"צחקו עלי ואמרו לי שזו עוד דרך לבזבוזים ולא להרוויח כסף"

לפני שלושה חודשים גילתה ליאת ורדי־בר, 42, אמא לשניים, שהיא חולהבסרטן השד. בניגוד לנשים רבות שמתמודדות עם הסרטן ומרגישות לבד, ורדי־בר נעטפה באהבה על ידי עשרות תומכות — חלקן נשים שמעולם לא פגשה קודם. "קיבלתי תמיכה מכל הקהילות שהקמתי", היא מספרת, "כולל אירוע שערכו לכבודי. זאת התמורה שאני מקבלת מהפעילות שלי בקהילות ברשת".

ורדי־בר היא המייסדת והמנהיגה של אחת התופעות המעניינות בשלוחה המקומית של פייסבוק: "קהילת השוות" — קהילות נשים, שמעניקות רשת תמיכה וחברות לנשים המתגוררות בסמוך זו לזו. קהילת השוות מונה כ–30 קהילות המפוזרות בארץ ובעולם, ובהן כ–200 אלף חברות ו–76 מובילות קהילה. "כולן עושות זאת בהתנדבות. עבורנו הקהילה היא חיבור הן בפייסבוק והן בחיים האמיתיים, כי חשוב לי שנשים יוכלו להיפגש ולהיות ביחד ברמה האישית והעסקית. זה משנה חיים ומסייע גם לעסקים קטנים", היא אומרת.

לדברי ורדי־בר, "השוות" הן כמו משרד רווחה: חברות הקהילה מסייעות אלה לאלה בשיפוץ מבנים, באירוח בימי שישי ובקניות מרוכזות. ההתחלה, היא מספרת, היתה מקרית לגמרי. "בקיץ 2011 הייתי אמא טרייה, וקראתי ראיון עם מנהלת שיווק של מוצרי תינוקות שאמרה שהקהל שהם הכי אוהבים הוא הורים צעירים כי אפשר למכור להם הכל ובכל מחיר", היא אומרת. "הימים היו ימי המחאה ברוטשילד, ומשהו בי התחרפן. פתחתי בפייסבוק קבוצה בשם 'צרחת האמהות הצרכניות', ותוך שעות היו שם 40 אלף איש. למחרת בערב הגיעו אלי מכל הערוצים והעיתונים, שהבינו שמשהו גדול קורה״.

בהמשך נהפכה הקבוצה לקהילת קניות שמציעה בעיקר מבצעים על מוצרים למשפחה ולילדים, ובשלב מאוחר יותר איבדה מכוחה. "ב–2012 עברנו לגור בגבעת עדה, כי בן זוגי רצה שינוי, ושם לא הכרתי אף אחד. החלטתי לפתוח קבוצת פייסבוק בשם 'הבנות השוות באזור', כי רציתי למצוא חברה שאוכל לשתות אתה קפה. תוך כמה שבועות זה צבר תאוצה וכמות החברות בקבוצה גדלה. ערכתי אירוע ל–100 הנשים הראשונות שהצטרפו ולא האמנתי איך זה גדל. מהר מאוד קיבלתי בקשות מנשים מרחבי הארץ שרצו להיות חלק מקבוצת השוות, וככה התחילו להתפתח קהילות השוות במקומות שונים בארץ, עם הערכים שאותם הגדרתי, שבראשם תקשורת מכבדת, ובליווי שלי".

קהילת השוות שהקימה ורדי־בר היא דוגמה לתופעה שתפסה תאוצה בעולם בשנים האחרונות, בעיקר בזכות פייסבוק  — הקהילות ברשת. קדמו לה הפורומים השונים שהיו מבוססים על מכנה משותף, אבל במקרה של קהילות הקשר בין החברים או החברות יצא מהרשת אל העולם האמיתי.

כשהמודל העסקי שלה מבוסס צפייה בפיד, פייסבוק תעשה הכל כדי שהקהל ימשיך להצביע באמצעות כניסות. כשהפיד נהפך לעמוס, פוליטי, מקטב, מבלבל ובמלה אחת מדכא — הקבוצות נהפכו למושיעות. לשם אנשים באים כדי לפגוש פנים מוכרות ונושאים מעניינים. אוהבי חומוס, למשל, ימצאו עשרות קבוצות לשיתוף מתכונים, מסעדות וביקורות. מנגד, שונאי הממרח יגלו קהילה מחבקת.

