השופטת אסתר ז׳יטניצקי רקובר קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו הורים נגד פרודתו של בנם. ההורים נתנו לבני הזוג 900,000 שקל לרכישת דירה ובמקביל חתמו על הסכם הלוואה שבמקרה של פרידה הסכום יוחזר. האישה טענה שהסכום ניתן להם כמתנה ולחילופין העלתה טענות של הטעיה ועושק. השופטת דחתה את טענותיה וקבעה שההורים זכאים להשבת הסכום בתוספת ריבית והצמדה.
ההורים סיפרו שבסביבות אפריל 2015 ביקשו בנם וזוגתו, שחיו כידועים בציבור, לרכוש דירה בשווי 2.6 מיליון שקל. הם התכוונו לקחת משכנתא בסכום של 1.8 מיליון שקל כש-900,000 שקל שהיוו את ההון הראשוני ותשלומי ההוצאות יועברו על ידם.
לפני העברת הכסף הם חתמו מול בנם וזוגתו על הסכם הלוואה, רישום הערת אזהרה ורישום משכון לטובתם בדירה.
בהסכם ההלוואה נקבע כי אם דרכם המשותפת של בני הזוג תעלה חלילה על שרטון, הם יחזירו להורים את מלוא סכום ההלוואה כשהיא צמודה למדד בתוך שלושה חודשים.
לאחר החתימה על ההסכם בנם וזוגתו חתמו על ההסכם לרכישת הדירה והם העבירו 900,000 שקל למוכרים.
בסמוך לחודש אוקטובר 2017 נפרדו הבן וזוגתו והם פנו אליהם בבקשה להחזר ההלוואה. בעוד בנם מסכים, פרודתו מסרבת וטוענת שאין לדרישה בסיס.
הפרודה טענה כי הסכום ניתן לבני הזוג כמתנה על ידי התובעים וכי הסכם ההלוואה היה הסכם למראית עין בלבד. היא הסבירה שבן זוגה אמר לה שהוריו מתכוונים לתת להם את הכסף כמתנה והם לא יצטרכו להחזירה וכי דרשו מהם לחתום על הסכם ההלוואה רק לצורך התחשבנות משפחתית מול אחיו.
בנוסף היא טענה שהוחתמה בחטף ובמרמה ויש לבטל את ההסכם מכוח טעות, הטעייה ועושק.
הסכם פשוט והגיוני
השופטת אסתר ז׳יטניצקי רקובר מבית המשפט למשפחה בתל אביב הבהירה שבדרך כלל הנחה היא שכספים שמעבירים הורים לבנם או בתם מועברים במתנה. לפי הפסיקה, במקרים שבהם חיים הבן או הבת עם בני זוג חיי שיתוף, ההנחה היא שמדובר בנתינה משותפת לשני בני הזוג.
ואולם, הנחה זו ניתנת לסתירה. במקרה זה ההורים הוכיחו שהסכום הועבר כהלוואה. מעיון בהסכם ההלוואה מתחילתו ועד סופו עולה בבירור שמדובר בהלוואה ולא במתנה, וגם החתימה על הערת האזהרה והמשכנתא תומכים במסקנה זו.
מאידך, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך שכוונת התובעים הייתה לתת את הסכום כמתנה.
עוד עלה מהעדויות שהחתימה על ההסכם לא נעשתה בחטף אלא אחרי שבוע של משא ומתן ולאחר שבן הזוג הקריא לנתבעת את ההסכם הסופי.
״הסכם ההלוואה הוא הסכם פשוט, ברור והגיוני בו הלווה התובעים סכום משמעותי לנתבעים, שעדיין לא מסדו את יחסיהם״, כתבה השופטת והוסיפה כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח שחתימתה נעשתה תוך ניצול מצוקה כלשהי שלה על ידי התובעים.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה.
הנתבעת חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 52490-02-18
ב״כ התובעים: עו״ד שגית חי
ב״כ הנתבעת: לא צוין
עו״ד לימור אביטן עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל