בדרך לכביש היציאה מעפולה הראש של דודו כהן עדיין בבית. הוא מהרהר בקול אם אמו צריכה להגיע היום לחדר מיון, או שעדיף לתת לה לנוח. אמנם עזבנו אותה לפני חמש דקות, והיא נראתה בסדר, אבל דודו לא שקט. אחותו עדן בטלפון. הם דנים בסולי – באנרגיה שלה, בספירות הדם האחרונות שלה, בתרופות שהיא לוקחת. "נמאס לי מהמחלה הארורה הזו", הוא ממלמל, משפט שכבר הפך אצלו למנטרה. אנחנו שותקים.
אבל הנסיעה ממשיכה, הנוף משתנה, ואנחנו לא נשארים בשקט הרבה זמן. נדמה שכל מטר שמקרב את דודו ליעד, תל אביב, מוריד עוד מטען מעל לבו. הוא מגיע לביקור קצר הפעם, בבית של חברו הטוב שחר, שאחריו יתארח בתוכנית של ירון אילן בערוץ 24 ואז יחזור צפונה. בכניסה לתל אביב אנחנו כבר מתווכחים מהי הדרך הנכונה, צווחים זה על זו, מרכלים בקול. כשהוא יוצא מהמכונית לבסוף הוא מצטלם לסלפי עם ילד נרגש על אופניים חשמליים. ועכשיו זה כבר הוא, דודו כהן שהכרנו ב"האח הגדול", זה שיצא מהווילה בנווה אילן אל תוך חיבוק חם, המאיים להפוך אותו למאמי הלאומי. והוא יהיה המאמי הזה, הוא מבטיח. אבל קודם הוא צריך לעזור לאמא שלו להבריא מהסרטן, כי הוא לא רוצה לעשות את זה בלעדיה.
שלוש שעות לפני כן אנחנו יושבים בדירת המשפחה של משפחת כהן בעפולה. סולי בת ה-52 נחה על כורסת הטלוויזיה, ודודו, שיהיה השנה בן 34, שרוע על הספה. ניכר שגופה של סולי חלש, אבל עיניה נוצצות וממוקדות, וקולה חזק ומלא הבעה. לפני ארבע שנים התגלה אצלה סרטן בצוואר הרחם, שטופל בהקרנות. היא חשבה שנפטרה ממנו לנצח, אבל השנה הוא חזר בגרסה אלימה יותר. על סלון הבית הדחוס השתלטה שגרה חדשה, של טיפולים, תרופות, שיחות עם רופאים ואחיות, ותחושות קשות של חוסר שקט וחוסר ודאות. את המציאות הזו סולי ובנה לא מעוניינים להסתיר.
"הזמנתי אותך היום כי אני רוצה שאנשים יידעו למה עזבתי את תל אביב אחרי השנה שעברתי", אומר לי דודו, "אנשים אומרים לי 'למה אתה כאן? למה אתה בעפולה? תהיה בתל אביב'. אבל אני מרגיש סיפוק, וטוב לי עם אמא. אני כאן כדי לטפל בה, ורק אני יודע איך. גם אם יביאו מטפלת מקצועית, אני יודע יותר טוב".
"אני גאה בו על ההחלטה הזו", אומרת ברוך סולי, "הייתי זקוקה לו לידי. לראות את דודו כל יום – זה עוזר לי".
חשבתי לתמרן, אבל הלב נקרע
לפני שההתפרצות המחודשת במחלתה של סולי התגלתה דודו כבר התחיל להשתקע בתל אביב. "גרתי בשכונת התקווה אצל שחר, ואז נסעתי לצילומים של גולסטאר במקסיקו. היום אני יודע שכשהייתי שם אמא היתה חולה ולא אמרו לי, לא היא ולא אחותי, רצו שאהיה בראש שקט. כשחזרתי מהצילומים והן סיפרו לי על המחלה, קיבלתי את זה מאוד קשה. בהתחלה נשארתי בתל אביב ואמרתי 'טוב, היא תעבור טיפולים ואני אבוא מדי פעם ואתמרן', אבל לא יכולתי. הלב שלי נקרע בין תל אביב לעפולה. מצאתי את עצמי בפאב, עומד ושותה, ואז שואל את עצמי 'איך אתה יכול ליהנות כשאמא שלך חולה?'. בתוך שעה הכנתי מזוודה, קראתי לחבר שיבוא לאסוף אותי וזהו".