״בפייסבוק זיהו שבראש כל קהילה חייב לעמוד מישהו שמניע אותה, והחלו לספק כלים לאותם מובילים", אומרת מריה גרין־פוברצ'יק, מייסדת קהילת סופרגירלז ומייסדת שותפה ב–Community Forward, ארגון מנהלי הקהילות של ישראל.

"אני לא מרוויחה כלום, ואף אחת לא משלמת"

מלי פיליפסבורן, 58, רחוקה מסצנת ניהול הקהילות הצומחת, אך היא יצרה קהילה שמצליחה לתת מענה לסבתות צעירות. "הקבוצה הוקמה ממש במקרה לפני שנה וחצי", היא מספרת. "הלכתי עם הנכד שלי לגן משחקים ופגשתי שם אמא שהיתה בטוחה שהוא הבן שלי. כאשר אמרתי לה שהוא הנכד שלי, היא החמיאה לי ואמרה לי שאני סבתא צעירה. הבנתי שאני אכן כזו, שנהנית לטפס אתו על המגלשה ומתלהבת כמו ילדה קטנה. בלילה כתבתי פוסט בפייסבוק, וקמתי ל–350 תגובות. באותו רגע פתחתי עמוד פייסבוק מיוחד תחת השם 'סבתא צעירה', והכרזתי שמי שאוהבת את החיים ומחפשת להגדיל את מעגלי התמיכה והשמחה — שתצטרף אלי. משם זה התגלגל, וכיום אנחנו עורכות מפגשים וסדנאות".

פיליפסבורן אומרת שאין לה כל רווח כלכלי מהקהילה שיצרה וכי הדגש הוא על נתינה בלבד. כל המפגשים הם חינמיים, והערך המוסף שמקבלים המשתתפים שמוכנים לתרום מזמנם הוא פרסום בחינם. "המפגש הראשון התחיל מכך שפניתי לסטנד־אפיסטית נחצ'ה סלע, והיא לא ידעה איך לאכול אותי כשביקשתי מופע בחינם. היא איתגרה אותי כשביקשה שאמצא אודיטוריום, ואכן מצאתי אחד כזה ביהוד. 260 נשים הגיעו להופעה והיה אירוע יוצא מן הכלל. בסוף הערב היא עוד הביאה מישהו שעשה לנו מוזיקה לריקודים. אי אפשר לתאר את התחושה שעלתה שם, ומאז יש כל הזמן אירועים. נשים מגיעות מכל הארץ ויש חתך אוכלוסייה מגוון.

"אני לא מרוויחה כלום, ואף אחת לא משלמת. הדבר היחיד שאני מבקשת מהן זה לקנות חולצה עם הלוגו של הקבוצה. ערכנו מסיבה שנתית עם 450 משתתפות וכולן לבשו את החולצה — ככה אין תחרות על מה לובשים, כולן אותו הדבר ואז המדד להצלחה הוא השמחה, ההיכרות והאישיות״.

פיליפסבורן אומרת שהצלחתה של הקבוצה טמונה בהענקת אהבה ובקבלתה. "יש הרבה נשים נשואות, אלמנות וגרושות שהבדידות נוגעת בהן, וקהילת סבתא צעירה נהפכה עבורן לסוג של בית", היא אומרת.

"הקבוצות נהפכו למפלט עבור משתמשים מהפיד העמוס, בזכות מנהלי הקהילה והחוקים הברורים שמסדירים את הדיונים", אומר שי מזרחי, מנהל קהילת "האפליסטים" (לשעבר משתמשי iOS בישראל). ב–2014 הקים מזרחי עם רון ריינס את הקבוצה הטכנולוגית הגדולה ברשת החברתית, המונה 33 אלף ישראלים, שנכנסים על בסיס יומי כדי לצרוך תוכן מקצועי סביב מוצרי אפל. "פייסבוק הבינה שברגע שמשתמש חבר בקהילה שהיא משמעותית עבורו, הוא מתמיד ונכנס יותר, למעשה לא פעם הוא פותח אתה את הבוקר. הקהילות האלה מתעוררות לחיים גם מחוץ לפייסבוק, ובין החברים נוצרים קשרי ערבות הדדית ואפילו קשרים רומנטיים".

