חלק ממפעלי התעשייה שהוקמו לפני קום המדינה בחצרות בתים ובבתים עצמם הם היום קונצרנים מובילים בישראל, חלקם בינלאומיים, שמגלגלים מיליארדי שקלים בשנה. עד שנות ה-60 הם עוד נקראו בתי חרושת; רובם העבירו את הייצור לפריפריה ומספקים עד היום עבודה לעשרות אלפי פועלים. התמקדנו במפעלים שעדיין נמצאים בבעלות ישראלית; יש כמה מפעלים גדולים ומצליחים שהחלו בציונות, כמו אסם, תנובה וישקר, אך היום הם בבעלות זרה.
שטראוס: רפת עם שתי פרות
למרות ההסתבכות האחרונה בפרשת הסלמונלה, קבוצת שטראוס היא מהמפעלים המפוארים בישראל שהוקם עוד לפני הכרזת המדינה.
ב-1936 עלו ד"ר ריכרד והילדה שטראוס מגרמניה עם בנם מיכאל והשתקעו בנהריה. סביב הצריף שבו גרו גידלו ירקות, והקימו רפת קטנה עם שתי פרות. הרפת, ששימשה מקור פרנסה, הלכה וגדלה, והחלה לספק שלל מוצרי חלב, בהם קצפת. הנציב הבריטי העליון אף העניק למשפחת שטראוס את הפרס הראשון על מוצרי החלב שלהם.
1939 – ריכרד והילדה מוכרים את הרפת ומקימים את מחלבת שטראוס נהריה. את אריזות המוצרים עיטר אז סמל של יען (שטראוס בגרמנית).
1949 – מתחילים לייצר גלידה; סמל היען מוחלף באיור מגדל המים של נהריה.
1956 – דור חדש: מיכאל שטראוס מסיים לימודים בתחום טכנאות החלב ומצטרף למפעל.
1969 – הסכם עם דנונה העולמית לשיווק וייצור מוצרי דנונה בישראל. המחלבה נכנסת לעידן חדש וסמל מגדל המים של שטראוס מוחלף בלוגו חדש.
1972 – נולד מעדן החלב "דני".
1975 – ד"ר ריכרד שטראוס נפטר וההגה עובר לדור השני (מיכאל ורעיה שטראוס).
1979 – מעדן הדגל של החברה, "מילקי", נולד. באותה שנה רוכשת שטראוס את המתחרה הגדולה שלה בתחום הגלידות – ויטמן.
1985 – הילדה שטראוס הולכת לעולמה.
1991 – שטראוס נכנסה לתחום החומוס. היא רוכשת את מפעל "מי ומי" ומשנה את שמו ל"סלטי שטראוס" (שבהמשך הפך ל"חומוס אחלה"). באותה שנה רוכש תאגיד המזון העולמי יוניליבר 50 אחוז מהשליטה בחטיבת הגלידות של שטראוס, ולאורך השנים רוכש אחוזים נוספים. ב-2014 חותמת משפחת שטראוס על הסכם למכירת יתרת 10 האחוזים מהמניות שנותרו בידיה. תחת המותג והלוגו של שטראוס משווקת יוניליבר גלידות, קרמבו ועוד.
1996 – משפחת שטראוס מגיעה לעלית ורוכשת ממשפחת פדרמן 15 אחוז ממניות ההצבעה ו-7.8 אחוז ממניות ההון של חברת עלית. שנה לאחר מכן רוכשת שטראוס את השליטה בעלית, ובכך הופכת ליצרנית המזון השנייה בגודלה בישראל.
1997 – שטראוס נכנסת לשותפות עם קיבוץ יטבתה ורוכשת 50 אחוז ממחלבות קיבוץ יטבתה שבדרום.
הניהול עובר לדור הבא עם מינויה של עפרה שטראוס, בתו של מיכאל שטראוס, כיו"ר הקבוצה. מינויה בא לאחר שמילאה שורה של תפקידי ניהול בחברה. ארז ויגודמן, שכיהן כמנכ"ל עלית, מתמנה למנכ"ל הקבוצה.
2003 – שטראוס כובשת את שוק הירקות החתוכים ברוכשה 51 אחוז בחברת הירקות הטריים א.נ.פ. חמש שנים לאחר מכן הושלמה הרכישה לבעלות מלאה.
