שואו מי דה מאני, בעזרת השם
הרשת גועשת בימים האחרונים סביב קמפיין אחד: "משפיעניות חילוניות ממליצות לשמור נידה", ובעיקר בגלל החשיפה של מערכת "ערב טוב עם גיא פינס" על מה שבאמת עומד מאחוריו.
כן , כן, קראתם נכון. משפיעניות חילוניות כמו שי מיקה, מירי כהן ואפילו מיכל אנסקי גויסו על ידי היזמית רותי לבייב, אחת מתשעת ילדים של לב לבייב, ויועצת זוגית, לקדם את המיזם שהקימה, שנקרא "שעשני אישה" ובו בין השאר מעודדים נשים לשמור נידה - על מנת לשמור על שלום בית.
נדגיש, אין לנו שום בעיה עם נשים שמחליטות לקיים את המצווה. בניגוד לקולות ברשת, שזועקות נגד הסתה דתית, ואף טוענות שהאקט הבא הוא משפיעניות רשת מעודדות איסור הפלה, אנחנו רואים בזה קמפיין שיווקי לכל דבר, בו זכותו של אדם לפרסם מה שהוא רוצה.
איפה הבעיה? ברמת האמינות.
על פי חשיפה של פינס, שי מיקה, לדוגמה, קיבלה על הקמפיין בין 15 ל- 20 אלף שקלים, עבור ראיון אצל יעל בר זוהר (שקיבלה על פי ההערכות 50 אלף שקלים לקמפיין), בו חשפה שפתע פתאום החליטה לשמור נידה.
"אני בנידה כי אני מאוד רוצה. כל כך התרגשתי שהתחלתי לספור לפני, אז אני כבר שבועיים בנידה", היא סיפרה בעיניים נוצצות לבר זוהר. "למאור מאוד קשה עם זה. אתמול הוא הודיע לי על הספה: 'זו פעם אחרונה שאת שומרת נידה!'".
כשנשאלה מה קרה שהחליטה להתחיל לשמור נידה, טענה מיקה בהתחלה תוך שכנוע עצמי עמוק, שזה משהו שהיא מאמינה בו וזו הדרך שלה (שהתחילה רק בשבועיים האחרונים). אין לנו בעיה עם זה רק הטיימינג להתחיל לשמור נידה, קצת מוזר. לעומת זאת, במשפט הבא כבר יצא המרצע מין השק: "צריך להתפרנס בסופו של יום", משכה שי מיקה בכתפיה בנונשלנט בראיון לפינס.
כאן בדיוק הבעיה. סלבס שמקבלות כסף כדי לפרסם כל דבר, החל משמפו ועד ערכי יהדות, מאבדות בסופו של דבר מאמינותן. אם מצפים מאיתנו להאמין ששי מיקה או מירי כהן באמת שומרות נידה - מישהו כאן יוצא מטומטם. או יועצי התקשורת שייעצו לקמפיין או הקהל.
"כל דבר שקורה היום מתחיל מכוכבות רשת וזה לא משנה אם זה יוגורט או כל דבר אחר. הם סיפרו את הסיפור שלהן והם מחוברות מזה מהמקום שלהן". מצטדקת לבייב באותו ראיון. כן, מחוברות מהמקום שעושה כסף, אולי.האם הישראליות מספיק אמיצות לעשות חרם צרכנים על זארה?
"איזה חוצפה! חייבים לעשות חרם צרכנים!", היו חלק מהתגובות שקיבלנו על חשיפת "האתר הסודי" של זארה - האתר הפלסטינאי. השבוע חשפנו כי לקוחות של רשת האופנה גילו שרישום באתר או באפליקציה תחת מדינת פלסטין מוזיל את המחירים ב-50 אחוז. חלק מהלקוחות שמיהרו להזמין אף הצליחו לקבל כך מוצרים לכתובתן בישראל.
פנינו בהתחלה לזארה ישראל, ושאלנו אותם לפשר הפרשי המחירים. הרי ללא קשר לנקיטת העמדה הפוליטית של הרשת, אם רשת זארה יכולה לשלוח לפלסטין בחצי מחיר - ומן הסתם עדיין להרוויח, למה היא לא יכולה לגבות בישראל את אותם מחירים? למה אנחנו משלמים כפול אם אפשר שלא?
בזארה ישראל מיהרו להסביר שהם לא אחראים על קביעת המחירים והפנו אותנו לזארה העולמית. כשביקשנו איש קשר, אגב, הם טענו כי הם לא יודעים למי לפנות.