מאז שגרת החיים שלו השתנתה לגמרי. "מהבוקר עד הערב אני טוטאלי לאמא שלי, מכל בחינה: אוכל, שתייה, לרחוץ אותה. לא זכיתי בדירה באח הגדול, אבל היום כשאני פונה לרופא מתנהגים אלי אחרת כי אני דודו כהן, וזה שווה יותר. לא תמיד אנחנו צריכים לחכות כמו כולם בתור".
סולי, את לא חוששת שזה ישאב אותו בחזרה?
"לא, ידעתי שאני לא עוצרת לו את החיים. זה לא שהוא בתאילנד, כולה עפולה, אפשר לנסוע מכאן לתל אביב. הוא יכול לעזור לעזור לאמא שלו, אבל כשצריך גם לעזור לעצמו. אני סומכת עליו".
איך את מרגישה היום?
"תשמעי, זה לא קל. זה מפחיד. את קמה עם המחלה והולכת לישון איתה. אתמול ההמוגלובין שלי הגיע ל-6, זה היה ממש מסוכן. כל היום היו לי שלשולים, הקאות וקוצר נשימה, ובקושי הצלחתי לדבר אבל אמרתי שאני צריכה אמבולנס. הביאו אותי לבית החולים, החיים שלי היו בסכנה. נוצר אצלי דימום פנימי והייתי צריכה לקבל מנות דם.
"קשה לי, אבל המשפחה שלי קרובה אלי. יעקב, בעלי ואבא של דודו, הוא איש מקסים והוא תומך בי. גם הבת שלי עדן והחתן שלה. הם מחזיקים אותי, כמו שעד לא מזמן אני הייתי זאת שהחזיקה את כל המשפחה. קשה לי עם זה שאני כבר לא עושה הכל ומנהלת את הכל, לא קמה לתקתק את המטבח ביום שישי, את הסלטים והבישולים שלי".
אנחנו דומים בנפש, בחשיבה, בהכל
הקשר העמוק בין סולי ודודו בלט מהיום שנכנס לבית. בפתיחת האח הגדול הוא סיפר שגם בגילו הוא אוהב לגור איתה, להיכנס לה למיטה ו"לשבור לה את השינה". בשלב מאוחר יותר בתוכנית רואים אותו מתקשר אליה, והיא מסרבת להאמין שזה הוא ומביאה אותו לכדי בכי מר של געגוע. לא צריך זמן רב במחיצת שניהם כדי לראות את הסימביוזה הנדירה הזו. חיתוך הדיבור הדומה, שמחת החיים, האופי הבלבוסטי – כל אלה הופכים אותם ליותר מצמד סטנדרטי של אמא ובן. "זה תמיד היה ככה", הוא אומר, "אנחנו דומים באופי, בנפש, בהתנהלות, בחשיבה, בהכל".
"אבל היינו גם רבים", צוחקת סולי, "יש משפחה שלא רבה? הוא תמיד היה חולה נקיון, זה נושא להרבה ריבים בינינו".
דודו: "הייתי שם אקונומיקה על האסלה גם כשעושים פיפי, וזה הפריע לה. וחוץ מזה היא רצתה שאני אצא מהבית, שאתפתח. היא היתה אומרת: 'אני אעזור לך, רק תלך'. ואני לא רציתי".
סולי: "תמיד ידעתי שזה ילד עם פוטנציאל. האח הגדול זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לו".
ואכן, החיים של דודו היו די תקועים לפני שהוא הגיע לתוכנית. סולי, שסובלת מפריצת דיסק, מעולם לא עבדה. אביו של דודו, יעקב, עדיין עובד בחברת הדברה, ומפרנס את המשפחה. האחות עדן הקימה משפחה משלה והפכה לקוסמטיקאית. דודו, שבפתיחת התוכנית נראה שוטף כלים בעסק של אחד מקרוביו, לא ממש מצא קריירה או כיוון עד לשנה שעברה.
כשהתקבל לריאליטי חייו נמלאו תקווה, והוא עשה הכל כדי לזכות: הוא התמקם מיד בעמדת החבר של כולם, השפריץ חוש הומור חם וכיפי, ומאחורי הקלעים זמם עם האח כיצד לחבר זוגות ולפלפל את העניינים. דבר אחד הוא לא לקח בחשבון: את שי חי, החבר שהפך ליריב, והפך לדמות הדומיננטית בעונה. כשדודו יצא מבית האח במקום הרביעי, אפשר היה לזהות במבטו אכזבה.