2004 – מיזוג שטראוס ועלית הופך את שטראוס לקבוצה בינ"ל הנסחרת בבורסה. המיזוג גורם לקרע במשפחה לאחר שרעיה, דודתה של עפרה, מתנגדת לו, מודיעה על ניתוק מכל מעורבות בחברה ומוכרת מחצית ממניותיה.
2005 – שטראוס נכנסת לשוק המזון בצפון אמריקה עם חתימה על הסכם שותפות שבמסגרתו היא רוכשת 51 אחוז מחברת הסלטים והמטבלים הים תיכוניים האמריקאית סברה.
2007 – זהות אחת: השם "שטראוס עלית" משתנה ל"שטראוס גרופ" ומושק לוגו חדש לחברה.
2009 – שטראוס נכנסת לתחום המים המטוהרים ברכושה את תמי 4 תמורת 325 מיליון שקל, ומשווקת לשוק הסיני ברי מים בשיתוף פעולה עם חברת Haier.
2020 – מיכאל שטראוס נפטר.
שווי השוק של קבוצת שטראוס כיום הוא למעלה מ-9 מיליארד שקל, וזאת לאחר ירידה של כ-10 אחוזים בשווי המניה בעקבות פרשת הסלמונלה.
עלית: טבלאות השוקולד "שמנונית"
כיום עלית היא חלק משטראוס גרופ, אך שומרת על מותג עצמאי מוביל בתחום הקפה והממתקים. עלית צמחה ממפעל שוקולד שהוקם בשנות ה-20 של המאה הקודמת בריגה, בירת לטביה, בשם "לאימה".
1939 – אחד השותפים, אליהו פרומנצ'נקו, עולה לארץ ומביא עמו מכונות לייצור שוקולד. עם משקיעים נוספים הוא מקים את מפעל השוקולד הראשון של עלית ברחוב ז’בוטיסקי ברמת גן, שם שכן עד 2008. הצלחת החברה היתה מיידית, והמוצר פופולרי ביותר שלה היו טבלאות השוקולד "שמנונית", שכולנו מכירים היום כמותג "שוקולד פרה".
1956 – עלית רוכשת את מפעל צ.ד. לייצור ממתקים באזור נצרת, והוא הופך למפעל הדגל של החברה עם מותג ה"מקופלת".
1958 – החברה מחליטה להיכנס לראשונה לתחום הקפה הנמס ופותחת מפעל קפה בנצרת. גם הצלחה זו קורית כמעט בן לילה. המפעל הופך לסיפור הצלחה גדול, ועד היום קפה עלית הוא שם נרדף לקפה נמס בישראל.
1962 – פרומצ’נקו נפטר. בנו, אבא פרומצ’נקו, מהנדס בהכשרתו, מתמקד בניהול תהליכי הייצור בחברה, ולצדו מרק מושקוביץ’ אחראי על השיווק ויחסי הציבור. השניים הופכים את עלית לחברה הגדולה בישראל בתחום השוקולד, הממתקים והקפה.
2001 – החברה רוכשת את מותג השוקולד מקס ברנר ונכנסת לשוק שוקולד הפרימיום (מקס ברנר נמכרה מאוחר יותר).
2002 – שת"פ עם חברת לוואצה האיטלקית להפצת הקפה שלה בארץ, ועם כוורת יד מרדכי לייצור ושיווק מוצרי דבש, שמן זית וקונפיטורות.
זוגלובק: הולדת הפסטרמה הישראלית
גם קבוצת זוגלובק היא מחלוצות חברות המזון בישראל. היא החלה את דרכה בשנת 1937 כמפעל קטן בנהריה לייצור מוצרי נקניק ובשר כשר שהקימו אירמרגרד (יונה) וריינהולד (אברהם) זוגלובק, כממשיך דרכו של מפעל משפחתי ותיק ורב-מוניטין שניהלו בשלזיה, גרמניה.
המפעל נקרא בתחילה "בית החרושת לנקניק כשר – קבילצקי את זוגלובק", ולקוחותיו העיקריים היו היקים של נהריה, פקידי ממשלה וחיילים בריטים. באותה תקופה שווק בו בשר בקר ועגל בלבד, שהגיע מעדרי בקר מקומי ומהארצות השכנות כמו סוריה. עם קום המדינה נותק המסחר עם מקורות האספקה ומשפחת זוגלובק נאלצה למצוא תחליף לחומר הגלם, ולכן החל המפעל להשתמש בבשר תרנגולי הודו, לראשונה בישראל.