לא ויתרנו ופנינו לשרות הלקוחות העולמי של הרשת, שברגע שהבינו על מה מדובר, עשו את הדבר המתבקש משירות לקוחות: איחלו לנו בנימוס יום טוב וחסמו אותנו. גם כשפנינו למנהלת יחסי הציבור העולמית בהודעה אישית לא נענינו.
אבל כמה שעות אחרי זה, באורח פלא, האתר הפלסטיני נעלם. לא רק מעיניהן של הישראליות, אלא גם מעיניהן של הפלסטינאיות. בבדיקה שערכנו עם נשים מרמאללה הן טענו שעכשיו לא יהיה להן בכלל איך להזמין, כי הן יאלצו להזמין לקרובות משפחה שחיו בישראל, ואז להמתין שאלה יביאו אליהן את המוצר.
אבל תעלומת הפרשי המחירים עדיין לא תמה. פנינו גם לרשות המיסים וביררנו - אולי יש מס שונה לישראליות ולפלסטינאיות? ברשות המיסים הסבירו שאין סיכוי שפערי המחירים נובעים ממיסוי. "ככלל, ישראל והרשות הפלסטינית הינן תחת מעטפת מכס אחת, ואותם מיסי היבוא חלים גם בישראל וגם ברשות. הטובין המיועדים לרשות מגיעים לנמלי ישראל, משוחררים מהמכס, ולאחר מכן מועברים לרשות הפלסטינית. גובה המיסוי נקבע על פי ערך העסקה, כלומר על פי המחיר ששולם בפועל".
אז מה למדנו מהמקרה?
שהישראלים פראיירים, שיעמידו תורים ענקיים מחוץ לחנות בשביל 30 אחוזי הנחה, ועדיין ישלמו מחיר גבוה מכל העולם. אז האם יש לנו אומץ לעשות מרד צרכנים, ולהחרים את זארה עד שהמחירים לא ירדו?
שר האוצר אביגדור ליברמן. לא תפרגן איזו כלכלת בחירות?|צילום: חדשות 12 עזבו את ההנחות, יש בחירות
שלשום (ד') הודיע שר האוצר אביגדור ליברמן על התייקרות דרמטית במחירי החשמל: זינוק בשיעור של בן 10- 15 אחוזים במהלך חודש אוגוסט. מדובר בעלית המחירים השנייה שצפויה השנה. בפברואר המחיר אמור היה לעלות בשיעור של כ-6%, אך שר האוצר אביגדור ליברמן החליט על הורדת מס הבלו על הפחם - ובכך מותנה העלייה בלפחות 4%.
אז מה השתנה? ליברמן טוען שעליית מחירי הפחם והאנרגיה הובילו לעלייה במחירי החשמל במדינות רבות, ונותן דוגמאות: בריטניה (34%), שוודיה (35%), בלגיה (18%), אוסטריה (14%) וגם כמה מדינות עם עליה מתונה יותר כמו צ'כיה (9%) איטליה (6%) וגרמניה (5%).
הדוגמאות הללו נועדו לכאורה להצדיק את העלייה הצפויה, אבל להערכתנו הטיימינג של העלייה לא מפליא. ליברמן מצד אחד מבין שהוא כנראה לא יישאר עוד הרבה זמן על במשרדו באוצר, ולכן מרשה לעצמו יותר. מצד שני - כל עליית מחירים דרמטית תירשם עכשיו על שמו.
מה עושים? בעיה.
קצת דמיון, וזו יכולה להיות תל אביב|אילוסטרציה: By Dafna A.meron, shutterstock מתי נוכל לעלות סוף סוף על הרכבת ברחוב כצנלסון בגבעתיים?
אם זה תלוי בליכוד, זה ייקח עוד הרבה זמן. בכפוף ליחסי הקח ותן הפוליטיים, כמובן.
קל להיגעל מהפרסה הפוליטית השבוע שעסקה באישור חוק המטרו. חוק שאמור להיות בקונצנזוס מוחלט הופך לכלי ניגוח בידי האופוזיציה בכדי לקושש עוד כמה הישגים פוליטיים, שאין בינם ובין טובת אזרחי ישראל דבר וחצי דבר. זה נכון.
