לכל חג הסממנים שלו, המנהגים שלו, והאנשים שעושים ממנו בוחטות. לחנוכה יש את רולדין, לפסח יש את מצות אביב ולפורים? לפורים יש את שושי זוהר.
כשהחלטתי שאין מנוס ועליי לראיין את שושי זוהר, השם הכי לוהט בתקופה הזאת של השנה, החלטתי קודם כל לגגל אותה, לא משהו מיוחד. תחקיר הכי בסיסי בעולם. רציתי למצוא תמונה שלה. במשך דקות רבות גללתי וגללתי בניסיון למצוא אפילו שבריר תמונה של שושי זוהר עצמה, אך כל זה ללא הועיל. כל מה שראו עיני הן אלפי תחפושות מתוך קטלוגים שונים שמתפרשים על 40 שנות עשייה.
בכנות? זה מאוד הפתיע אותי - היום לכל איש יש שם וגם תמונה בגוגל, אפילו לאלמוניים ביותר. ולשושי זוהר? אישה שהפכה את עצמה למותג שמגלגל מיליונים והופך את הורי ישראל למעט יותר עניים, לה - אין.
יצאתי אל משכנה של האימפריה הצבעונית בצהרי היום, הנסיעה מרמת החייל אל שושי זוהר שממוקמת בעיר הילדים חולון, כמה מפתיע, לקחה בערך חצי שעה. כשהגעתי לכתובת חשבתי תחילה שמדובר בטעות. כל מה שראו עיני היו דחפורים, מכוניות הרוסות ופועלי בניין, לא בדיוק ממלכת החלומות שהובטחה לי - התקשרתי לליאורה נחמיאס, הדוברת של האימפריה הצבעונית בשביל לשאול האם אני בעצם אוכל כרגע מתיחה לתוך פנים שלי. היא הבטיחה לי לסמוך עליה ועל שושי ולהתקדם אל עבר דלת מתכת לבנה וכבדה עם מנעולי על ואינטרקום אגרסיבי שנותן תחושה כללית של הגנה על סודות אטום ולא על תחפושות של עדן חסון מהפסטיגל.
צילצלתי באינטרקום וענתה לי אישה ששאלה אותי מי אני ומה מעשיי בטריטוריה הקסומה, הסברתי לה שאני ג׳וס, כתב מ-mako ובסך הכול באתי לדבר עם שושי זוהר על חג פורים חג פורים חג גדול לילדים. היא הכניסה אותי אל הממלכה. עליתי במדרגות מתכת ואז עיניי נגלו אל אלפי תחפושות. בכל הסוגים והצבעים. חנות ממתקים לעיניים. השתדלתי לא להתבלבל מהשפע שתקף אותי ומיד הכרזתי – "אני צריך לדבר עם שושי זוהר!" מספר עיניים נפתחו עליי בתדהמה - מתברר שלדבר עם שושי זוהר זה עניין גדול משחשבתי.
בחורה מקסימה ניגשה אליי והציגה את עצמה - "היי, אני שושי" ישר התלהבתי. "את שושי זוהר?" "לא", היא ענתה לי, "אני שושי משושי זוהר." מיותר לציין שהייתי בטוח שהיא מסתלבטת עליי. "מה זאת אומרת שושי משושי זוהר? את לא שושי זוהר בן האנוש?", "לא. אני שושי שעובדת אצל שושי זוהר". כמה שושי יש במקום הזה? האם מדובר במזימה להשתלטות עוינת של נשים בשם שושי על המדינה?
"נעים מאוד שושי של שושי זוהר, אני הגעתי לכאן על מנת לראיין את שושי זוהר של שושי זוהר. אנא קחי אותי אליה". "זה לא עובד ככה. שושי זוהר לא מתראיינת." "מה זאת אומרת שושי זוהר לא מתראיינת?" תהיתי. "שושי זוהר לא מתראיינת נקודה."
מתברר שגדולי הכתבים בארץ כבר פקדו את משכנה של שושי פעמים רבות ואף לא אחד הצליח להשיג ראיון עם שושי זוהר עצמה, אלא רק עם שלוחות שלה. לא ברור איך אישה שקראה לאימפריה עסקית על שמה מסרבת להתראיין. אם את ביישנית - למה קראת לעסק שלך על שמך? קצת מוזר. ניסיתי להמשיך ולהתעקש עד שהבנתי שאין בזה טעם. אם מנחם הורוביץ הממתק האנושי לא הצליח לשכנע אותה, איזה סיכוי יש לי?
"אני יכול לפחות לראות את שושי זוהר?" התחננתי. "כן. אבל רק לרגע." הרגשתי בר מזל. הגעתי לחדר ובו ראיתי אישה. "זאת שושי זוהר", להפתעתי, הילה לא עטפה אותה. היא הייתה אישה רגילה למראה, ואם בכנות עסקינן - אני אפילו לא זוכר סממנים חיצוניים שלה. "היי שושי זוהר!" קראתי לעברה. "היי" היא ענתה לי בנמרצות תוך כדי שהיא מדברת עם 8 ספקים ומעבירה מעל ראשה 400 ארגזים גדולים מפוצצים פייטים ונצנצים.
"זהו." אמרה לי שושי של שושי זוהר, פה הסתכמה הפגישה שלי עם הדיווה הגדולה מכולן. למזלי, זכיתי לדבר עם יוצאת חלציה של שושי זוהר שגם משמשת כסמנכ"לית שיווק של האימפריה הצבעונית. כמובן ששאלתי את השאלות הכי נוקבות וחשובות, אבל בשביל לקבל את התשובות תצטרכו לצפות בסרטון. אין מה לעשות, 2023, ניו מדיה.