שנות ה-50 – הולדת הפסטרמה הישראלית. במפעל מתחילים לייצר נקניק מחזה הודו. התהליך מהווה פריצת דרך בתחום המזון, ובעקבותיו מתחיל ייצור מסחרי של נקניקים מבשר הודו ועוף, שבתחילה מיועד לאניני טעם, אך עם התפתחות הטכנולוגיה והירידה בעלויות התפעול מצליחה זוגלובק לספק את המוצר גם לקהל הרחב, ואף לייצאו לחו"ל.
1972 – תשלובת זוגלובק מקימה מפעל לייצור פסטרמה ונקניקים. בנהריה נשארים מפעליה לייצור מוצרי בשר, נקניקים ונקניקיות המקבלים את הבשר מהמפעל בשלומי וכן חנות מפעל גדולה של החברה. כל הייצור מועבר לשלומי עד 2005. ממש לאחרונה נמכרה הקרקע (11 דונם) שעליה פעל מפעל זוגלובק ההיסטורי בנהריה תמורת 77.5 מיליון שקל.
שנות ה-80 – זוגלובק מקימה חווה לגידול עופות ותרנגולי הודו במטרה להבטיח אספקה רצופה של חומרי גלם לייצור המקומי ולמדינות העולם.
1990 – מוקם מפעל טבע לייצור תחליפי בשר מחלבון צמחי. זוגלובק מרחיבה באותה תקופה פעילות לתחום מוצרי הבצק הקפואים, וב-2003 רוכשת מפעל בקיבוץ ברור חיל לייצור פיצות ומאפים קפואים כמו בצק עלים ומלוואח. ב-2005 היא מחזיקה כ-29 אחוז משוק זה. המפעל נמכר ב-2017.
2007 - החברה נרכשת על ידי יעל ועמי זוגלובק, שניים מארבעת ילדי אירמגרד יונה וריינהולד (אברהם) זוגלובק. ניהול החברה עובר לאלי זוגלובק, דור שלישי למשפחה. ב-2020 עובר הניהול לרן אקרמן ואלי הוא יו"ר החברה. מוצרי זוגלובק מיוצאים גם לארצות אירופה, צפון אמריקה והמזרח הרחוק.
זוגלובק היא חברה פרטית עד היום. שוק הנקניקים והנקניקיות הוערך ב-1 מיליארד שקל בשנת 2020, וזוגלובק היא המובילה בו ומחזיקה כשליש ממנו, לא כולל המוצרים האחרים שלה.
בירה נשר: קבלו את הבירה השחורה "ראשונייה"
אי אפשר שלא להתייחס למותג הבירה התעשייתית הראשון בארץ, שסביבו צצו ביטויים בלתי נשכחים כמו "מה הקשר? בירה נשר". בירה נשר החלה את דרכה עוד לפני מדינת ישראל (בשנת 1936), וליוותה את הסצנה הקולינרית המתפתחת של המדינה לאורך כל שנות קיומה.
1934 – ז'אק שפירא החל בהקמת בית חרושת בירה נשר בתמיכת משפחת רוטשילד, חברת פיק"א וחברה בנקאית מפריז בראשותו של גסטון דרייפוס שהקימו את "Palestine Brewery Ltd" או בשמה העברי "תעשיית בירה א"י בע"מ". המבשלה הוקמה בראשון לציון בסמוך ליקב בשליטת משפחת רוטשילד.
ינואר 1936 – מתחיל שיווק הבירה מהמפעל. השוק העיקרי של המבשלה הוא חיל המצב הבריטי בארץ, והמתכון של בירה נשר פותח על ידי הברומייסטר מנחם ברלינר לפי טעמם של החיילים – בירה בסגנון פילזן. נוסף לכך יוצרת המבשלה בירה שחורה בשם "ראשונייה", כנראה אב הטיפוס לנשר מאלט המוכרת לנו כיום.
1941 – נפתחת מבשלת בירה נוספת של החברה בבת ים.
אפריל 1948 – מטוסי חיל האוויר האנגלי מנסים לתקוף את מבנה המבשלה בבת ים בטענה שהוא משמש כמקום מסתור לטרוריסטים יהודים.
סוף 1961 – המפעל בראשון לציון נסגר ומועבר גם הוא לבת ים.
תחילת 1964 – החברה פותחת את מפעל "בירה הגליל" במגדל העמק.
