המשבר הגיע כבר למסך הקטן. משכורות מקוצצות, עובדים מפוטרים וארגוני היוצרים העמידו אולטימאטום לבעלי המניות להחזיר לעבודה את ההפקות שבוטלו עד יום ראשון בערב, לפני שתפרוץ מלחמת עולם.
בשעה כזאת אפשר היה לצפות לסולידאריות מאולפן לאולפן, כמו שהיתה בזמנה בשביתה הגדולה בהוליווד, כשמפיקים גדולים, מגישים ושחקנים מהשורה הראשונה התגייסו לטובת התסריטאים השובתים, למען עתיד טוב יותר לכולם.
איפה הם התסריטאים ההוליוודיים
אבל אמריקה רחוקה, ובישראל, היוצרים, שדואגים לאלפי מובטלים, רואים את הגב הקר של כולם, בעיקר המפורסמים שבהם, בעלי ההשפעה הציבורית.
כשחרב המיתון מתהפכת, ובכל עסק שחושש לעובדיו מקצצים הבכירים בשכרם, הטאלנטים, שיודעים למלא שעות במלל וקשקשת ולקדם כל פרויקט שיכול לחלוב עוד כמה נקודת רייטינג, שותקים. כוכבי המסך יושבים על שביל הקצפת שלהם, המרופד במאות אלפי שקלים בחודש, וצופים בדרמה מרחוק.
אחד, גלעד
כולם, פרט לאחד. אברי גלעד. גלעד הפך מזמן ליהלום בתוך הגבב הטלוויזיוני ששופכים עלינו מדי ערב. אדם ערכי בערמת הבובות המדברות. בעוד ארז טל, תאומו הסיאמי בתחילת דרכם בגלי צה"ל, פורץ עם שכפולו הגנטי, נכון להיום, אסי עזר, לבית "האח הגדול", מתחכם בשידור חי ועושה מעצמו צחוק פעמיים בשבוע, גלעד מסרב להנחות תכניות שלא עומדות בסטנדרטים ערכיים שהעמיד לעצמו ולשמש פרומו אנושי לתכניות של הזכיינית שלו, "רשת". בכל פעם שנדחף קידום מכירות כזה ל"ליין אפ"" של תוכנית הבוקר בהנחייתו, הוא פשוט יוצא מהאולפן.
בניגוד לאחיו היושבים באולימפוס המדיה, הוא לא רק מקדם את הגמר של "כוכב נולד, "נולד לרקוד", או "נולד לככב", יש לו עקרונות. הוא מאמין אדוק באג'נדה ירוקה ונוסע בעצמו במכונית היברידית, מביע את דעתו בנושאים שנויים במחלוקת, מדבר פוליטיקה בלי להתבייש, ומפגין דאגה אמיתית לזולת. גם בזמן המשבר.
גלעד, כדרכו, החליט לעשות מעשה ולקצץ 10% משכרו. מהלך מתבקש שהזכייניות לא העיזו לעשות עד היום לאנשים כמו צביקה הדר, שלפי הפרסומים מרוויח 335 אלף שקלים בחודש, או ארז טל, שמביא הביתה משכורת בגובה 250 אלף שקלים. דווקא גלעד, שהתלוש שלו צנוע יחסית ועומד רק על 120 אלף שקלים, הרגיש צורך לתת כתף בלי שאף אחד הכריח אותו.
כמה הפקות אפשל היה להציל אם צביקה הדר, רפי גינת, גיא פינס, יאיר לפיד, יעקב אילון, מיקי חיימוביץ', יונית לוי, ליאור שליין, אסי כהן, אורנה בנאי, כוכבי "ארץ נהדרת", ו"שבוע סוף", היו מוותרים, או יתרה מכך מפרישים לטובת העניין, 10% משכרם? כמה קולגות שלהם, שבזכותם הגיעו לאן שהגיעו, היו יכולים להמשיך לפרנס את המשפחות שלהם?