מזרחי מקדיש לפחות שלוש שעות ביום לניהול הקהילה. "כשאני לא מחובר אני מרגיש כאילו השארתי את הילד עם הבייביסיטר — הקהילה עובדת 24/7 ואנשים תמיד צריכים יחס, אם בתוכן מעניין או אפילו סתם להפיג את השיעמום, ובעולם של היום צריך לתחזק את הקשר הזה אתם", הוא אומר.

״קהילה היא דבר אבולוציוני", מוסיפה ורדי־בר, "היא מתחילה כקבוצה עם אוסף של אנשים שהתאגדו במקום אחד ומי שמוביל, או בדרך כלל מובילה, תהפוך את הקבוצה לקהילה עם אנשים שמכירים אחד את השני וחולקים מטרות דומות. הם ייפגשו גם בעולם הפיסי וירגישו חלק ממשהו".

לכוח הזה, כפי שראתה־ורדי בר לא פעם, יש גם צד בעייתי. "בשנה האחרונה משהו רע קרה לרשתות החברתיות. הן נהפכו למקום הראשון לחיסול חשבונות עם עסקים שונים. יצא לי כבר לשמוע חברות מהקהילה שמפזרות איומים כמו 'אני אשרוף אותך בשוות'. בתחילת הדרך התקשר אלי בעלים של בית קפה ואמר שבחודשיים האחרונים הוא חווה ירידה של 60% בהכנסות בגלל פוסט בקהילה שלא היה לי מושג לגביו. התברר שמישהי ששמעה שיחה עם שתי מלצריות במקום שאמרו שהן לא מקבלות טיפים בצורה שווה, כתבה על כך פוסט והקהילה הדירה את עצמה מבית העסק. נפגשתי עם הבעלים, קיבלתי ממנו תמונה מלאה וכתבתי את הדברים — והעסק חזר לעצמו. אני, לעומת זאת, קיבלתי עדות לכוחה הרב של הקהילה, שעלול להיות הרסני, ואנחנו מקפידות שדברים כאלה לא יקרו שוב".

למרות הכוח שצברה באמצעות קהילות השוות השונות, ורדי־בר אומרת שהיא אינה מרוויחה מכך כסף. "זה משהו שאני מתחבטת בו, אבל לא רוצה לפגוע בקהילה".

יותר מוצרים בפחות כסף

דניאל שטרן ומורן צדקה־גוטדנקר הצליחו להפוך את הקהילה שהקימו ברשת למקור הכנסה. השתיים הקימו קבוצה לנשים, אלא ששם המיקוד היה שונה: קבוצה לאמהות שקונות ביחד. הקבוצה קמה לפני שמונה שנים מתוך כוונה צרכנית: לקנות יותר מוצרים בפחות כסף. "אם יש מוצר שאני אוהבת, אני קונה מיד ובכמויות", אומרת שטרן, "חשבתי שאולי יש עוד צרכניות כמוני, ושיחד נוכל לרכוש מוצרים ישירות מהספקים".

המוצר הראשון שהחליטה הקבוצה לרכוש ביחד היה מסיר שיער שעלה 2,200 שקל, ונמכר לחברות הקבוצה בהנחה של 600 שקל. "צירפתי כמה חברות והן צירפו עוד חברות, ותוך שבוע היינו יותר מ–2,000 נשים בקבוצה", מספרת שטרן.

שטרן, שהגיעה מתחום הנהלת החשבונות, לא שיערה שהפעילות בקבוצה תצמח כל כך, עד שתיהפך למקור פרנסה עבורה ועבור צדקה־גוטדנקר, עורכת דין במקצועה. "ראינו שיש מצטרפים ששאלו על עוד ועוד ומצרים, אז פנינו לספקים ו–90% מהם זרמו אתנו ונתנו הנחות של עשרות או מאות שקלים״, אומרת שטרן. ״אחרי שנה אחד הספקים שהיינו אתו בקשר, שקם אלקטריק, ביקש שנרים לו אירוע מכירות שבו הם ימכרו מוצרים לחברות הקבוצה, ואמרנו בסדר. העברנו את המסר בקבוצה, והגיעו בערך 250 איש. הייתי בטוחה שמדובר בנפילה, אבל שקם אלקטריק היו מרוצים עד השמים. אחר כך פנה אלינו עוד ספק ורצה שנקיים אירוע. אנחנו דאגנו להביא את האנשים, והם ניפחו כמה בלונים, שמו קצת כיבוד, ומשם זה התגלגל לעוד ועוד אירועים. עד היום הפקנו יותר מ-150 אירועים, והבנו שאף על פי שכולם קונים באינטרנט, אם עורכים אירועים מיוחדים, הרבה יותר מגיעים, כי אנשים רוצים לצאת. מאז עיקר הפעילות שלנו הוא באירועים".

