"יש מצב שאחרי החג אני אצטרך לגנוב כדי להביא אוכל הביתה", מודה ישי סאני בוסאני, בן 37 מרמת פנקס. "אני מתנדב במשטרה ובזק"א כבר שבע שנים, תורם ועוזר לכולם, אבל אם המצב ימשיך לא תהיה לי ברירה ואצטרך לבקש עזרה בעצמי".
בוסאני ניהל עסק לשיפוצים במשך עשור, משנת 2009. כעת, בעקבות משבר הקורונה, הוא איבד את כל פרנסתו. גם חבילת הסיוע שמציעה המדינה לא תעזור לו, כי המחזור השנתי שלו גבוה מדי. "שילמתי מיסים כמו שעון. באמצע 2019 הענף התחיל לקרוס. אנשים רצו לשלם מזומן ואני שומר חוק, לא עובד במזומן.
"הלכתי ולמדתי הנדסה אזרחית והוצאתי קבלן רשום, אבל הממשלה החליטה על חוקים נוקשים ובמגזר המתחרה לנו אין אכיפה. יש לי חבר באחד מגופי המיסים במדינה שאמר לי בוודאות שהם לא מבצעים חקירות במגזר הערבי והחרדי כי אין להם ליווי בטחוני. לא נותרה לי ברירה וסגרתי את העסק בהפסדים. משכנתי את הבית כדי לשלם לעובדים, דאגתי להם לעבודות חלופיות ופרשתי עם הזנב בין הרגליים".
בוסאני לא הרים ידיים והקים עסק נוסף. "תוך חודש הרמתי עסק למתנות בעזרת המשפחה והחברים. התחלתי לעשות טלפונים, הלכתי ברגל בין משרדים ואפילו למדתי ביוטיוב איך להקים אתר לבד. העסק עלה וזכה להתעניינות. שכרתי יועץ עסקי והשקעתי כסף בקידום האתר לקראת חג הפסח, אבל אז הגיעה הקורונה ודפקה הכל. השוק הסיני התרסק, לקוחות התחילו לבטל הזמנות והעסק שלי הפך למותרות. בלית ברירה אני יושב בבית עם שני ילדים קטנים כדי שאשתי תוכל להביא כמה שקלים הביתה", הוא אומר.
כשהתקבלה הבשורה על חבילות סיוע לעצמאים נשם בוסאני לרווחה – עד שגילה שהוא לא זכאי. "יועץ המס הסביר לי שלא אוכל לקבל מענק כי ההכנסה שלי בשנת 2018 הייתה מעל 240 אלף שקלים ברוטו. אני משלם מיסים ונפגע, ואני לא מבין למה אני שווה פחות".
"רגע השבר היה כשסגרתי את מיטת הטיפולים"
עצמאים רבים יזדהו עם בוסאני. כך גם עינת זרגרי בת 39 מחולון, מטפלת בנשים במגע, עיסוי ורפלקסולוגיה, שלפני שבועיים נלאצה לרוקן את היומן מכל הפגישות. "שלחתי הודעות לכל הלקוחות על דחיית כל הטיפולים עד להודעה חדשה. הלב נחמץ, אבל האמנתי שעד החג המצב ישתפר ואוכל לעזור לכל האמהות שזקוקות כל כך לשעה בתוך הלחץ, החרדה וחוסר הוודאות של המשבר. והנה הגענו לערב החג והמצב נותר כשהיה", היא אומרת. "רגע השבר הגדול היה כשסגרתי את מיטת הטיפולים וארזתי את הסדינים והמגבות. הטיפול הוא חלק ממני, ועכשיו אני צריכה גם להגיד לא לילדות על דברים שיכולתי לקנות בקלות רק לפני שבועיים".
עיסא ועלאא אסעד, בעלי מסעדת "שטרודל" במושבה הגרמנית בחיפה, פתחו את המקום לפני 13 שנים. בעקבות הקורונה נאלצו לסגור אותו לראשונה ולהוציא יותר מ-40 עובדים לחופשה ללא תשלום. "מעבר להיותה של המסעדה עסק לכל דבר, היא בעיקר הבייבי שלנו ואנחנו נותנים למקום את הנשמה", אומר עלאא.
"אני אוהב לשבת ברחוב ולהביט בתמהיל המיוחד שכולל יהודים, ערבים ותיירים שנהנים בצוותא מהאווירה ומהאוכל שהבאנו מבית אמא ואבא. הנזק האמיתי הוא בלב, אבל גם הנזק הכלכלי גדול מאוד. נאלצנו לשלוח את כל העובדים לחל"ת בלי לדעת מתי נחזור. אנחנו לא זכאים לפיצוי עליו פורסם, וגם אם היינו זכאים, מדובר בסכום מביך למקום שמעסיק עשרות עובדים".
