למרות כל הדיבורים המעודדים שנשמעים לאחרונה, המשבר הכלכלי במשק עדיין כאן. רק בתחילת החודש דווח על עליה תלולה במספר דורשי העבודה בשנה האחרונה, ונדמה שלכל מקום אליו נלך נשמע עד כמה המצב קשה וכמה קשה להשיג עבודות. גם בתחום הפרסום המצב לא קל, עם אלפי סטודנטים שמתדפקים על דלתות משרדי הפרסום, כשכל רצונם הוא להשיג ראיון עבודה.
אלא שבעולם הפרסום, ובמיוחד בתחום הקריאייטיב, פעמים רבות היצירתיות היא שם המשחק. התוצאה היא שלל רעיונות מקוריים של סטודנטים שמנסים להתבלט בדרך למשרה המיוחלת. כזה בדיוק היה הרעיון של טל מאיר, קופירייטר צעיר שסיים את לימודיו ב-"הבצפר", בית הספר של איגוד הפרסום, וחיפש עבודה.
סתם כי בא לי לעבוד
"לכל מקום שאני הולך אנשים תמיד משוכנעים שאני אח או בן דוד של איל קיציס", מספר מאיר על המקור לרעיון בו בחר. "הסתמכתי על העובדה שקיציס בעברו גם היה קופירייטר והלכתי על הפרסומת הכי מזוהה שלו - פשוט שתלתי את הפנים שלי בתוך הפרסומת של 012".
את התמונה שהכין, עם הכיתוב "סתם כי בא לי לעבוד", שלח טל למשרדי הפרסום בתקווה לצוד את עיניהם של המושכים בחוטים. "משרד פרסום זה לא מקום עבודה רגיל", הוא מסביר, "אתה חייב להראות חשיבה על קונספט ולהיות יצירתי. אם תשלח קורות חיים רגילים אף אחד לא יסתכל עליהם, זה סתם גוש טקסט. ברגע שאתה שולח תמונה - זה תופס את העין, לא יעזור".
לפי מאיר, התגובות שקיבל היו מאוד מעודדות, אלא שההמשך היה קצת פחות מעודד, לפחות בינתיים. "הצעד הזה הצליח לסדר לי ראיונות, אבל לא התקבלתי לצערי הרב. היום אתה כנראה צריך להיות קופירייטר עם 30 שנות ניסיון כדי להתקבל. אבל ממשיכים לחפש".
"ללקוחות עם בריף גדול"
טל לברון היה אף הוא במצב דומה אחרי שסיים את לימודיו. אלא שבמקום להפיץ קורות חיים בדרך המקובלת, לברון החליט להקים אתר אינטרנט שאליו העלה את עבודותיו. לאתר הוא קרא "קופי זונה", ומיד כשנכנסים אליו זוכים לראות את לברון ניצב בגאון בין שתי בחורות בלבוש מינימאלי, כשמעליהם הכיתוב "שירותי ליווי ללקוחות עם בריף גדול".
"קופי-זונה זו הרגשה כללית בתעשייה. אפשר לקרוא לזה סלנג מקצועי אם תרצה", מסביר לברון את פירוש השם המתריס. "זה מגיע מהתפקיד עצמו - אתה עושה הכול עבור הלקוחות, כל מה שהם מבקשים. אתה יכול בבוקר לעבוד על סרט, בצהריים להכין פלאייר ובערב לשבת על מתנה לבן של הלקוח. ניסיתי להכניס לזה קצת הומור".
לדברי לברון, הצעד הפרובוקטיבי פשוט מתבקש במקצוע כמו זה. "עד לפני שנה שנתיים, היו מזמנים אותך לראיון ושם היית פורס את תיק העבודות שלך", הוא מסביר. "היום, קופירייטר שרוצה למצוא עבודה צריך לשלוח את תיק העבודות מראש. יש כל כך הרבה קופירייטרים היום שצריך איכשהו להתבלט".