לדברי שטרן, האירועים המבוקשים ביותר הם לרכישת בגדי ילדים ומוצרים למטבח. "באחד האירועים, שערכנו עם חברת גולף בבארות יצחק, אישרו הגעה 3,000 איש והגיעו 10,000", היא נזכרת. "המשטרה סגרה לנו את האירוע, והיו פקקים על הכביש הראשי של יותר משלושה ק"מ בלי תזוזה. זה הפתיע אותנו, כי היה יום חורפי סוער ולא חשבנו שמשהו יגיע בכלל. בפועל עשינו פאשלה עם ההרשמה, כי אי־אפשר היה לעצור אותה גם כשכבר היינו אובר־בוקד, ומאז אנחנו לא עושות אירועים כאלה אלא רק עם הרשמה מראש, כולל בדיקת אישורי כניסה. יש משתתפות שאנחנו רואים מאירוע לאירוע, לא משנה איפה ומה מוכרים. יש מישהי מאשקלון שמגיעה לאירועים גם צפונית לנתניה, והיתה לנו מישהי שהגיעה בטיסות מאילת לאירועים וחזרה באותו יום".

 מינגלינג בספיד־דייטינג

ב–2016 פירסם הסטארט־אפיסט ליאור פרנקל את מדריך הקריירה "אני רוצה הכל". במהרה הוא החל לקבל פניות מאנשים שסיפרו לו שהם עוברים דברים דומים, והוא החליט להקים את קבוצת הפייסבוק "אנשי העולם החדש". בהמשך הצטרפה לניהול הקהילה הדר ביסמוט, שלפני כן ניהלה את המהלך הבינלאומי של קהילת השוות.

"החברים בקהילה שיתפו בסיפורים אישיים על כך שהם הפסיקו לעבוד בעבודה מסוימת כי לא מימשו בה את עצמם, ולכן חיפשו קריירה חדשה", היא אומרת. לדבריה, הם היו בני כל הגילים: מצעירים עד לאנשים שמתקרבים לפנסיה שרוצים שינוי וצריכים חיזוק חיצוני לעשות משהו אחר. "פרנקל פתח את הקבוצה בינואר 2017, ועד היום הצטרפו אליה 35 אלף אנשים, וזה אף על פי שאנחנו לא עושים קידומים. ההתרחבות נוצרה נטו מתוך צורך״.

ביסמוט מספרת שהצטרפה לקהילה בעקבות אירוע בשם "פופקורן לייב" שפרנקל יצר, שבו העביר בשידור חי פודקאסט שהיה לו אז וראיין אנשים על בניית הקריירה שלהם. "אנשי הקהילה יכלו לשאול בעקבות זאת שאלות ולהכיר זה את זה. זה עבד בשיטת מינגלינג עם ספיד־דייטינג, עם שעון עצר והנחיות שמעודדות היכרויות אישיות".

לפי ביסמוט, הפרויקט המשמעותי שנבנה בקהילה הוא "נפגשים בשכונה". ״הבנו שיש צורך להיפגש ולדבר על אתגרי קריירה בעולם החדש, אבל שקשה לעשות את זה בתל אביב, כי לא לכולם נוח להגיע אליה. החלטנו להרים פרויקט של מפגשי שכונות מחוץ לתל אביב. זה קורה בדרך כלל ביום הראשון של החודש, ולכל מפגש יש נושא הקשור לקבוצה, למשל איך מציגים את עצמך בעבודה ובחיים האישיים. כיום יש לנו 20 מובילות שמנהלות מפגשים בשכונות מבאר שבע ועד כפר ורדים, והתל־אביבים מגיעים אליהם״.

