"אם אתה רוצה להתפרנס, צריך רק לעבוד. אם אתה רוצה להתעשר, צריך למצוא משהו אחר", אמר הסופר והעיתונאי הצרפתי אלפונס קאר. אז אם העבודה לא מוכיחה את עצמה בדרך אל העושר, מה כן עובד? דיברנו עם כמה אנשים שהגיעו אל ההון הגדול (כמעט) בלי להתאמץ.

יוסי, בן 52, זכה בלוטו

"זכיתי בלוטו לפני שבע שנים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שמילאתי טופס, אבל לא הייתי מהאנשים שמנסים כל שבוע. אפילו לא צפיתי בהגרלת הלוטו, אבל יומיים למחרת, כשהבן שלי היה אצלי ואצל אשתי, ביקשתי ממנו שיבדוק את המספרים. הייתי במטבח ופתאום שמעתי אותו צועק בסלון. הוא אמר לי 'אבא, זכיתם', ואני הייתי בהלם. שאלתי אותו ליתר ביטחון כמה מספרים נכונים, והוא אמר שכולם. ככה בעצם נוספו לי כמעט עשרה מיליון שקלים לחשבון".

 סיפרתם למשפחה המורחבת? לחברים?
"כן. סיפרנו ללא מעט אנשים, מתוך רצון לשתף אותם בשמחה שלנו, אבל בדיעבד זו הייתה טעות. עם החברים הטובים שום דבר לא השתנה; אבל, עם המעגל השני של החברים זה היה אחרת. בהתחלה פשוט דיברו איתנו על הזכייה כל הזמן, ואמרנו לעצמנו 'בסדר, זו התלהבות שתעבור'. זה לא עבר, אנשים היו סקרנים ואפילו חטטנים, ניסו להתקרב אלינו והיו גם כאלה שביקשו שנשקיע ברעיונות שלהם".

השקעתם?
"פעם אחת, והפסדנו את הכסף. אבל זה לא היה סכום משמעותי".


אז מה עשיתם עם הכסף?
"קודם כל, קנינו דירות לשני הבנים שלנו. אחר כך, סגרנו את האוברדראפט והחזרנו הלוואה, טסנו לטיול גדול בארצות-הברית ובאפריקה ותרמנו פה ושם. את השאר השקענו".

מה השתנה בחיים שלכם מאז?
"לא הרבה. אשתי ואני המשכנו באותה עבודה, אנחנו חיים באותו הבית. ההבדל המשמעותי היחיד הוא שאנחנו כבר לא לחוצים כלכלית. אין לנו אוברדראפט, אנחנו לא דואגים 'לסדר את הילדים' כי קנינו להם דירות. אנחנו אולי מתפנקים טיפה יותר בחופשות, אבל היומיום שלנו ממש אותו דבר. אני מאמין שרק ככה אפשר לצלוח זכייה בלוטו. שמעתי על אנשים ששרפו את הכסף תוך כמה שנים, אנחנו דאגנו לחסוך".

תחנת פיס בראשון לציון (אילוסטרציה: Shutterstock)
תחנת פיס בראשון לציון|אילוסטרציה: Shutterstock

לא היה מפתה לעזוב את העבודה ולחיות את החלום?
"אם אני אומר שזה לא עבר לנו בראש אני אשקר, אבל אני כן יכול להגיד שלא חשבנו על זה ברצינות. דמיינתי את עצמי מתפטר, קונה כרטיס טיסה ומטייל מסביב לעולם, אבל ידעתי שאני לא באמת אעשה את זה. אני לא צריך את העבודה רק בשביל תלוש השכר, אלא בשביל הבריאות הנפשית שלי, כחלק מהשגרה. אני מאמין שבזכות כך שהכול נשאר בערך אותו הדבר, נשארתי עם הרגליים על הקרקע".

אתה עדיין ממלא לוטו?
"לא. אולי אני צריך לחזור לזה, מי יודע".

