תיבת הדואר שממול לחנות האופניים nooa, לא צריכה להיות שם, וזה מוציא את רז לדרמן, הבעלים, מדעתו. הוא מצביע על הרצועה הקטנה שמול החנות החדשה, ומונה שלל עמודים ושלטים שממלאים אותה, בלי הצדקה מיוחדת. רן קוניק, ראש העיר, כבר נקרא למקום, אבל עדיין לא נמצא פתרון.
זה לא שללדרמן יש משהו מיוחד נגד רשות הדואר באופן כללי, או נגד תיבות דואר באופן ספציפי. באופן פשוט, לדרמן מאמין בעיר. הוא מאמין בזכותו של כל אחד ללכת על המדרכה בנוחות, בלי שיפריעו לו עמודים, או תיבת דואר שנשארה שם אפילו שהיא כמעט ואינה בשימוש.
יותר משלדרמן מאמין בעיר, הוא מאמין בגבעתיים. זו הסיבה שאת החנות שלו, שמוכרת אופני יוקרה איכותיים הוא פתח ברחוב כצנלסון, בבניין מספר 8, בואכה נחלת יצחק (תל אביב, באופן רשמי, אבל לא באופן רוחני). חנות האופניים הקרובה ביותר היא חלל מאובק מלא באופניים חשמליים מגודלי גלגלים. לא החנות של לדרמן, שהעיצוב שלה מוקפד עד רמת הבורג. אבל לדרמן לא רואה בכך משהו מוזר. הוא מאמין ביכולת של גבעתיים להכיל גם חנויות כמו שלו, ואולי להתעורר ולהיות קצת יותר ממה שהייתה עד היום – עיר של אנשים שמעולם לא היו עניים מספיק בשביל לקבל עזרה ממישהו, ולעולם לא יהיו עשירים מספיק בשביל שמישהו ישאל לדעתם.
ואם יש דבר שלדרמן מאמין בו יותר מגבעתיים, זה אופניים. הוא נלהב באותה המידה מהג'ירו דה איטליה שמשודר בטלוויזיה, ומשומר שנעוריו הרחק מאחוריו שמדווש באיטיות באופניים ישנים במעלה הרחוב. תראה, הוא אומר, הוא לא ממהר לשום מקום. איזה יופי.
אחרי שנים של עבודה מהבית כיועץ עסקי וכאבא במשרה מלאה, הוא הגשים חלום והחל לייבא ולמכור אופניים שהוא אוהב. מותגי אופניים שהוא התחבר אליהם באופן אישי. הראשון, שממלא את רוב החנות, הוא Schindelhauer הגרמני, שעליו עוד נרחיב, והשני הוא tokyobike, אופניים עירוניים יפניים, בטווח מחירים מעט זול יותר. על שניהם מדבר לדרמן במושגים של אהבה. ליצרנים הגרמנים הוא קורא חברים. הדבר ניכר גם בדרך שהוא מדבר עליהם.
אבל עוד לפני הרכיבה עצמה, ישנה הקסדה. הו, הקסדה. ב-nooa תוכלו למצוא את קסדות closca, שהפכו את כותב שורות אלה לכוכב על כל כביש, שביל אופניים ומסדרון. ראשית, מדובר באחת הקסדות הנוחות שיש. אבל זה לא בהכרח בולט למרחוק. קלוסקה מעוצבת להפליא, וכוללת פיצ'ר שאין לו מתחרים, כרגע – היא מתקפלת. בתחילה זה נראה מופרך, אבל מהר מאוד האפשרות של קסדה שיכולה להיכנס לתיק בזמן שיטוטים בעיר הופך לפתרון כל כך טבעי, שקשה להבין למה זה לא קרה קודם. במחיר של 590 שקלים לא מדובר בקנייה אגבית, אבל מי שישקיע אותם, יבין לאן הלך הכסף.
קיבלתי להתנסות שני דגמים של Schindelhauer, LOTTE (לוטה) ו- GRETA (גרטה). כן, לכל דגם יש שם משלו. החברה הגרמנית החלה את דרכה בניסיון לייצר מכונית מירוץ, עד שראשיה הבינו שכדאי לשנות כיוון לפני ההתרסקות. החלטה נכונה, על פי הממצאים.
