בית הדין הארצי לעבודה קיבל לאחרונה ערעור של בעלת עסק שנסגר על דחיית תביעתה להכרה בפגיעה נפשית בעקבות הודעת דואר אלקטרוני שקיבלה, כפגיעת עבודה. בית הדין האזורי בתל אביב קבע שהודעת המייל לא הייתה "אירוע מיוחד בעבודה" מבחינתה, משום שהייתה במתח נפשי עוד לפני כן. שופטי בית הדין הארצי הפכו את ההחלטה לאחר שהתרשמו שבעקבות אותה הודעה המערערת סגרה את העסק שניהלה והפקידה את רישיונה העסקי. הדיון יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיבחן את הקשר הסיבתי בין האירוע המיוחד לבין מצבה הנפשי.
בינואר 2016, לקוח מרכזי שתופס 50% מפעילותו של העסק הודיע לבעלת העסק על כוונתו להוסיף שלושה נותני שירות נוספים, כשהמשמעות היא הפחתה ניכרת בהיקף השירותים שהוא צורך ממנה. בהמשך לכך, כחודש לאחר מכן הוא שלח לה מייל בעניין.
למחרת, בעלת העסק נפגשה באופן דחוף עם עורך הדין שלה ובתום פגישה ארוכה החליטה לסגור את העסק ולהפקיד את הרישיון המקצועי שלה.
לטענתה, הודעת המייל שקיבלה בפברואר 2016 ובעקבותיה סגרה את העסק גרמה לה דחק נפשי קשה, ובהמשך לפגיעה נפשית.
למרות זאת, בית הדין האזורי דחה את תביעתה להכרה בפגיעה בעבודה, מאחר שלא השתכנע שהודעת המייל הייתה מבחינתה אירוע מיוחד בעבודה. נקבע שהאישה הייתה נתונה במתח מתמשך בשל קשיים כלכליים שהעסק נקלע אליהם 4 שנים לפני סגירתו, והיא ידעה על כוונת הלקוח כחודש לפחות לפני ששלח את המייל.
על החלטה זו ערערה האישה לבית הדין הארצי לעבודה.
אירוע "שיא"
השופטים איטח, פוליאק ואופק-גנדלר קיבלו את הערעור. הם הסבירו שיש לבדוק האם הטענה הסובייקטיבית לדחק נתמכת בראיות אובייקטיביות.
השופטים ציינו כי המערערת הוכיחה שקיבלה בפברואר 2016 הודעת מייל מהלקוח שלה, ולמחרת כבר נפגשה עם עורך דינה. עורך הדין העיד כי בעלת העסק הייתה נסערת כשפנתה אליו עם קבלת המייל, וכך גם בפגישה ביניהם שארכה 6 שעות. הוא אף ציין כי בשל הנסיבות המיוחדות הסכים לערוך את הפגישה ביום שישי, שאינו יום עבודה רגיל שלו.
בפגישה סוכם כאמור על סגירת העסק והפקדת הרישיון של המערערת. כך נעשה לאחר מספר ימים והמערערת נכנסה להליכי פשיטת רגל.
בפן הסובייקטיבי, ציינו השופטים, כי אירוע שכזה של קריסה כלכלית ומקצועית הוא יוצא דופן ובעל פוטנציאל לגרימת לחץ נפשי, חרדה, ותחושת כישלון. כל אלה עלולים להביא לפגיעה נפשית.
בהיבט האובייקטיבי, השופטים קיבלו את עדות עורך דינה של המערערת על היותה נסערת. הם ציינו שאומנם בית הדין האזורי קבע שעדות עורך הדין "אינה חפה מקשיים", אך הקשיים עליהם הצביע בין הדין האזורי לא נגעו לסערת הרגשות של המערערת, אלא להיבטים אחרים.
נקבע שעדות עורך הדין היא הראייה האובייקטיבית הדרושה להוכחת עוצמת האירוע והלחץ הנפשי שהמערערת חוותה.
בנוסף הדגישו השופטים, שגם אם המערערת חוותה מתח נפשי עוד קודם להודעת המייל, הרי שההודעה והצטברות האירועים שהתרחשו מיד לאחריה יצרו "שיא", שלכשעצמו עונה על הגדרת "אירוע מיוחד".
לפיכך הם הורו על החזרת הדיון לבית הדין האזורי לקביעת התשתית העובדתית על יסוד האירועים שקדמו להודעה והאירועים שקרו אחריה. לאחר מכן תעבור התשתית העובדתית למומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע המיוחד לבין מצבה הנפשי של המערערת.
לקריאת פסק הדין בתיק 7968-12-20
ב"כ המערערת: עו"ד גל שלגי
ב"כ ביטוח לאומי: עו"ד ארז בוקאי
עו"ד יצחק תורגמן עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.