1965 – "תעשיית בירה א"י בע"מ" ממוזגת עם "מבשלת שיכר לאומית".
1985 – חברת טמפו רוכשת את "מבשלת שיכר לאומית" יחד עם בירה נשר.
מאפיית אנג'ל: דור שביעי בארץ
שלמה אנג'ל היה בן לאחת המשפחות הוותיקות בירושלים, דור שביעי בארץ ישראל. משפחת הסוחרים עסקה ביבוא קמח.
1927 – אחת המאפיות בירושלים נכנסת לחובות ואנג'ל מסכים להמיר חוב הבעלים בהעברת בעלות המאפייה לידיו. מאפיית אנג'ל הראשונה מוקמת בשכונת בית וגן שבירושלים.
1958 עברה המאפייה למשכנה בשכונת גבעת שאול בירושלים, בסמוך למתחרה, מאפיית ברמן.
ב-1984 –החברה מונפקת בבורסה בשם "שלמה א. אנג'ל בע"מ". באותה שנה נכנסת המאפייה לראשונה לתחום הקונדיטוריה ומוצרי המאפה, ומקימה רשת חנויות ארצית של דברי מאפה.
1995 – מקימה אנג'ל מאפייה חדשה בלוד.
1997 – אנג'ל רוכשת את מאפיית אחדות בתל אביב.
1999 – אנג'ל רוכשת את מאפיית טוב טעם בנתיבות והופכת אותו למפעלה באזור הדרום.
2000 – אנג'ל רוכשת את בית מאפה לדוגמה המתמחה באפיית מוצרים לאירועים ובתי מלון.
2001 – אנג'ל רוכשת 50 אחוז ממאפיית אורנים שבכפר החורש והופכת אותה למפעלה באזור הצפון.
2002 – החברה רוכשת את מאפיית אילת המתמחה בייצור לחמים חצי אפויים ומקימה את מפעל העוגות בבית שמש.
2005 – החברה רוכשת את המותג והסוד העסקי של פיתות שמשון.
2008 – החברה רוכשת את מאפיית לחם חי, ואף נכנסת לתחום תחליפי הלחם ורוכשת את המותג קליליות המתמחה בכך.
2014 – המאפייה מתחילה למכור את מוצריה לשוק האמריקאי ומקימה מאפייה ראשונה מעבר לים, בניו ג'רזי, ארצות הברית.
לסלומון מצטרפים בניהול החברה שלושת בניו: אברהם, דני ועובדיה. לאחר פטירתם של סלומון ושלושת הבנים הבעלות עוברת לדור השלישי. כיום מנכ"ל החברה הוא נכדו של סלומון, ירון אנג'ל.
2017 – ירון אנגדל נשלח למאסר בפועל לחמישה חודשים בעקבות פרשת "קרטל הלחם", שבה נחשף כי ראשי המאפיות הגדולות בישראל תיאמו מחירים כדי שמחיר הלחם יישאר גבוה.
החברה נסחרת בבורסה בתל אביב תחת השם שלמה א. אנג'ל. שווי השוק שלה מוערך ב- 206,500 מיליון שקל.
מאפיית ברמן: טחנת הקמח היהודית הראשונה
מאפיית ברמן היא השנייה בגודלה בישראל לאחר מאפיות אנג'ל, והיא ממוקמת בירושלים מאז 1875.
1875 – טודרוס הלוי ברמן ואשתו קרישא עולים מרוסיה עם בניהם יהושע ואליהו. קרישא מבחינה שעולי הרגל הנוצרים הרבים מרוסיה לא אוכלים את הפיתות המקומיות ואת המאפים הערביים ומחליטה לפתוח חנות לממכר כיכרות לחם רוסי ברחוב היהודים. העסק פורח ועד מהרה מצטרף בנה, יהושע, רק בן 15, ומתחיל לנהל את העסק.
1880 – יהושע ברמן פותח חנות לחם מחוץ לשער יפו.
1886 – ברמן רוכש שרידי טחנת קמח בשוק הכתנים ברובע המוסלמי ופותח את טחנת הקמח היהודית הראשונה.
סביבות 1900 – ברמן מעביר את טחנת הקמח אל ג'ורת אל ענב (חוצות היוצר), למרגלות מגדל דוד. טחנת הקמח פועלת באתר זה עד 1948.