"לא, לא הייתי מאוכזב", הוא סותר אותי, "שמחתי לצאת, ידעתי שהייתי אותנטי ושלא פגעתי במשפחה שלי וזה מה שחשוב. ואמנם לא זכיתי, אבל אני היחיד שהמשיך לעוד ריאליטי, גולסטאר, ויש עוד משהו נחמד על הפרק שאני אוטוטו מצלם ועדיין אסור לי לדבר עליו".
ובכל זאת, ציפית שתהיה בך יותר התעניינות כשיצאת מהאח?
"תראי, אני רואה כל מיני פאנלים בטלוויזיה ואומר לעצמי: 'למה אתה לא יושב שם? למה אתה לא שם במקומם?' הקהל שלי רוצה. עברה חצי שנה מאז העונה, יש לי קהל ענק שצמא לראות אותי באירוח ובטלויזיה, ואני לא מקבל פניות. אני אדם מצחיק וקומי ואני רוצה שיראו את זה".
"הוא היה עושה באח 'תוכניות אירוח' שחבל על הזמן, מראיין את כולם. זה מה שהוא צריך לעשות", פוסקת סולי, "הוא צריך להיות עכשיו בתוכנית טובה, תוכנית משלו. ואני לא אומרת את זה רק כי זה מה שאני רוצה".
דודו: "אל תתביישי, אמא, את רוצה ובצדק".
אמא, את חייבת לצאת מהבית
על עניין אחד שעלה במהלך שהותו בבית האח הגדול דודו יכול לסמן וי – הוא הצליח לרזות. אחרי לא מעט קיטורים על גזרתו בחדר האח, לפתע מופיע לפנינו דודו חטוב וקומפקטי יותר, גם אם הוא היה מעדיף שזה יהיה בנסיבות אחרות. "ירדתי 10 קילו", הוא אומר, "עם כל מה שקורה כאן לא בא לי לאכול, וזה אחרי שבגולסטאר הרגו אותי בספורט. המשקל אצלי בא והולך, באח הגדול אכלתי מלא, אבל אני חתיך בכל מצב".
שינית גם את התספורת.
"כן, הלכתי לספר וביקשתי שיעשה לי קרחת. הוא אמר שזה מכוער, אבל לא היה לי אכפת. אני רצה להזדהות עם אמא שלי, ששיערה נשר בגלל הכימותרפיה. הרי מה זה שיער? זה כלום. והנה הוא ארך בחזרה. את רואה אמא? שיער גדל".
סולי נאנחת. לא קל לה לדבר על אובדן השיער שלה, סמל לאובדן השליטה הכללי של התקופה האחרונה. "השיער התחיל לנשור מהטיפול הראשון, ידעתי שזה יקרה ושזה יהיה משבר, אז עבדתי על עצמי. פתאום את רואה חבילות של שיער ביד שלך, והבנתי שעדיף לי להוריד את כל השיער כדי שזה לא יקרה בהדרגה. קראו לספר אלי הביתה, בכיתי בזמן שהוא סיפר אותי. היה לי שיער בלונדיני כל כך יפה וארוך".
"היה לה שיער מהמם", מאשר דודו, "אבל מה שחשוב עכשיו זה לשמור על שמחת החיים. זה היה המסר שלי ארבעה חודשים באח הגדול – ששמחת חיים מנצחת הכל, וזה מתחיל דרך הנפש. זה הזמן של אמא שלי להראות את השמחה שלה ולצאת החוצה. סידרתי לה את החצר: היא לא רוצה לשבת שם ושכולם יראו אותה, אז שמתי לה במבוק מסביב כדי שיהיה לה סגור. אבל היא לא יוצאת לשם. אז למה עשיתי את זה? בשבילי? לשבת בבית זה לא הפתרון".
"קשה לי לצאת", עונה סולי, "אני לא יכולה להיכנס לחנות ולעשות שופינג. אני לא מסוגלת, עוד לא. בהתחלה מנעתי מחברים לבוא, לא רציתי, רציתי רק את המשפחה הקרובה. היום אני כבר רואה חברים, אבל אני לא יוצאת מהבית".
דודו: "אמא שלי תמיד היתה דרמה קווין, לא קלילה, לקחה ללב. אז אני מציק לה. אומר לה 'למה את לא מחייכת', קופץ אחריה למיטה, היא הולכת לנוח ואני אחריה, מנשק אותה ומלטף אותה. רק ככה היא תנצח. אני אלחם איתה בשיניים כדי לנצח את המלחמה הארורה הזו".
היה מישהו שאמר לך משהו אחר? מישהו השמיע את המילה מוות?
