאיים. האחרון שסירב היה Bank of Cyprus, שנימק זאת ב"מדיניות פנימית של הבנק"
חמש שנים חלפו ללא התקדמות בביגובה ביי וב-2013, בניסיון להציל את החברה מקריסה, נחתמה עיסקה משולשת במסגרתה הועברה הבעלות לחברת 'רוברט פלאצ'ק אחזקות' שבשליטת המיליארדר מרטין שלאף, המוכר לציבור הישראלי מקשריו עם פוליטיקאים מקומיים, הזיכיון שהחזיק להפעלת הקזינו ביריחו ומהעובדה שהיה במשך תקופה מבוקש לחקירת משטרה. חלקו של הבנק לשעבר בעיסקה היה העמדת הלוואה נוספת לחברה, הפעם בגובה של 22 מיליון יורו. ובמילים אחרות: החברה של שלאף קיבלה קרקעות שנרכשו באתר הציורי אבל גם חוב של 42 מיליון יורו.
ב-2015 צפה העיסקה בתקשורת באוסטריה ובבלקן ועוררה ביקורת חריפה בשל ההלוואה הנוספת שניתנה. הבנק לשעבר טען בתגובותיו שההלוואה הנוספת, כמו גם הכנסתו של שלאף לתמונה, רק הגדילו את הסיכוי שהחוב יוחזר. הבנק לשעבר גם הדגיש כי קרן פרטית של שלאף בשם MS Privatstiftung סיפקה ערבות נוספת בהיקף של כ-12 מיליון יורו, שהייתה אמורה להיות תקפה עד לרישום סופי של הקרקעות ושעבודן לטובת ההלוואה. לא ידוע אם הרישום הסתיים מאז והאם הערבות בוטלה.
שנה נוספת חלפה, וב-2016 כבר דיווחה החברה על חובות שהגיעו ל-52 מיליון יורו, בעוד בשטח לא נרשמה שום התקדמות. לשלאף זה כנראה הספיק והוא החליט למכור את ביגובה ביי.
מניתוח של מסמכים שדלפו עולה כי הרוכשת הייתה חברה עלומה מקפריסין בשם DLN.RM שמחזיקי המניות שלה היו מכרו הוותיק של שלאף ושר המשפטים לשעבר חיים רמון, איש העסקים מני ויצמן (שמכיר את רמון עוד מימיו בהסתדרות והיה מעורב בניהול הפועל ת"א), ואישה לא מוכרת, ככל הנראה אזרחית סרבית, בשם מרינה לזרביץ'. מהרישום הקפריסאי של החברה חלוקת הבעלות בין השלושה אינה לגמרי ברורה אולם מטיוטות לא חתומות של הסכמים מ-2018 עולה שויצמן ולזרוביץ' התכוונו למכור לרמון את חלקם תמורת סכום סמלי שהסתכם בכמה מאות יורו לכל אחד. מסמכים אחרים, מאוחרים יותר, רומזים כי רמון אכן הפך לבעלים היחיד של החברה. ויצמן עצמו, בשיחה עם שומרים, אמר כי איננו זוכר את ההתנהלות סביב החברה שכן לא היה פעיל בה, והפנה לרמון לקבלת תשובות.
פרט מעניין אחר שעולה מהמסמכים מצביע על כך שלחברה היו קשיים עם הבנקים המקומיים. תכתובת מיילים מ-2018 מצביעה על כך שלא פחות מארבעה בנקים קפריסאים סירבו להעניק לה שירותים בנקאיים. האחרון שסירב היה Bank of Cyprus, שנימק זאת ב"מדיניות פנימית של הבנק".
שלאף מכר אבל המשיך להזרים כסף
לפי הסכם הרכישה, החברה של רמון ושותפיו שילמה 1000 יורו על ביגובה ביי וקיבלה לחזקתה את החובות ואת הקרקעות. לצד הסכם הרכישה נחתם הסכם נוסף ולפיו החברה קיבלה 1.25 מיליון יורו בתמורה לאופציה מוגבלת בזמן שתאפשר לשלאף להשתלט מחדש על הפרויקט בתשלום של כחצי מיליון יורו נוספים. עוד נקבע כי אם רמון יצליח למכור את ביגובה ביי לצד שלישי, חצי מהרווח יעבור לחברה של שלאף.
ההזרמות משלאף לא נעצרו שם. האופציה הוארכה ב-2018, והפעם שולמו תמורתה 1.65 מיליון יורו, ומחיר הרכישה-מחדש עלה ל-750 אלף יורו. 2.5 מיליון יורו נוספים הועברו לחברה של רמון, ודרכה לביגובה ביי, כהלוואה. ההעברות הללו נועדו, לפי המסמכים, להמשיך לממן את ההוצאות השוטפות.