1890 – ברמן (שנקרא בפי כל "ר' שיעה") מקים מבנה מאפייה גדול דרום-מערבית לשכונת מאה שערים (המאפייה פועלת באתר זה עד שנות השישים). אחיו אליהו נכנס כשותף (בתמורה לשליש מן הרווחים וללא נשיאה בהפסדים) ושמה הרשמי של המאפייה משונה ל"האחים ברמן" ואחר כך ל"י. את א. ברמן".
בתקופת המנדט מקבלת המאפייה זיכיון לאספקת לחם לצבא הבריטי.
דצמבר 1938 – יהושע ברמן נפטר. בתקופה זו עובדים במאפייה 60 עובדים קבועים והיא מהמאפיות הגדולות בארץ ישראל.
1948-1965 – המאפייה משווקת מוצרי מאפה לכל רחבי העיר ירושלים וסביבותיה מן המפעל במאה שערים.
1965 – המאפייה עוברת לאתר חדש באזור התעשייה בגבעת שאול, שם היא ממוקמת מאז.
1982 – יצחק ברמן, בן הדור הרביעי למשפחה, מתחיל לנהל את המאפייה.
2001 – המשפחה רוכשת את רשת מאפיות ודש.
2007 – ברמן רוכשת את מותג מאפיות לחם חן.
2008 – ברמן רוכשת את מותג לחמי ליבו, המתמחה בייצור לחמים הפונים למגזר הרוסי.
2015 – מנכ"ל החברה, יהודה שניידמן, מורשע בעבירה של הסדר כובל בנסיבות מחמירות, בפרשת "קרטל הלחם", יחד עם מנכ"ל מאפיית דוידוביץ'.
תדיראן – מסוללות לענקית מזגנים
רובנו מכירים את תדיראן כמותג מזגנים, אבל בתחילת דרכה ייצרה החברה דווקא סוללות.
1933 – מוקם בתל אביב בית החרושת "ראן" לסוללות על ידי המהנדס יוסף אייזנשטאדט. המפעל היווה לימים את הגרעין לחברת תדיראן. בתחילה מייצרת החברה סוללות חשמליות יבשות ולאחר כמה חודשים מתחילה לייצר גם מצברים חשמליים למכוניות ואופנועים. עם הזמן המפעל מתרחב.
שנות החמישים – בית החרושת מספק את כל תצרוכת הסוללות בישראל, ומצליח אף לייצא סוללות לטורקיה.
1960 – מוקמת חברת תדיראן עם מיזוגם מפעל ראן וממפעל האלקטרוניקה "תדיר" שהוקם בשנת 1951. החברה הממוזגת נמצאת בבעלות משותפת, בחלקים שווים, של משרד הביטחון וקונצרן כור ההסתדרותי.
1962 – מפעל המזגנים של כור עובר לבעלות תדיראן והחברה מתחילה לייצר מזגנים בישראל.
במהלך השנים מתפתחות בחברה חטיבות שונות שעוסקות בייצור מגוון מוצרים – ממוצרי תקשורת ומוצרי צריכה וחשמל (מקלטי רדיו, מכשירי טלוויזיה, מקררים) ועד מוצרי צבא וביטחון ומוצרים בתחום הרפואה, התוכנה ומערכות מידע.
בתחילת שנות ה-60 פנה בן גוריון לחברה וביקש להתקין בצריף שלו ארבעה מזגני חלון, אחד בכל חדר. עם השנים המזגנים בצריף חודשו אך מזגני החלון נותרו במקומם, ממש כמו שבן גוריון ביקש, וניתן לראות אותם בצריף עד היום.
1970 – החברה רוכשת את מפעל "מנועי רמלה" בחולון ומתחילה בייצור מזגני אוויר.
1981 – תדיראן מקימה מפעל ייצור חדש בעפולה (הפועל במקום מושבו עד היום).
1986 – החברה מקימה בשיתוף עם חברת מוטורולה את חברת התקשורת הסלולרית הראשונה בישראל: חברת פלאפון תקשורת.
1998 – קרן ההשקעות קלארידג רוכשת את כור תעשיות, חברת האם של קונצרן תדיראן. תדיראן שפעלה אז כחברת החזקות המוחזקת בעצמה על ידי חברת ההחזקות כור תעשיות, מוזגה לתוך חברת האם על ידי רכישת מניות הציבור בתדיראן. במהלך השנים החטיבות השונות של תדיראן מפוצלות כך שכל חטיבה בחברה הופכת לחברה עצמאית בע"מ, וחטיבות לא רווחיות נסגרות, כמו מפעל המקררים הוותיק בעפולה (2013).