לא רק הסגירה פגעה בתזרים של המסעדה. האחים אסעד לא קיבלו תמורה על אירועים שאירחו בעבר. "התקיימו אירועים של חברות שמשלמות שוטף +60 והודיעו לנו שלא יוכלו להעביר לנו את התשלומים. מדובר בסכומי עתק שגם יצאו מהכיס שלנו. חברות קיימו אירועים עם אוכל, שתייה ושירות מלא ועכשיו לא יכולות לשלם. אם היינו יכולים להסתמך על ההכנסות מליל הסדר, מצבנו היה משתפר מעט. אנחנו חוששים ולא יודעים מה יהיה".
כרמית בנישתי שילוח, בת 41 מחולון, הקימה לפני עשרים שנה גן ילדים. מאז היא הפכה למעצמה עם רשת גנים בניצוחה, אך גם היא לא זכאית להטבות מהמדינה. "ידעתי קשיים, אבל הפעם זה לא בידיים שלי", היא מספרת. "עברתי דרך ארוכה ולא קלה כדי שאגיע למקום שאני נמצאת בו היום. לא נותרה לי ברירה אלא לקחת הלוואה. החשבונות ממשיכים לרדת".
הגן של בנישתי שילוח מוכר מאוד בחולון ונהנה מביקוש רב. הרישום לספטמבר 2020 הסתיים כבר לפני חמישה חודשים, בדצמבר 2019. "הורים שולחים לי צילומי אולטרסאונד ומבקשים שאשריין להם מקום. יש ילדים שעדיין לא נולדו ורשומים לשנה הבאה", היא מספרת. "הגעתי לשיא שכל עסק יכול לאחל לעצמו, כמובן עם עבודה קשה אינטנסיבית מסביב לשעון, ופתאום בלי הקדמה אני צריכה לסגור את כל הגנים".
כדי לשלם את השכירות לשלושת המבנים אותם היא מחזיקה, כמו גם את המשכורות לחצי חודש מרץ לכל העובדות, נאלצה בנישתי שילוח לקחת הלוואה. "אף אחד לא חושב על ההוצאות שממשיכות לרדת. יש לא מעט התחייבויות והלוואות בעסק הזה; השכירות בגנים גבוהה מאוד ביחס לשכירות של מגורים, ואני צריכה לשלם לעובדות על חצי חודש מרץ. המדינה היא זו שצריכה לדאוג לעסקים כמו הגן שלי. לא הפקדתי את הצ'קים של ההורים לחודש אפריל, כי אני לא חושבת שההורים הם אלו שצריכים לעזור לי. הם באותו המצב כמוני וגם לא קיבלו שירות. אם זה לא יסתיים בחודש הקרוב, אכנס למצוקה כלכלית והעסק יקרוס. הפעם זה לא בידיים שלי, ואני מקווה שיהיה לי לאן לחזור".
"ההלוואות הן נטל על בעלי העסקים"
"התוכנית הכלכלית של ממשלת ישראל לא נותנת את המענה הדרוש לעצמאים. היא הוציאה ממעגל המענקים את בעלי החברות, שכל חטאם היה רישום כחברה במקום עוסק פטור או עוסק מורשה", אומר עו"ד שי הולנדר גרוס, הבעלים של משרד ש. גרוס המתמחה בגביית חובות ופשיטות רגל. "זוהי החלטה המפלה בין העצמאים. לא ניתן לומר על עסק שהכנסתו השנתית החייבת עלתה על 240,000 שקלים, או במקרה של בני זוג – 340,000 שקלים, שהוא לא זכאי לקבל מענק בגין נזקי הקורונה".
עו"ד הולנדר גרוס מציע להפעיל את תקנות מס רכוש וקרן פיצויים לכל בעלי העסקים – החל מעוסק פטור ועד בעל חברה ובעל שליטה, ללא כל מגבלה על גובה ההכנסה השנתית החייבת. "בדיוק כמו המתווה לפיצויים לעסקים בדרום ובצפון, ובדומה למתווה שאושר בוועדת הכספים בכנסת. בהחלטה שהתקבלה בנובמבר האחרון הוחלט לפצות גם את ענף המסעדנות בגין נזקי ההסלמות הביטחוניות, בדומה לפיצויים הניתנים לענף התיירות והדבוראים".
לדבריו, המענה היחיד הניתן כעת לבעלי החברות הוא פנייה לבנקים בבקשה להלוואה. "בל נתבלבל, הלוואות הן נטל על בעלי העסקים, על אחת כמה וכמה כשהעסקים סגורים בהתאם להנחיות הממשלה. גם אם מדובר בהלוואות בלון, בהן מועד ההחזרים נדחה במספר חודשים, הרי שהנזק הכלכלי כתוצאה מהעדר פעילות עסקית לא ימחה ולא יעלם יום לאחר שובם לעבודה", הוא מסכם.