אולם חשוב לזכור, כפי שציינו כאן, שיש שני צדדים למטבע. מחד, העיכוב בביצוע החוק יעלה למשק מיליארדים. והמשק הזה, חשוב להזכיר, מורכב מהרבה מאוד אנשים. מאידך, המטרו לא נעצר, ומלאכת התכנון תימשך.
אבל כל העיסוק המוגבר הזה בתחבורה ציבורית ובפרויקטים שעולים מאות מיליארדים, גרמו לנו לתהות למה בעצם המדינה צריכה להוציא סכומים עצומים כאלה על פתרונות תחבורתיים שהיו צריכים להיות חלק מהחיים שלנו כבר לפני שנים. רכבת תחתית הייתה פתרון מצוין אם הייתה פותחת את שעריה בשנת 2002. בשנת 2022, עם תאריך פתיחה משוער של 2040, זה נשמע מופרך. אולי צריך פעם אחת לחשוב קדימה, ולא לנצח את המלחמות הקודמות.
המרכז הצפוף של ישראל צריך פתרון יעיל, ירוק יותר וזול יותר. כזה שלא ישתק ערים שלמות למשך שנים ואז יתגלה כפלסטר שלא עוזר לבעיה. פתרון שיאפשר לבצע את הקסם שאי אפשר להתחמק ממנו: מטרופולין צפוף שמי שגר בו מצליח להגיע ממקום למקום.
רעיונות לא חסר - תחבורה קלה וזמינה כמו שאטלים, אוטובוסים שמגיעים בתדירות גבוה ובזמן, סגירת נתיבים בתוך הערים לתחבורה ציבורית בלבד (בשילוב של חניונים נוחים מחוץ למרכז) ועוד ועוד. במפתיע, לא הכסף הוא זה שמעניין אותנו, אלא היעילות. ממשלות ושרים אוהבים להזיז פרויקטים עצומים. זה עושה טוב על הנשמה. אולי העיכוב בחוק המטרו מאפשר לחשוב עליו מחדש, באופן מעט הגיוני יותר.אין לנו בדיחה על זכויות נשים, מצטערים
יש משהו מוזר בתחושה הבחילה הקלה שמעוררת ההחלטה של בית המשפט העליון בארצות הברית לבטל את ההגנה החוקתית על הפלות. מה לישראלים ולבעיות של נשים שנכנסו להיריון בלתי רצוי במיסיסיפי?
התשובה היא שעל אף הניסיון להקנות להחלטה נופך של עניין משפטי (הרי הזכות לא בוטלה בפועל, אלא רק נשלחה בחזרה אל המחוקקים בכל מדינה), מדובר במלחמה ישירה על זכותה של כל אישה לקבל החלטות על גופה. כמו מי ששולח פליט אל מותו במדינה שבה נולד, כך גם שופטי העליון בארה"ב ידעו בדיוק מה ההשלכות של ההחלטה שלהם, והתקדמו בכל זאת אל עבר המטרה. ב-22 מדינות היו כבר חוקים אוטומטיים שנכנסו מיד לתוקף. במדינות אחרות מכינים את החקיקה עכשיו.
ביטול כזה של זכויות, במדינה שעדיין מתיימרת להנהיג את העולם המערבי, הוא מדאיג.
נדמה שהדברים נכתבו שוב ושוב, אבל הם ראויים לתזכורת נוספת. עד כדי כך מדובר בעניין מהותי. להחלטה הזו יש השלכות חברתיות וכלכליות. לידות בלתי רצויות מובילות לנטל כלכלי גובר והולך, שבתורו מקשה על היכולת להתפרנס ולרכוש השכלה, מה שמכביד עוד יותר על הנטל הכלכלי. בקצרה, הנשים העניות ביותר ימשיכו להיות עניות בלי מוצא.
ישראל, שבה תמיד יימצא מי שינסה לחקות מהלכים אמריקאיים קלוקלים, לא נמצאת בהכרח במצב טוב יותר מבחינת זכויות הנשים בנושא. הרפורמה החדשה של משרד הבריאות, רגע לפני פיזור הכנסת, מציעה שיפור קל, אבל נשים עדיין נאלצות לספק הסברים לוועדה רפואית כשהן זקוקות להפלה, כאילו עשו משהו לא תקין.
אולי עוד מעט נמצא כוכבת שמקדמת בריאיון תמורת תשלום סיפור משעשע על איך שכנעה נשים לא להפיל. נזכיר שגם על נידה לא הייתם מאמינים שיהיה קמפיין.
השוואת מחירים באתר זארה
|
צילום: צילום מסך