מייד לאחר שנחתמו ההסכמים התחיל שר המשפטים לשעבר לפעול להשגת תספורת לחובות. בספטמבר 2016 הוא שלח לבנק לשעבר בקשה להפחתה משמעותית בחוב וצירף חוות דעת של שמאי. חוות הדעת הזאת מעוררת את סימני השאלה ביחס להיגיון הכלכלי של הרכישה. כך למשל עולה ממנה כי גם עשור אחרי שהפרויקט יצא לדרך ניהלה ביגובה ביי מאבק משפטי על חלק מהקרקעות שלכאורה רכשה והיו הנכס היחיד בפורטפוליו שלה. גם מועד תחילת העבודות, לפי המסמך, לא היה ברור. בנוסף לאלה נכסי החברה מוערכים במסמך ב-14.4 מיליון יורו, פחות משליש מחובותיה דאז כפי שדווחו לרשם החברות המקומי. "לפיכך", כתבה החברה של רמון לבנק האוסטרי, "אנחנו מביעים את דאגתנו כי הפחתה משמעותית בתביעתה של HETA היא בלתי נמנעת כדי להשיג הסדר במהירות".
חודשים ספורים אחרי שרמון שלח את המכתב לנושים הגישה ביגובה ביי את הדוח שלה לרשם החברות המקומי, ובו מספרים שונים לחלוטין: ערך הקרקע שבידיה, טענה החברה טיפס בהתמדה לאורך השנים ועומד על כ-50.3 מיליון יורו (בסוף 2020 לפי דיווחיה הוא כבר הגיע ל-54 מיליון).
חודשים ספורים אחרי שרמון שלח את המכתב לנושים הגישה ביגובה ביי את הדוח שלה לרשם החברות המקומי, ובו מספרים שונים לחלוטין: ערך הקרקע שבידיה, טענה החברה טיפס בהתמדה לאורך השנים ועומד על כ-50.3 מיליון יורו (בסוף 2020 לפי דיווחיה הוא כבר הגיע ל-54 מיליון)
לא ידוע אם הבנק לשעבר היה מודע לפער העצום בהערכות בין השמאי של רמון לבין אלה של החברה שבשליטת רמון, אולם הוא לא הערים קשיים. במאי 2017 נחתם הסכם לפיו הבנק יעצור את הליכי הגבייה, ולא יפתח הליך חדלות פירעון. בתמורה נקבע כי החברה תשלם מיידית כחצי מיליון יורו, כמחצית מהחוב שהצטבר בגין הריבית, ולא תחלק דיבידנדים בזמן ההקפאה, לפי ההסכם,רמון גם החל לקדם מהלך למציאת משקיע שיקנה את החוב מהבנק לשעבר.
בין לבין, ולמרות החובות הכבדים של החברה ביגובה ביי, רמון לא שכח את הדברים הקרובים לליבו. ביולי 2016 תרמה החברה האם הקפריסאית כמאה אלף דולרים להפועל תל אביב שרמון היה בעל זכויות הניהול שלה בעבר. טיוטת הסכם מינואר 2018 רומזת שהחברה גם התכוונה להלוות לבנו של רמון, דור, סכום של 240 אלף יורו לרכישת נכס בברלין בתמורה לשעבוד הנכס לטובתה. מהמסמכים לא ברור אם העיסקה יצאה לפועל.
כך או אחרת, במהלך 2017 נמצא המשקיע שהסכים לקנות את החוב: חברה בשם "הידרה השקעות מסחריות", שפועלת מאבו דאבי. לא ידוע מי עומד מאחורי החברה אולם ממסמכים רשמיים שהוגשו לרשויות במונטנגרו עולה כי הידרה רכשה את החוב תמורת כ-13 מיליון יורו. ובמילים אחרות הבנק לשעבר שילם על הרפתקת ביגובה ביי כ-30 מיליון יורו. יש להדגיש כי רכישת החוב בסכום האמור אינה אומרת כי הידרה בהכרח הסכימה גם להפחתת החוב של ביגובה ביי.
