בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית הדין הרבני בירושלים בקשת אישה לקבל חצי מדירת בעלה לשעבר. את הדירה רכש הבעל מאביו, שירש אותה מרעייתו שנפטרה. "במקרים כאלו מקובל שהרצון הוא שהנכס יישאר אצל המשפחה בלבד, ולא יעבור לידיים זרות", נימקו הרבנים מרדכי רלב"ג (ראב"ד), דוד שני ומנחם האגר את החלטתם.

מדובר בבני זוג שהתחתנו בתחילת שנות האלפיים, כשלאחר כעשרים שנות נישואים הגיש הבעל תביעת גירושים לבית הדין, באמצעות עו"ד לאה קליין אליאב. במסגרת ההליך נדונה בקשת האישה, שיוצגה על-ידי עו"ד מורן שבתי, לקבל חצי מדירת המגורים בטענה שמדובר בנכס משותף, הגם שרשום בטאבו על-שם הבעל בלבד.

במקור הייתה הדירה של הורי הבעל, כאשר אביו ירש אותה מאשתו, האם, אחרי מותה. לדברי הבעל, ב-2013 הוא חתם על חוזה עם אביו שלפיו ישלם לו תמורת הדירה כמיליון וחצי שקל, כאשר עד כה פרע 200 אלף בלבד. טענתו הייתה שבגלל בגידותיה של אשתו בו עם אנשים רבים, אין להיעתר לבקשתה ויש להצהיר עליו כבעלים היחיד של הנכס.

האישה, מצדה, הכחישה שהייתה לא נאמנה לבעלה. היא שיתפה כי בסך הכול התכתבה עם גבר כלשהו "אך לא עשתה עמו מעשה של ממש". עוד סיפרה שהצדדים לקחו יחד משכנתה בעזרתה שיפצו והרחיבו את הדירה, תוך שהתגוררו בה למשך כעשור, כך שחלה עליה בנסיבות העניין כוונת שיתוף ספציפית ו-50% ממנה שייכים לה.

נכס בעל ערך סנטימנטלי

אבל הדיינים שוכנעו שנתוני המקרה שלפניהם אינם מגבשים כוונת שיתוף לטובת האישה ביחס לנכס. "מאז רכישת הדירה ועד מועד הקרע עברו פחות מתשע שנים, לא מדובר בזמן המוכיח על כוונת שיתוף ספציפי. גם, ובעיקר, מדובר בדירת ירושה, דירת האימא שאחר כך עברה לאב ולבסוף לבן, ויש לה ערך סנטימנטלי", כתבו והוסיפו: "במקרים כאלו מקובל שהרצון הוא שהנכס יישאר אצל המשפחה בלבד, ולא יעבור לידיים זרות".

בהקשר לכך העירו הדיינים שגם בהסתכלות תורנית, ניתן לראות כיצד התורה ייחסה חשיבות להותרת נכס משפחתי בתוך המשפחה, כשציוותה בין היתר על חזרת כל איש ואיש לנחלת אבותיו בשנת היובל.

אינדקציה נוספת להעדר שיתוף מופיעה, לדברי הדיינים, בבחירת אבי הבעל להעביר את הדירה על-שם בנו בלבד, בזמן שהוא נשוי באושר. הם קבעו כי זהו "דבר המוכיח כי הייתה כוונה אקטיבית להפקיע את האישה מבעלות על הדירה".

בתוך כך הדגישו הדיינים שלאישה אין זכויות בבית הגם שאין מחלוקת כי חלק מכספיה שימשו לצורך שיפוצו, במסגרת המשכנתה שנלקחה בסך 850 אלף שקל. מסקנתם הייתה כי "מה שאכלה אכלה, ומה שהוציאה הוציאה", כלומר היא ויתרה על חלקה בשיפוץ ולא באמת ציפתה שהוא יעניק לה בעלות על הדירה, או החזר על ההשבחה שנגרמה לנכס כתוצאה ממנו.

לפיכך קבעו הדיינים שהבית שייך לבעל בלבד, וכי מרגע עזיבת פרודתו את הדירה הוא לבדו יישא בהחזרי המשכנתה.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.