האופניים הם עירוניים באופן מובהק. קל מאוד לדמיין אותם עוברים את המרחק בין קרויצברג למיטה בברלין ופחות בשבילי עפר בפארק. מצד שני, במהלך ההתנסות הן הוכיחו שגם אבנים קטנות, וקטנות פחות, לא מטרידות אותן מאוד. במקרה של גרטה, הכבדה יותר, זה היה כמעט מובן מאליו. במקרה של לוטה, על גלגליה הדקיקים, זו הייתה הפתעה משמחת.
העיצוב של כל הדגמים מוקפד כל כך, שכמעט ולא נעים לנסוע איתם ברחוב הישראלי המגובב. כל ידית נמצאת בדיוק במקום, כל בלם מבריק וכל חיבור ובורג נראה כאילו הגיע ממעבורת חלל. אולם גולת הכותרת של האופניים הרצועה של Gates Carbon Drive. בקצרה, תשכחו מכל מה שלימדו אתכם שרשראות הברזל שקרקשו לכם את הנשמה באופניים אחרים. הרצועה הזו שקטה (מאוד. מאוד מאוד), חזקה ולדברי לדרמן כמעט ואינה דורשת תחזוקה.
תשכחו גם משימון. החלק החיצוני של הרצועה עשוי מפוליאוריטן שבתוכו סיבי קרבון חזקים ועמידים למתיחה. בפועל, לא מבינים את ההבדל בין סוגי הרצועות עד שנוסעים וממש שומעים, או יותר נכון, לא שומעים, את ההבדל.
הנסיעה עצמה, שלא במפתיעה, הייתה נוחה מאוד בכל תנאי שטח. גרטה, הדגם המאסיבי יותר, נועד לבעלי המשפחות. עם מקום לחיבור של מושב לילד ומשטח נשיאה לתיק, שנראה טוב, אבל יכול היה להיות מעט יותר פרקטי. אבל אלה זוטות. גם הדגם הכבד התנהל בכבישים בקלילות ונשא בגאווה כל משקל שהוטל עליו.
קלילה וזריזה ממנו הייתה לוטה, שבאמת נועדה לעיר עם גלגלים דקים ובלי מקום לנשיאת חפצים. רק אתה בדרך אל היעד שלך. לוטה מציעה לרוכב 8 הילוכים פנימיים, ובגרטה ניתן לבחור בין 2 ל-8 הילוכים פנימיים, כולם מסדרת נקסוס של שימנו. ההילוכים היו קלים, נוחים וחרישיים בכל זווית של הדרך. דהרתי בשבילים בלי להתבייש מול מפלצות ממונעות.
אם יש בעיה בשלל הדגמים הבאמת איכותיים שמציע לדרמן בחנותו המתוקתקת, היא שיש איזה פער בין האיכות, ובעיקר המחיר, שלהם לרחוב הישראלי. לא מדובר באופניים שקושרים ברחוב. האופניים האלה צריכים לגור אתכם בדירה. גם כי נקשרתם אליהם, בצדק, וגם כי במחירים שמתחילים ב-7,250 שקלים ויכולים לטפס עד מעל ל-20 אלף שקלים (לדגמים חשמליים שיגיעו בקרוב), זה פשוט לא רעיון מוצלח.
לא מדובר בתלונה על המחירים. לכל שקל יש ביטוי. אלא שבמדינה שבה רוב האנשים מעדיפים לנטוש את האופניים שלהם רק לאחר התפרקות מוחלטת, רכיבה על אופניים של nooa מצריכה הכרעה ערכית של ממש.
בעצם, אתם צריכים להשתייך לאחד משני מחנות – האנשים שעבורם מדובר בכסף קטן, או שאתם חובבי אופניים מושבעים, שמחפשים את הטוב ביותר. אם זה המצב, יש לכם בהחלט סיבה להגיע אל nooa. מי יודע, אולי גם אתם תתחילו להאמין שגבעתיים היא הדבר הנכון הבא.