בית משפט השלום בירושלים קבע באחרונה שהמדינה תפצה קשיש נכה המתקיים מקצבאות עקב פגיעה בשמו הטוב. השופטת מרים ליפשיץ-פריבס פסקה שהטלת עיקול על חשבונו עקב חוב לא שלו מהווה פרסום לשון הרע המחייב בפיצוי, ולא טעות תמימה.
רשות המסים התבלבלה בין נישומים, שלחה לאזרח קשיש דרישות תשלום על חובות לא שלו, ובינואר 2016 אף הטילה עיקול על חשבונו.
הקשיש התוודע לעיקול בנסיבות לא נעימות, כשעמד בקופת הסופר עם מצרכים. בפעם הראשונה שכרטיס האשראי שלו סורב הוא סבר שמדובר בטעות, אולם כשהמקרה חזרה על עצמו יומיים לאחר מכן, הוא ערך בירור אצל חברת האשראי והבין מה אירע.
שלושה ימים לאחר שפנה למס הכנסה העיקול הוסר, אולם הקשיש בחר להילחם על שמו הטוב והגיש נגד המדינה תביעה לפיצויים של 50 אלף שקל על פרסום לשון הרע.
הוא טען שהמדינה התרשלה כשמיהרה לעקל את החשבון שלו ללא התראה, ואף טרטרה אותו לעבור מסניף לסניף של מס הכנסה עד שתלונתו התקבלה.
אולם לעמדת המדינה זה היה בסך הכל "צירוף מקרים אומלל" שאירע בתום לב ולכן היא מוגנת מפני תביעת לשון הרע. בנוסף, לטענתה, העיקול הוסר במהרה, כך שלא נגרם לתובע נזק ולכן הפיצוי שהוא דורש מוגזם.
אם לא די בטענות האלה, היא אף הפנתה אשמה כלפי התובע, שלטענתה יכול היה לצמצם את תקופת העיקול ואת הפגיעה בו לו היה מברר את הדברים כבר בפעם הראשונה שהכרטיס נחסם, ומושך בינתיים את כספי הקצבאות – שלא ניתנים לעיקול.
לא טרחו לערוך ברור
בפסק הדין של השופטת ליפשיץ-פריבס היא הבהירה כי "הטלת עיקול שלא כדין בחשבון בנק, מהווה לשון הרע", שכן העיקול פוגע ביושרו של האזרח בעיני מי שנחשף לו – במקרה הזה פקידי הבנק ועובדי חברת האשראי בלבד (שכן עובדי הסופר והלקוחות לא ידעו את הסיבה לחסימת האשראי).
באשר לתום ליבה של המדינה, השופטת קבעה כי במצב שבו עובדיה לא טרחו לבדוק את פרטי הנישום, את הסיבה לחוב ולברר לעומק את הדברים לפני נקיטת המהלך האגרסיבי, לא מדובר בטעות תמימה המוגנת מפני תביעות לשון הרע.
בהמשך השופטת דנה בגובה הפיצוי לתובע. השופטת הבהירה כי פיצוי שנפסק מכוח חוק לשון הרע לא נועד להעשיר את התובע אלא לתקן את הנזק לשמו הטוב. מנגד, היא לא קיבלה את הטענה שהתובע לא צמצם את הנזק. השופטת קבעה כי בצדק התובע לא שיער בדעתו שחשבונו יעוקל, וברגע שהבין זאת פעל במהרה להסדרת העניין וכיתת רגליו בין לשכות מס הכנסה. כמו כן, לא ניתן להאשים אותו בכך שאף אחד לא יידע אותו שהוא עדיין יכול למשוך את קצבאותיו.
בהתחשב בכל אלה, השופטת העמידה את הפיצוי על 8,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ו-3,000 שקל שכר טרחת עורכי דין.
ב"כ התובע: עו"ד י' ללום, עו"ד ר' ביטון
ב"כ הנתבעת: פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
עו"ד עזרא גולדמן עוסק/ת ב- דיני נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.