מחיר האופניים בחנות ירד, אבל תשלמו הרבה יותר על המשכנתא

מי צפוי לסבול מעליית הריבית?

ריבית הפריים משפיעה על כל לוקחי ההלוואות, ובראשם מי שמחזיקים במשכנתאות לדיור. אנשים שמשלמים היום משכנתא במסלול צמוד לפריים יצטרכו להתמודד עם עליית החזרים של עשרות שקלים בחודש, שתלך ותגדל עד לסוף מהלך ההעלאות של בנק ישראל. גם מי שירצו לקחת הלוואה חדשה לדיור יגלו שהבנקים מציעים הלוואות בתנאים פחות נוחים - הן במסלולים הצמודים לפריים והן במסלולים הקבועים שאינם צמודים.

במילים אחרות, עליית הריבית נועדה להבריח את המשקיעים שנהנו עד כה מריביות אפסיות ומשתלמות במיוחד, בטח לנוכח עליית מחירי הדיור. הדבר הזה יכול להיות נתון מעודד במיוחד אם הוא רק היה עושה את מה שהוא אמור לעשות: להוריד את מחירי הדיור.

למה אנחנו לא חושבים שזה ידגדג את המחירים, והם ימשיכו לעלות באין מפריע? בעיקר כי בניגוד ללפני עשור, אז שוק הדיור היה בעיקר שוק של משקיעים, עכשיו המצב שונה לחלוטין. מי שמחפש דירה הם זוגות ומשפרי דיור, ויעידו על כך עשרות ורסיות של מחיר למשתכן שנוצרו בעקבות כך.

כלומר, מי שקונה כעת דירות הם אנשים שלא משנה כמה תעלה הריבית, הם עדיין יאלצו לקחת אותה כדי שיהיה להם היכן לגור.

עליית הריבית נועדה לפתור את קצב עליית האינפלציה. בבנק ישראל שכחו שיש סעיף מרכזי במדד המחירים לצרכן שנקרא סעיף הדיור, שהוא, איזה קטע, אחד האשמים העיקריים באינפלציה.  עד שלא יפשירו כאן קרקעות ויכשירו אותן - בנק ישראל יצטרך להבין שנדרש פתרון אחר למצב.

האם הרפורמה החדשה של משרד הכלכלה תוריד מחירים?

בתחילת יוני עומדות להיכנס שתי רפורמות חדשות: רפורמת התקינה ורפורמת היבוא. לא נלאה אתכם בפרטים ורק נסביר את עיקרי הדברים: עד עכשיו כל מוצר שנכנס לארץ באופן מסחרי (כלומר יבואן שייבא מוצרים כדי למכור הלאה), היה חייב לעבור ועדות תקינה מקיפות, וכמעט כל המוצרים שנכנסו לארץ היו חייבים בדיקה פר מוצר על ידי מכון התקנים. באה שרת הכלכלה ואמרה: "הי זה לא הגיוני. אם למוצר יש כבר תקינה של ארה"ב אירופה, או אוסטרליה - התקינה הזו אמורה להספיק גם לישראלים".

לכן, עיקר הרפורמה מושתת על אמון בין היבואנים למשרד הכלכלה: הם יצהרו מה הם מביאים במשלוח, ללא בדיקה מדוקדקת, ויוכלו לעבור הלאה לחנויות. הדבר הזה אמור לפתור גם את בעיית הזמן והסחבת, אבל גם את העלויות של הבדיקות הללו, ולחסוך ליבואנים 10 אחוזים בהוצאות עבור מוצר.

עכשיו שאלת השאלות הנשאלת היא האם ההוזלה הזו תגולגל לצרכן או תישאר בכיס של היבואנים. רק לחץ של הצרכנים על היבואנים יכריע את השאלה הזאת.