בנוסף למפגשים, אומרת ביסמוט, יש בקבוצה שרשור קפה: פוסט שעולה ומזמין אנשים שיכולים לסייע אחד לשני, להיפגש. "חבר בקהילה סיפר בפוסט שהוא חושב לעשות רילוקיישן לאפריקה כדי להקים שם בית הארחה, אבל הוא לא יודע מה לעשות. פנה אליו מישהו שעשה אותו דבר בדיוק והוא כבר חי באפריקה. בעקבות זאת הם דיברו בסקייפ, והאדם שנמצא באפריקה התחיל לחפש עבורו מקומות פוטנציאליים".

ביסמוט אומרת שאף שמדובר בקהילה עסקית, פרנקל והיא עושים את הדברים בהתנדבות. ״אנחנו כל הזמן מייעלים את התהליכים כדי שנוכל להמשיך לקיים את הקהילה בהצלחה, ומקורות רווח לא נמצאים כרגע על הפרק. החיים המקצועיים שלי קשורים לתחום אבל לא לקבוצה: אני יזמית בתחום הקהילות ומדריכה ומייעצת בתוך ארגונים עבור בניית אסטרגיה בתחום".

מפקק לאמבטיה ועד מחשב

לפני שנה וחצי הקימה רעות לונברג, 37, את קבוצת הפייסבוק "רעות תקני לי". תוך שנה וחצי היא השיגה 64 אלף עוקבות לקבוצה, שמטרתה היא צרכנות אונליין נבונה עם המלצות קנייה, חלוקת טיפים ומפגשים.

״עבדתי שנים בעולמות הפרסום והשיווק", מספרת לונברג. "כאשר ילדתי את בתי ידעתי שאני רוצה לעשות משהו אחר, והתכנון היה לנצל את חופשת הלידה למחשבה וכיף. בפועל הרגשתי מדוכאת מתוסכלת. עיקר התסכול נבע מכך שלא ידעתי מה אעשה. גם לפני הלידה ערכתי קניות ברשת, וכשרציתי להפוך את זה למקצוע, צחקו עלי ואמרו לי שזו עוד דרך לבזבוזים, ובטח לא להרוויח כסף, ושאני כנראה הורמונלית. תומר, בן זוגי, שעבד גם כן במשרדי פרסום והוא מנהל מוצר, דווקא זרם אתי וביקש שנבדוק מה הערך המשלים שאנחנו יכולים לתת בתחום".

השניים בדקו מה חסר בתחום האונליין הישראלי, והחליטו להקים קבוצה בפייסבוק שמספקת הטבות ומחירים נמוכים אך עם תוכן לימודי על חיפוש ברשת והורדת עלויות. "החלטתי שאם אשלח מישהי לקנות באתר האופנה הבריטי אסוס, אכין לה מדריך. הרגשתי שאנשים מחפשים מוצרים ספציפיים ולא רק את מה שאני ממליצה, ומשם נולד פוסט הבקשות שעולה פעם בשבוע, ואנשים מבקשים בו שאמצא להם מוצרים — החל בפקק לאמבטיה ועד מחשב. הפוסט מוגבל ל–100 בקשות, והוא נסגר תוך חמש דקות כי זה נהפך לטירוף".

כיום בני הזוג מנהלים את הקהילה ביחד: רעות היא הפנים ותומר מופקד על הניהול העסקי. ״כשהתחלנו, הגבלנו את זה לחצי שנה ואמרנו שמשם נחליט אם זה עובד וממשיכים, או שחוזרים להיות שכירים. לשמחתי, זה עבד טוב מהרגע הראשון וכיום זה לגמרי העסק שלנו שמוביל לתחומים נוספים. תומר נותן ייעוץ עסקי ואני מעבירה הרצאותעל צרכנות וקהילות ויצירת מעורבות. רוב ההכנסות שלי מהקהילה מגיעות מעמלות מאתרים באמצעות לינקים שמובילים לאתר. המחיר לצרכנים לא נפגע, וזו רק מחווה של רצון טוב לעבודה שלנו. כיום כמעט לכל אתרי המכירה יש תוכניות עמלות לעסקים כמו שלנו, אבל בארץ זה עדיין בחיתולים. מעבר לכך אנחנו מייצרים שיתופי פעולה מסחריים בארץ ועובדים הרבה עם חברות ישראליות. מדובר לגמרי בקהילה. הנשים מתייעצות זו עם זו, לומדות מטעויות של אחרות או נהנות מהמלצות — וגם נפגשות".