בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בתל אביב התנגדות שהגישו שלושה אחים לצוואת אביהם המנוח, המנשלת אותם מירושתו לטובת אשתו השנייה. בין היתר נטען שהמנוח שכח מצוואתו כך שאין לקיימה, ולחלופין טעה כשלא כלל בצוואה סעיף 'יורש אחר יורש' לטובת ילדיו. השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה שמדובר בהשערות חסרות בסיס.
הרופא המנוח התחתן עם אשתו הראשונה ב-1967 והביא עמה לעולם שלושה ילדים, הם המתנגדים. כעבור 18 שנות נישואים הם התגרשו ובשנת 1993 נשא המנוח את רעייתו השנייה, היא התובעת, לה היה נשוי עד יומו האחרון. לאחר כארבע שנים, ב-1997, הוא ערך לטובתה את הצוואה שבמוקד ההליך, המנשלת כליל את ילדיו מאשתו הראשונה. בינואר 2021 הלך לעולמו בגיל 86.
סמוך לפטירתו עתרה אשתו לקיים את צוואתו בעוד ילדיו התנגדו, והדיון בתיק הועבר מרשם הירושה לבית המשפט.
התנגדות הילדים נשענה על שלושה אדנים: האחת, טענה שלפיה אביהם טעה כשלא הוסיף בצוואתו מנגנון 'יורש אחר יורש' לטובתם, כך שהם יזכו בנכסיו אחרי פטירת אשתו; השנייה, טענה שהמנוח נפל קורבן להשפעה בלתי הוגנת מצד רעייתו; והשלישית, טענת "צוואה שנשתכחה", כלומר שלנוכח 24 השנים שחלפו מאז עריכת הצוואה ועד למותו המנוח למעשה שכח מהצוואה ולכן אין לקיימה.
בית המשפט דחה את שלושת הטענות.
מינה אותה כמוטבת
המשותף לכלל נימוקי הדחייה מטעם השופטת שביט פינקלשטיין, היה שטענות ההתנגדות מצד הילדים נשענות על השערות בלתי מבוססות.
כך, בסוגיית הטעות בצוואה כלל עדי ההתנגדות אישרו שהמנוח לא שיתף אותם בכוונתו לגבי עריכת צוואה, או מה ייעשה ברכושו אחרי מותו. בנוסף, לא קיימת ראיה אובייקטיבית שבכוחה ללמד על טעות בצוואה.
יתרה מכך, אין מחלוקת שהמנוח היה כשיר במשך השנים הרבות שחלפו מאז עריכת הצוואה. כמו כן, כלל הצדדים אישרו שהמנוח היה רופא מעולה ואדם קפדן, יסודי ורציני, כך שלא סביר שהשמיט סתם כך סעיפים מצוואתו.
גם הטענה להשפעה בלתי הוגנת נטענה, לדברי השופטת, "בקול רפה וללא כל ביסוס". בתוך כך, היא הדגישה שגם לשיטת הילדים יחסיהם עם אביהם היו חמים לאורך השנים, וממילא נשמט הבסיס עליו עומדת הטענה.
יתרה מזאת, בשנת 2012 המנוח מינה את רעייתו כמוטבת בשיעור 97% בקופות הגמל שלו, כאשר לכל אחד מילדיו ייעד 1% בלבד.
"סבורני כי יש בפעולה זו כדי להעיד כי המנוח לא שכח את צוואתו אלא לבטא את רצונו להעביר את כל רכושו לידי התובעת", כתבה השופטת. "בעצם העובדה כי המנוח קבע את התובעת כמוטבת עיקרית בשנת 2012, קרי כ-15 שנים לאחר עריכת הצוואה תוך איזכור שמותיהם של ילדיו, להם העניק 1% בלבד, יש כדי לתמוך בטענה לפיה המנוח לא שכח את צוואתו, אלא להיפך, ביקש לבטא בדרך נוספת את רצונו להעניק לתובעת את כל רכושו ללא כל סייג ותנאי".
בנסיבות אלה השופטת הורתה על קיום הצוואה, על דחיית ההתנגדות ועל חיוב הילדים בהוצאות של 20 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אורי אדלשטיין
- ב"כ המתנגדים: עו"ד חנה כהן
עו"ד אריה חגאג עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.