אולי לא שמעתם, אבל היו בחירות בהסתדרות

יש אנשים, רובם חיים בינינו, שחלומם הרטוב הוא פירוקה של ההסתדרות, ושליחת שלל נציגיה ועובדיה ללשכת התעסוקה. או אז, ישראל תהפוך לגן עדן. במקום בו מעסיקים יכולים לשלם לעובדים מעט ככל שיחפצו (לא טוב לכם? למה לא חיפשתם עבודה אחרת?) ולפטר אותם בלי בעיה (למה אתם אומרים למישהו למי לשלם את הכסף שלו?), התעשייה פורחת וצומחת, האנשים הכי מוכשרים מרוויחים משכורות עתק ואין עניים. סתם, לא באמת. יש עניים, אבל מדובר באנשים שלא התאמצו מספיק ואנחנו לא מכירים. קצת תרומות של מעסיקים ויהיה להם אוכל.

ההיגיון המוביל את אופן המחשבה הזה פשוט – כשבעל הון מנצל את כוחו כדי להעשיר את עצמו בכל אמצעי חוקי יותר או פחות, הוא איש עסקים מוצלח. כשעובדים מנצלים את כוחם מדובר בפשע נגד האנושות. כל מה שהם יכולים לקוות לו הם פירורים שנזרקים משולחנו של האדון.

הבעיה העיקרית בדיון הזה היא ההסתדרות עצמה, שלפעמים נדמה שעושה הכל כדי שנאמין שארגון עובדים הוא שורש כל רע. הבחירות בהסתדרות שהוכרעו באופן מוחץ לטובתו של היו"ר המכהן ארנון בר-דוד הוכיחו את זה שוב.  

הטענות של יריביו של בר דוד על התנהלותו היו מסמרות שיער: פגיעה בוועדים שסר חינם, הפקרת עובדי המגזר הפרטי בתקופת הקורונה, פגיעה ממשית בעובדי המגזר הציבורי, שיתוף פעולה הדוק קצת יותר מדי עם המעסיקים וחוסר עניין בגיבוש מדיניות. הטענות של מתנגדיו של עופר עיני, שניסה לחזור להסתדרות? דומות למדי. עיני ותומכיו עוד ניסו להפיץ בשורות של חשבון נפש ושינוי (בנושאים מסוימים, לפחות). זה הספיק רק ל-22 אחוזי הצבעה לטובתו.

לעובדים מגיע ארגון שקוף, יעיל ששומר על הזכויות שלהם מול ניסיונות חוזרים ונשנים לצמצם אותן. במקביל, לא לעצור תהליכי התקדמות בניסיון ליהנות מהישג העבר, אלא להפוך את העובדים לשותפים מלאים בהם - כמו שמגיע להם. אולי, אפילו, בלי שנשים לב, המילה "סולידריות" תחזור להיות פופולרית.

זה לא עניין של חברי הסתדרות בלבד. ללההסתדרות יש תפקיד מרכזי ברפורמות ומאבקים שנוגעים לכלל האוכלוסייה. פנסיית החובה מ-2008 לכל שכיר, עלית שכר המינימום, עלית קצבאות הנכים ב-2017 וכו' לא היו קורים בלעדיה. התפקיד שלה בשמירה על זכויות של עובדים, כל העובדים, ובניסיונות הקשים לשמור על חברה שלא שוכחת את החלשים מאחור, מרכזי ומשמעותי. ולכן יש מקום לדרוש ממנה להיות הארגון הטוב ביותר שהיא יכולה להיות.

במצב כזה, כדי לחזור למטרות המקוריות של ארגון עובדים, אולי הפתרון שנדרש הוא אותו פתרון שהצליח לרשות השידור. במקום לנסות ולהחזיר למקורות גוף שגדל והסתאב, העובדים ישימו את יהבם על ארגון אחר, שעובד על פחות הערצה למנהיג האיגוד התורן, ויותר על דאגה לתנאים שלהם. למרות מה שמתנגדי ההסתדרות מנסים לגרום לנו להאמין, מדובר בצורך חיוני.

אוקי, יש משבר בהייטק, אז אי אפשר לגייס יותר כסף ממשקיעים?