רמון בתגובה: מתנהל מו"מ מתקדם
חיים רמון בתגובה לשאלות שהועברו אליו משומרים ומשותפי הפרסום הבינלאומיים וביניהם כלי תקשורת מאוסטריה ומנטנגרו, העביר את התגובה הבאה: "אני דוחה בתוקף את הטענה כי הייתי איש קש של MS Privatstiftung (הקרן הפרטית של שלאף שהוזכרה בכתבה. ד"ד וא"ב). הטענות הללו פוגעניות, מעליבות ואינן אמת. MS Privatstiftung פנתה אלי ב-2016 וביקשה לקדם את פרוייקט ביגובה ביי שהיה תקוע במשך זמן רב. פניתי למר מני ויצמן, איש עסקים מוכר ובעל ניסיון בתחום המלונאות, יחד הקמנו את DLN.RM International Investment LTD שהפכה לבעליה של ביגובה ביי והתחלתי לעבוד בניסיון לחלץ את הפרויקט מהמבוי הסתום שבו היה שרוי.
"מאז ביקרתי במונטנגרו מספר רב של פעמים, נפגשתי עם נציגי הממשלה והרשויות המקומיות, ובין היתר נחתם הסכם עם עיריית קוטור ביחס לפיתוח התשתיות המקומיות. במסגרת התהליך גם הייתי בקשר עם מספר גופים בינלאומיים העוסקים בפיננסים ובמלונאות על מנת לעניין אותם בהשקעה בפרויקט. בימים אלו ממש אנו מקיימים מו"מ עם גוף מוכר היטב בתעשיית התיירות ואני מקווה שהוא יתקדם כבר בעתיד הקרוב.
"כל פעולותי ללא יוצא מן הכלל היו מיועדות לקידומו של הפרויקט. ההאשמה האבסורדית ביותר (בשאלות שהועברו לתגובה) היא שהועבר כסף מביגובה ביי לטוב מטרות שאינן משרתות את טובתו של הפרויקט. זה מעולם לא קרה. אציין גם כי כל ניהול הספרים והפעילות הפיננסית של DLN.RM בוצעה בידי פירמת רואי חשבון ודווחה כנדרש לרשויות הקפריסאיות.
"מעבר לדברים אציין כי DLN.RM היא חברה פרטית המנוהלת כחוק ואין לי עניין לחשוף את פעילותה או את המו"מ העסקי שהיא מנהלת, גם לא כדי להסיר ספקות העולים מהשאלות שהועברו. אסיים בכך שהטענות העולות מבקשת התגובה חסרות בסיס, דימיוניות וחסרות קשר למציאות".
מרטין שלאף, 'רוברט פלאצ'ק החזקות' ו-MS Privatstiftung מסרו בתגובה כי "מאז רכישת המניות בביגובה ביי ניסתה רוברט פלאצ'ק החזקות למצוא משקיע מנוסה בתחום שיוכל לקדם את הפרויקט. מסיבה זו, וכשברקע ניסיונו רב השנים וקשריו הנרחבים בעסקים של מר חיים רמון, נמסר הפרויקט לחברה שלו DLN.RM.
"כיוון שלחברה (של רמון. ד"ד וא"ב) לא היו את האמצעים הנדרשים לרכישת הפרויקט, הוסכם שהיא תשלם סכום סמלי, שרוברט פלאצ'ק תממן את העלויות השוטפות, וש-DLN.RM תקבל תגמול דחוי (הכוונה היא ככל הנראה לתשלום במקרה של מכירה מוצלחת של החברה. ד"ד וא"ב).
"DLN.RM השיגה מאז רכישת הפרויקט התקדמות ניכרת, כך למשל בתחום התשתית באזור, אך עדיין לא ניתן להשיק את הפרויקט".
עוד נמסר כי ב-2017 נאלצה HETA למכור את חובה של ביגובה ביי ועשתה זאת דרך הליך מכרזי שלווה בידי מספר יועצים מקומיים. החוב נרכש על ידי הידרה מאבו דאבי "חובותיה של ביגובה ביי עדיין קיימים, וההשתלטותה של "הידרה" על הפרויקט עדיין לא הושלמה".
HETA, החברה שהחליפה את הבנק האוסטרי מסרה כי בשל סודיות בנקאית היא אינה יכולה להתייחס לפרטים נקודתיים. עם זאת מסרה החברה כי מאז 2015, היא ניסתה, בסיוע יועצים חיצוניים, למצוא פתרונות לחוב. "שקלנו את כל אפיקי הפעולה המשפטיים האפשריים והסיכונים הכרוכים בהם. בסופו של דבר החוב נמכר למי שהציע את המחיר הגבוה ביותר, ולפי הגופים המפקחים על הבנק, זה היה המחיר הטוב ביותר שניתן היה לקבל באותו הזמן. ברצוננו להדגיש שהבנק לא הפחית את החוב על חשבון משלם המיסים האוסטרים, אלא הקטין את ההפסדים לנושי הבנק".