שלי, בת 21, נולדה למשפחה הנכונה

"אבא שלי הוא איש עסקים בתחום הנדל"ן והמלונאות, ואימא שלי היא אמנית. אנחנו גרים בווילה בתל אביב, אני השלישית מבין ארבעה אחים, וגדלנו עם הרבה מאוד כסף. מצד אחד אפשר לומר שגדלתי באופן לא רגיל - נסעתי למקומות הכי יוקרתיים בחו"ל, ביליתי המון בבתי מלון ואף פעם לא הייתי צריכה להתמודד עם תקציב. אבל, ההורים שלי, ובייחוד אימא, גידלו את כולנו כך שנהיה עם רגליים על הקרקע".

במה זה בא לידי ביטוי?
"חינכו אותנו למצוינות, לכך שנגיע למשהו בזכות עצמנו ולא נהנה ממה שההורים שלנו עבדו עבורו. למדתי בבתי ספר ציבוריים, לא קניתי מעולם בגדים בחנויות יוקרה אלא בחנויות רגילות כמו כל החברות שלי. התנדבתי בהרבה מקומות. אפילו בחופשות, ההורים שלי טסו במחלקה ראשונה ואנחנו הילדים, לעומת זאת, במחלקת תיירים. לפני שהתגייסתי גם עבדתי לתקופה מסוימת. ברור שלא באמת הייתי צריכה לדאוג לכסף, אבל לא גדלתי מנותקת מהעולם".

הרגשת לחץ מצד ההורים, להשתוות להישגים שלהם?
"כן, אבל זה לא בא לידי ביטוי מבחינת הצלחה כלכלית, לפחות בשלב הזה, אלא מבחינת הצלחה בלימודים. תמיד היה ברור שציונים באים לפני הכול, והופעל עלינו הרבה לחץ להגיע להישגים. זה יצר הרבה תחרותיות בין האחים, ולתקופה מסוימת גם פגע ביחסים שלי עם ההורים, אבל אני שמחה על זה כי זה גרם לי לשאוף גבוה".

מאפרת מצלמת דוגמנית בשבוע האופנה בתל אביב, 2015 (צילום: עודד בלילטי, ap)
מאפרת מצלמת דוגמנית בשבוע האופנה בתל אביב, 2015|צילום: עודד בלילטי, ap

עד כמה את מרגישה שאת מכירה את החיים שמחוץ לעולם שלך?
"לפני הצבא ממש לא הכרתי. למען האמת, הפעמים היחידות שיצאתי מתל אביב לפני הצבא, היו כשנסעתי לנתב"ג. בצבא באמת הכרתי אנשים מכל הארץ, ממקומות שלפני כן אפילו לא ידעתי שהיו קיימים, ולמדתי הרבה על המדינה. בנוסף, במסגרת התפקיד הייתי בשטח המון, והיה קצת מצחיק לחזור אחרי שבועיים בשטח בתנאים לא-תנאים לסוף שבוע מפנק בבית מלון. אני הרבה יותר מודעת למה שקורה סביבי אחרי השירות הצבאי".

החברים מודעים לאורח החיים שלך?
"כמעט ולא. אני מספרת לאנשים שקרובים אליי מאוד, ורק אחרי שאני בטוחה שאפשר לסמוך עליהם. אני לא רוצה שישפטו אותי לפי זה, או שינסו להתקרב אליי בגלל זה. בדרך כלל, אני לא מזמינה אנשים אליי הביתה ומשתדלת לא לספר יותר מדי על החיים האישיים שלי במובן הזה. אני זוכרת שבצבא, למשל, כשהחלפנו חוויות מסוף השבוע, לא פעם הייתי צריכה להמציא משהו כי לא רציתי לספר שהייתי בבית מלון שבוע אחר שבוע".

נשמע לא קל.
"כן, לא תמיד קל. מצד שני, אין לי באמת זכות להתלונן".

מה תרצי לעשות בעתיד?
"אני עדיין לא לגמרי יודעת. אני סטודנטית שנה א' לתואר ראשון בכלכלה וסוציולוגיה, ובקיץ הקרוב אתמחה בחברה כלשהי. משם נראה לאן הדברים מתגלגלים. מה שבטוח, זה שאין סיכוי שפשוט אשתלב בעסקים של המשפחה, אני רוצה להצליח בזכות עצמי".