כדי להבין מה קורה בשוק המסעיר של גיוסי הכספים בהיי טק, פנינו לעמיתנו דני פלד, שוץף מנהל בקרן סטארדום.

"שוק המניות העולמי משפיע מאוד על שוק הסטארט אפים הפרטי משום שהדרך הטובה ביותר של משקיעים לממש את אחזקותיהם היא באמצעות הנפקה או רכישה של חברה גדולה", הוא אומר.

כרגע, לדבריו, לא נראות הנפקות חדשות באופק ומכיוון שהחברות הציבוריות במצוקה גדולה, הן לא תמהרנה לבצע רכישות של סטארט אפים לפחות עד שהירידות בשווקים יתמתנו. ולכן סטארט אפים רבים נמצאים כעת בבעיה קשה של שרידות. העצה שכל המשקיעים נותנים עכשיו - דאגו שיהיה לכם מספיק כסף בקופה על מנת לצלוח תקופה של לפחות שנתיים שחונות.

מי כן יצליח לגייס כספים? האם זאת תקופה טובה לנסות לפתוח בכלל סטארטאפ?
"לא מעט חברות בעולם צמחו וגדלו בזמן משבר שכן הן נבנו בצורה יעילה יותר עם מבנה עלויות נכון יותר, מה שיאפשר להן להיות תחרותיות יותר אל מול חברות שצמחו בתקופת שגשוג ופחות נתנו את דעתן לכל הקשור ביעילות כלכלית", מדגיש פלד. "אחת הדוגמאות המפורסמות היא חברת עלי באבא, בעלת האתר עלי אקספרס, שהוקמה במהלך מגפת הסארס הקשה שתקפה את אסיה. וכדי לשמור על אופטימיות, תמיד יהיה מקום לחברות פורצות דרך המפתחות מוצר נדרש. אם הסטארט אפ יצליח להביא ערך אמיתי למשתמשים, אז אין ספק שהזמן להקים אותו הוא עכשיו".

נחשו מי חזרה לגבות חובות

זה יכול היה להיות גרוע יותר. לפני שנתיים, תרחיש שבו היינו מוצאים את עצמנו אחרי התמוטטות כלכלית גלובלית בעקבות מגיפה שהשביתה תעשיות שלמות, סגרה מיליארדים בבתים וגבתה את חייהם של מיליונים היה לגמרי מתקבל על הדעת.

זה לא קרה. אבל ביחד עם הסרת המסיכות, הוסרו הפיגומים שהחזיקו את הכלכלה והחברה בתקופה המוזרה של הקורונה, ועכשיו הגיע הזמן לשלם את המחיר. בצד העסקי, ביקושים כבושים שהתפרצו והובילו לרווחים גבוהים לעסקים גדולים וקטנים הולכים ונעלמים כשהשוק מנסה לחזור לנורמליות מסוימת. במקביל, מערכת החינוך משלמת עכשיו את מחיר הסגרים הארוכים עם נוער בעל סף קשב נמוך הרבה יותר, שגורם ללא מעט מורים לנוס על נפשם.

הצעדים שננקטו למאבק במגיפה היו בלתי נמנעים ברובם. אבל גם ההשלכות שאנחנו עדים להן עכשיו היו בלתי נמנעות וצפויות עד כאב. במקום להתכונן למציאות הזו, הגופים שאמורים להסתכל קדימה העדיפו לקוות ולחכות, ולא לגלות יצירתיות, ואולי לנצל את ההזדמנויות שהמגיפה יצרה.

זוכרים את חלוקת הכיתות לקבוצות קטנות? את התמיכה בעסקים מקומיים שהציעו מחירים סבירים? כמו שיעור היוגה היומי שהייתם בטוחים שתתמידו בו, אולי שווה להיזכר בכל המסקנות שהגענו אליהן רק לא מזמן, ולתהות אם במקום לקוות שהשנה תהיה שוב 2019, צריך לנסות ולשפר את 2022, ואולי קצת את 2023.