"התגובות היו מאוד מגוונות", מספר לברון, "אחרי שאמא שלי ראתה היא אמרה לי להוריד את זה מיד, אבל היו גם הרבה שפרגנו ואמרו 'כל הכבוד, סחתיין'". כיום עובד לברון כפרילנס בתחום. כששואלים אותו על חשיבות הצעד הראשוני שעשה להשתלבותו בענף, הוא אומר: "אישית אני מקווה שאנשים קודם כל התייחסו לעבודות שלי. אתה יכול לבוא בדרך הכי מקורית בעולם ולנסות להתבלט, וזה לא יעזור - בסוף מה שחשוב זה העבודות שלך. אבל בשביל להתבלט - כל האמצעים כשרים".
פיצה עם קורות חיים
גם גיא דיין, מבעלי סוכנות הקריאייטיב "Mizbala" ומרצה לשיווק עצמי ב-"הבצפר", ממשיך באותו הקו. "גימיקים לבדם לא מחזיקים", הוא קובע. "רק אם הגימיק משולב עם עוד קצת פרטי עומק - עם קישור לתיק העבודות למשל - זה יכול לעבוד". לדברי דיין, האקט היצירתי עשוי להיות המפתח להשגת ראיון העבודה, אבל לא בהכרח להשגת העבודה עצמה. "בראיון העבודה אתה בכל מקרה צריך להגיע עם תיק עבודות טוב, להיות בן אדם, כזה שיהיה נעים לראות כל בוקר. הגימיק לא מחליף את הדברים המהותיים באמת, אבל קשה שישימו לב אליך בענף הזה אחרת".
דיין הוא אספן ותיק של קידומים עצמיים מהסוג הזה, אותם הוא מציג בבלוג של "מזבלה" ברשת. "עולם הפרסום מלא באגדות אורבניות על קופירייטרים שלאורך כל ההיסטוריה עשו כל מיני דברים מוזרים בשביל למשוך תשומת לב. יש סיפור על אחד שהתחזה לשליח פיצה ובתחתית הפיצה היו הקורות חיים שלו, יש סיפור על עוד אחד שכיסה מעליות בקורות חיים שלו ויצר טפט, יש דוגמאות בלי סוף".
"בתור אחד שיש לו סוכנות קריאייטיב", מסביר דיין, "אני מקבל המון קורות חיים. אלא שקורות החיים האפורים ב-Word לא עושים לי כלום. אני רוצה לדעת יותר על הבנאדם שאני רוצה להעסיק, במיוחד את הפרטים שחשובים לי. הרי אם אתה צריך להיות יצירתי במהלך העבודה, למה לא להיות יצירתי בדרך אליה?".
רק המיקוד יכול
לדברי דיין, המשבר הכלכלי דווקא לא בהכרח קשור לנושא. "זה לא המיתון", הוא אומר, "ענף הפרסום הוא ענף שתמיד היה קשה למצוא בו עבודה. קשה אפילו להגיע לראיון עבודה כי יש יותר ביקוש מהיצע". דיין גם לא פוסל להשתמש בדרכים דומות גם בענפים אחרים: "אני חושב שזה תמיד מבורך לבוא עם גישה יצירתית".
לסיום, מעניק דיין טיפ לסטודנטים הצעירים שסיימו את לימודי הפרסום ורוצים למשוך את תשומת לבם של משרדי הפרסום הגדולים. "חשוב להיות ממוקדים. המיקוד הזה מתבטא בשני מישורים: כדאי להיות ממוקד למשרד ספציפי שאתה רוצה לכבוש אותו, למשל לעשות גימיק פרסונלי שקשור לאנשי המשרד עצמם ושידבר אליהם. המיקוד השני הוא בתחום - אם אתה רוצה להתקבל למשרד בתחום האינטראקטיב, כדאי שתגיע עם גימיק אינטראקטיבי".