השופטת ליאת דהן חיון קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר בעניין איזון הזכויות הפנסיוניות. בהליך טענה האישה כי חישוב חלקה בפנסיה צריך להיגזר ממשכורתו של הבעל במועד פרישתו (שעתיד להתרחש בשנים הקרובות). הבעל טען כי המשכורת הקובעת צריכה להיות משכורתו במועד הפרידה. השופטת אימצה את עמדת האישה וקבעה כי התפתחויות בשכרו של הבעל לאחר מועד הקרע נשענות על תרומתה ומאמציה של גרושתו בתקופת הנישואים.
בני הזוג נישאו ב-1979 והתגרשו בשנת 2007. המועד הקובע לאיזון המשאבים (מועד הקרע) נקבע לדצמבר 1998.
ב-2002 הם חתמו על הסכם גירושין בו נקבע כי האישה תהיה זכאית לחצי מהזכויות הכספיות שצבר הבעל במקום עבודתו במהלך התקופה שמיום הנישואים ועד מועד הקרע.
אחת המחלוקות הייתה בשאלת החישוב והמשכורת הקובעת ממנה יקבע חלקה של האישה, האם מהמשכורת ביום הפרישה, כטענת האישה, או מהמשכורת במועד הקרע כטענת האיש.
התובעת תיארה כי מראשית הנישואים הבעל השקיע בפיתוח הקריירה שלו, תוך שלמד ולאחר מכן החל לעבוד במקומות שונים בעולם כשהיא מלווה אותו ומטפלת בכל ענייני הבית והילדים. היא ציינה כי בתקופות מסוימות הבעל הגיע ללילה אחד בשבוע ובתקופות אחרות עבד החל משבע בבוקר ועד עשר בלילה.
האיש טען מנגד כי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני אינו משנה מדיני השיתוף המהותיים בין בני זוג. לפיכך, לפי הוראות הסכם הגירושין, המסקנה המתבקשת היא שהשכר הקובע צריך להיות השכר במועד הקרע.
הוא הדגיש שממועד הקרע חלפו 25 שנים מהלכן למד לתואר ראשון ושני, עבר השתלמויות והכשרות בקורסים מקצועיים, התקדם בדרגות ובתפקידים באופן שהשפיע על העלאת שכרו, וכפועל יוצא על קצבת הפנסיה שלו.
העץ המשותף
השופטת ליאת דהן חיון מבית המשפט למשפחה בקריות קבעה שמשכורתו של הנתבע ביום הפרישה היא הקובעת.
היא ציינה שאמנם חוק חלוקת פנסיה אינו משנה מהדין המהותי בעניין איזון זכויות הפנסיה, ואולם לבית המשפט נותר שיקול דעת רחב ביחס לקביעת הסדרי איזון משאבים ומימוש השיתוף הזוגי בהתחשב בנסיבותיהם.
במקרה זה מצאה השופטת שהכף נוטה לטובת התובעת בשני שיקולים עיקריים: תקופת נישואין ממושכת ומאמץ משותף. היא ציינה שהצדדים היו נשואים מעל 19 שנה, תקופה משמעותית במהלכה בנו את משפחתם והאיש ביסס את הקריירה המקצועית שלו, בתמיכת האישה.
"התרשמתי שהתובעת סייעה ותרמה להתפתחותו המקצועית של האיש, תוך שעשתה ויתורים הקשורים בהתפתחותה המקצועית באותה העת", כתבה השופטת.
היא הוסיפה כי הנתבע לא הוכיח שנותק הקשר בין קידומו המקצועי לאחר הפירוד, לבין תקופת הנישואין, קרי שהפירות אינם קשורים עם העץ המשותף. "מעדותו אף עולה באופן ברור ששינויים אלה הינם פירות העץ המשותף, ובכלל זה בהסכמי השכר", כתבה השופטת.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהתובעת זכאית לקבל את חלקה בהתאם למשכורת הנתבע ביום הפרישה. לפי חוות דעת אקטוארית שהוגשה בתיק ככל שהנתבע יפרוש בתחילת 2024 הוא יהיה זכאי לגמלה של 21,775 שקל נטו וחלקה של התובעת יעמוד על 7,746 שקל לחודש.
הנתבע חויב בהוצאות בסך 7,000 שקל ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד עמוס צדיקה
ב"כ הנתבע: עו"ד מאיר בר-מוחא
עו"ד אורלי מנע-שני עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.