השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי תל אביב דן לאחרונה בתיק פשיטת רגל מעניין שבו התבצע ניסיון להבריח דירת מגורים מהנושים על ידי העברתה לגרושתו של החייב. השופט קבע סמיכות הזמנים בין חתימת המסמך שמעביר את הדירה לגרושה לבין הגשת הבקשה לפשיטת רגל מעיבה על תום ליבם של החייב וגרושתו.

החייב ואשתו התגרשו בשנת 2004 וקבעו בהסכם הגירושין כי האישה תמשיך להתגורר בדירה המשותפת עשר שנים נוספות ולאחריהן היא תימכר והכסף יחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

5 שנים לאחר מכן הצדדים חתמו באופן תמוה על תוספת להסכם הגירושין, ששינתה את האמור בו וקבעה כי החייב יעניק את הדירה לגרושתו במתנה. חודש וחצי לאחר מכן הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל.

כשהנאמן בתיק פשיטת הרגל גילה על העברת הדירה הוא הגיש, בתמיכת הכונס הרשמי, בקשה לביטול ההענקה האסורה שבוצעה לטענתו במרמה ובניסיון פסול להבריח נכסים מהנושים.

אך החייב הכחיש זאת. הוא טען כי ההעברה הייתה תמימה ובוצעה בתמורה למחיקת חוב מזונות שצבר. כלומר, גרושתו לא קיבלה את הדירה "בחינם", ובאותה תקופה היא אף לא הייתה מודעת למצבו הכלכלי הקשה. גרושתו אישרה את הדברים והבהירה כי ההעברה סוכמה מספר חודשים טרם החתימה. לפיכך ביקשו השניים לדחות את הבקשה ולאפשר לאישה ליהנות מהדירה.

שבע עיניים

אבל השופט שילה קבע כי מבדיקת לוחות הזמנים ברור כי התוספת להסכם הגירושין נחתמה בזמן שהחייב היה חסר אמצעים כלכליים, כך שאסור היה לו לחלק את רכושו ללא תמורה.  

לטעמו של השופט, ברור כשמש כי סמיכות הזמנים בין הקריסה הכלכלית של החייב ופתיחת תיק פשיטת הרגל לבין שינוי ההסכם מעידה על כך שהמטרה הייתה להבריח את הדירה מפני הנושים. לכך מצטרפת גם העובדה שהדירה היא כל רכושו של החייב.

באשר לטענת החייב וגרושתו כי העברת הדירה נעשתה בתמורה – כך שאינה נחשבת ל"העברה אסורה" לפי פקודת פשיטת הרגל – השופט קבע כי התוספת להסכם לא כללה סעיף שאומר שהגרושה מוותרת על חוב מזונות כלשהו. למעשה, מקריאת ההסכם אפשר להתרשם שחוב המזונות עדיין בתוקף.

כמו כן, השופט לא האמין לשניים כי הגרושה חתמה על התוספת בתמימות בזמן שלא ידעה על מצבו הכלכלי של בעלה לשעבר.

השופט ציטט פסיקה ידועה שקבעה כי "על בית המשפט הדן בפשיטת רגל לבדוק בשבע עיניים את תום הלב של המעורבים בעסקאות סביב פשיטת רגל, נוכח יצר ליבם של חייבים להפחית מקופת פשיטת הרגל".

במקרה הנוכחי, השופט התרשם כי החייב וגרושתו נהגו בחוסר תום לב כשחתמו על התוספת להסכם ולכן העברת הדירה נחשבת להענקה אסורה שיש לבטלה.

עם זאת, השופט שילה אפשר לאישה לנסות להגיע עם הנאמן להסכמה בדבר רכישת חלקו של החייב בדירה, והיא תוצא למכירה בשוק הפתוח רק אם לא יגיעו להסכמות. האישה חויבה לשלם לנאמן שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 שקל

הנאמן: עו"ד לפשיטת רגל מיכה צמיר

ב"כ המשיבים: עו"ד דין עדני

ב"כ כונס הנכסים הרשמי: עו"ד מיכאל רוזנבלט

 עו"ד גיא גולדפרב עוסק בדיני פשיטת רגל

הכותב לא ייצג בתיק 

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין