השבוע, קיבלו ביום אחד כ-700 עובדים בענף ההיי-טק את הבשורה שהם הולכים הביתה. כ-200 עובדים בחברת פלקסטרוניקס ומאות נוספים בקומברס. בלי מו"מ, בלי הפגנות מחאה, בלי התגייסות של התקשורת למען "הצלת המפעל". זוכרים את פרי גליל? הרבה יותר שווה לצלם עיירה שנמצאת רק לכאורה בסכנת מחיקה, על פני חבורה של שותי אספרסו שמשחקים במחשב לפרנסתם.
החברה הישראלית והתקשורת בתוכה רואה בעובדי ההיי-טק כמי שחיים בתוך בועה, משתכרים היטב, זוכים לרכב צמוד ולפינוקים מגוונים, ולמרות הכול אוהבים להתלונן. כך נוצר לו פרדוקס: בזמן שמספר קבוצות מתחרות ביניהן על רכישת מפעל לשימורים בחצור הגלילית, אין מי שנלחם למען חברות ההיי-טק, מנוע הצמיחה של המשק. אז מה אם זו שערורייה שהחברות האלה מפטרות אותם בלחיצת כפתור בלי זכות שימוע. היי-טק זה אמריקה, וכמו שבאמריקה יודעים לשלם, שם יודעים גם לבעוט בישבן.
עובדי ההיי-טק אף פעם לא חשבו שמישהו צריך להילחם עבורם. בשוק חופשי החזק הוא השורד, והם תמיד היו בצד של החזקים. לפני כשנה גרעין קטן של עובדים ותיקים בחברת ECI ניסה למנוע את העברתם של 700 מעובדי החברה אל חברת מיקור החוץ פלקסטרוניקס, אותה חברה שפיטרה אתמול 200 איש.
הוותיקים הצליחו לצרף כמה עשרות צעירים שהביעו הסכמה להתאגד, אבל המהלך נכשל. "אני זוכר עובדת אחת, ראש צוות, שניסתה לטרפד את ההתארגנות והסיטה את העובדים נגד המהלך. היום פגשתי אותה רגע אחרי שקיבלה מכתב פיטורים, והיא לא הייתה צריכה להגיד לי שום דבר, ידעתי שרק באותו רגע היא הבינה שצדקתי", סיפר אחד מוותיקי החברה.
איך שגלגל מסתובב לו? אלוהים לא יעניש אתכם אם גם אתם בדיוק זמזמתם את השיר.