2002 – תדיראן מוצרי צריכה וטכנולוגיה נרכשת על ידי חברת מיזוג האוויר Carrier ומתחילה לייצא את מזגני המותג.
2010 – חברת Carrier מוכרת את תדיראן הישראלית לאיש העסקים משה ממרוד, מבעלי חברת אמקור. ממרוד מחליט להשאיר את ייצור המזגנים במפעל בעפולה ולא להעביר את הייצור לחו"ל כפי שהמליצו לו היועצים מסביב.
תחום המיזוג ובקרת האקלים מעולם לא זוהה עם התעשייה הישראלית המקומית, אבל תדיראן האמינה כי גם בתחום הזה יש לתעשייה הישראלית יכולת להתחרות בחברות הגדולות והבינלאומיות. היא פיתחה חידושים פורצי דרך בתחום, וכיום היא מובילה את שוק המיזוג בישראל עם שני מיליון לקוחות, ומתפתחת גם בתחום האנרגיה המתחדשת ובטכנולוגיה לטיפול באוויר.
שווי השוק של חברת תדיראן הוא 4.7 מיליארד שקל.
אלקטרה – ממקררים לחברת מעליות, מזגנים, נדל"ן ותשתיות
1945 – חברת אלקטרה מוקמת על ידי יהודה גזונדהייט ופועלת כנציגת ווסטינגהאוז בארץ.
1955 – החברה מתחילה לבצע את שלבי הגמר של ייצור מזגנים על פי הסכם עם חברת אמרסון לצורך ייצוא, בעיקר לאפריקה.
1956 – החברה מתחילה למכור מקלטי רדיו של חברת אמרסון.
בשנות ה-50 אלקטרה שותפה בבית החרושת אלבה לייצור מעליות, אך בעיות בניהול השותפות מובילות לחובות כבדים ולסגירת המפעל.
1964 – מפעל החברה בחולון מורחב בטקס שבו נוכח שר האוצר פנחס ספיר. בחברה מועסקים בשנה זו יותר מ-300 עובדים והיא מייצרת מעליות, מזגנים לבתים, ולרכבים ומכונות כביסה.
1970 – החברה מבקשת לרכוש את קרן אלקטרוניקה מידי חברת תיעוש ואף פונה לבית המשפט בבקשה למנוע את מכירת החברה לכור.
1971 – החברה נרכשת על ידי כלל תעשיות מקבוצת איי די בי ונשארת בבעלותה עד 1991, אז היא נמכרת לקונצרן אלקו.
1980 – החברה רוכשת את חברת רון נור המייצרת תנורים תמורת 700 אלף דולר.
1992 – אלקו את חברת אלקטרה מידי כלל תעשיות, ומרחיבה את פעילותה לתחום המעליות ומיזוג האוויר.
סוף שנות ה-90 – מוקמת חברת הבת אלקטרה נדל"ן, שרוכשת נדל"ן מניב באירופה ובארצות הברית.
2007 – חברת אלקטרה מוצרי צריכה רוכשת את רשת מחסני חשמל.
2012 – קבוצת אלקטרה רוכשת את חברת חופרי השרון ומשנה את שמה לאלקטרה תשתיות חופרי השרון. החברה מתמחה בביצוע עבודות תשתית בחמישה תחומים: כבישים ותשתיות, גישור, מנהור, דחיקת צנרת ובנייה.
ינואר 2021 – אלקטרה בע"מ רוכשת 51 אחוז ממניות חברת התחבורה הציבורית אפיקים ממשפחת סלע תמורת 74 מיליון שקל. העסקה מושלמת באפריל באותה שנה. במסגרת העסקה משתנה שם החברה לאלקטרה אפיקים.
מרץ 2021 – רשות התחרות מגישה כתב אישום בגין הסדר כובל (קרטל) נגד אלקטרה מעליות, חברת הבת שלה צום וחברות נוספות בטענה להסדרי אי-תחרות שהתקיימו בינה ובין החברות הנוספות.
מאי 2021 – החברה רוכשת את מלוא הבעלות באגד תעבורה תמורת כ-200 מיליון שקל.
ינואר 2022 – שותפות של אלסטום, אלקטרה ודן זוכה במכרז להקמת הקו הירוק של הרכבת הקלה בתל אביב.
החברה נסחרת היום בבורסה לפי שווי של 8.8 מיליארד שקל.