איתי, בן 28, השקיע בחוכמה

"במקביל ללימודי התואר הדו-חוגי בכלכלה וחשבונאות, התחלתי לעבוד בחברה די טובה, התקדמתי בה והשתדלתי לחסוך כמה שיכולתי. אחרי בערך שלוש שנים הגעתי לסכום מכובד, בין מאה למאתיים אלף שקל. חשבתי מה אני יכול לעשות איתו, והחלטתי להשקיע, בעיקר במניות. מפה לשם הרווחתי כמה מיליוני דולרים".

אילו אפשרויות נוספות עמדו על הפרק?
"התלבטתי אם לחסוך את הכסף ולא להסתכן, כי בכל זאת מדובר בסכום שהיה יכול לעזור לי בעתיד. בנוסף, חשבתי גם לחיות את החיים ולצאת לטיול מטורף מסביב לעולם, אבל בסופו של דבר החלטתי לוותר על זה ולהשקיע. בדקתי מה האופציות שלי, וגיליתי למשל שהתשואה שאקבל מנדל"ן לא משתלמת, בעיקר בגלל המשכנתא. כך הגעתי לשוק ההון".

היה לך רקע כלשהו בתחום?
"מגיל צעיר התעניינתי בשוק ההון וקראתי הרבה בנושא, אבל לא ראיתי את עצמי מסכן את החסכונות שלי, זה היה מתוך עניין גרידא. בצבא, וביתר שאת בלימודי התואר, נחשפתי לתחום יותר, וזה דרבן אותי ללמוד עוד. קראתי הרבה סיפורים של אנשים שעשו את זה, ודמיינתי את עצמי מצליח גם".

קח אותי לרגע שבו אתה מבין שהרווחת בענק.
"השקעתי סכום די משמעותי במנייה הקשורה לתחום האנרגיה, תחום שיצא לי ללמוד עליו ולהכיר אותו. הנתונים הפיננסיים של המנייה לא היו טובים, אבל הם הראו על פוטנציאל גבוה לשיפור, אם יקרה משהו יוצא דופן. מה שקרה, זה שחברה גדולה קנתה אותה בגלל שהיו לה אופציות לקידוח באזורים מסוימים, והמחיר שלה נסק ועלה בערך ב-3,000% ביום".

גבר צעיר חוגג מול נוף עירוני (אילוסטרציה: עודד בלילטי, shutterstock)
3,000% להשקעה אחת|אילוסטרציה: עודד בלילטי, shutterstock

נשמע הרבה.
"כן. זה די נדיר, אבל זה קורה, בעיקר באפיקים עתירי סיכון".

מה קרה אחר כך?
"עברתי את מיליון השקלים, וכעת היה לי סכום שבאמת יכולתי לעבוד איתו. התייעצתי עם מומחים שמבינים בתחום והמשכתי להשקיע, עד שהגעתי לתשואות גבוהות מאוד. בדרך היו לי עוד כמה הצלחות די משמעותיות".

זו הייתה הפעם הראשונה שהשקעת בשוק ההון?
"לא. השקעתי קודם סכומים קטנים, והפסדתי את רובם. זה כאב בזמנו, אבל זה לימד אותי לעתיד. הבנתי מה זה כשלא מצליחים, והבנתי כמה חשוב לקרוא וממש לחקור את המנייה לפני שמשקיעים בה".

מה השתנה בחיים שלך מאז?
"קודם כל, אני כבר לא עובד כשכיר. מעבר לזה, שכרתי את דירת החלומות שלי - הרבה יותר גדולה, במיקום המדויק שרציתי. ביומיום, אני כבר לא חושב פעמיים על דברים שאני רוצה לעשות, אני פשוט עושה אותם. אני עדיין משקיע בשוק ההון, אבל זה שונה. כלומר, אני כבר לא משקיע כדי להשיג עצמאות כלכלית, אלא פשוט בשביל הכיף".

מה החלום שלך?
"הייתי רוצה לטייל בעולם. אני מרגיש שדחיתי את זה יותר מדי בגלל אורח החיים שסיגלתי לעצמי. הייתי רוצה להתנתק קצת".