דודו: "אין, האופציה הזאת לא עוברת לי במוח. מישהו זרק לי אתמול 'במידה ו...'. אמרתי לו – אל תגיד. מחשבה מייצרת מציאות. אמא מקבלת את הטיפול הכי טוב שיש ואנחנו ננצח".
סולי: "יש כאלה שאומרים לי שאני עוד צעירה, שאני לא אתרסק. אבל היה רופא אחד שאמר לי לוותר על הטיפולים, כי אני במצב קשה, חד משמעית. החלטנו בכל זאת להילחם.
"חשוב לי להעביר את המסר שגילוי מוקדם יכול היה לעזור לי: הייתי צריכה ללכת להבדק ולא עשיתי את זה, כי אני בעייתית עם בדיקות של רופא נשים. המסר שלי לנשים הוא לא להתבייש. אם משהו כואב לך, תגידי. אל תפחדי שאת עושה מעצמך צחוק ושזו טעות. מותר לך, כי לפעמים זו לא טעות והגעת בזמן".
דודו: "התייעצנו עם מומחים, זה מסובך כי יש לה קרישי דם, אבל אפשר לנצח. קראתי על מקרים כאלה, ואני יודע שזה אפשרי. הכי חשוב עכשיו שהיא תצא ותראה אנשים".
סולי: "אני מבינה דודו, אתה מדבר נכון, אבל אתה צריך להבין ש..."
"אל תיכנסי איתי לוויכוח", דודו מרעים בקולו, "אני רואה אנשים במצב שלך והם יוצאים מזה. את צריכה כל הזמן לחשוב על מה שיש לך בחיים, על הנכדים שלך, עלי. את האמנת שהבן שלך יעשה שני ריאליטי, שיהיה איש ציבור במדינת ישראל? לא האמנת. יש לך בשביל מה לחיות ואת אוהבת את החיים. את כמוני ואני כמוך".
בואי כבר, שי מיקה
העונה הרביעית של "גולסטאר" תשודר ב-HOT בשנה הקרובה, וכבר מדגדגת לדודו באצבעות. "את תראי שם את דודו כהן כמו שהוא", הוא אומר, "בהתחלה לא הייתי חבר של כולם, כי לא הבנתי את הקונספט, חשבתי שאני עדיין באח הגדול. אחרי שבוע הבנתי לאן באתי ונכנסתי לעניינים. שיחקתי כדורגל, הכרתי אנשים מדהימים, הצטלמנו כל היום והיה קשה, אבל לא רציתי שייגמר".
עם מי התחברת שם?
"ליאור דיין נהיה חבר מאוד טוב שלי. הוא עוזר לי לעבור את התקופה הזו עם אמא. הוא כל הזמן אומר לי שעשיתי את הצעד הכי נכון, שאם לא הייתי בא לעפולה אז משהו דפוק בי במוח. ליאור זה מישהו שעבר הרבה בחיים. אני לא אוהב לקרוא ספרים בדרך כלל, אבל בעקבותיו התחלתי כדי להירגע. אני קורא עכשיו ספרים על הנפש, זה באמת עוזר לי".
עם מי מהדיירים בבית אתה עדיין בקשר?
"ברק ואור היו כאן כדי לבקר את אמא שלי, הם טוטליים אליה. גם עמרי וקסניה הגיעו, הכל טוב. היה ביני לבין עמרי קצת נתק, אבל הקשר התחדש. הוא עסוק, אנשים עסוקים ואני מבין את זה, אני לא מהמציקים. זו שנה של טירוף עד שתגיע העונה החדשה של 'האח הגדול' וישכחו אותנו כבר".
ושי מיקה?
"היא לא היתה כאן", הוא אומר בעצב, "אנחנו פחות בקשר עכשיו. באח הגדול היא הייתה החברה הכי טובה שלי, הלב שלי. היא היתה שם במצבים הכי קשים שלי. אני מבין שהיא עסוקה אבל הייתי רוצה שהיא תהיה פה לבקר את אמא שלי, והיא יודעת את זה. אני לא מבין, הרי אבא שלה נפטר מהמחלה והיא דיברה על זה כל העונה, אז למה היא לא פה? בואי, שי מיקה, את מוזמנת".
אתה מרגיש שעדיין יש מתיחות ביניכם גם בגלל שהיא קיבלה תמיכה משי חי בגמר?
"זה נכון שהצבא של שי חי עשה קמפיין כדי שאני, עמרי וברק לא נזכה, ולכן הם הצביעו לשי מיקה. אבל היא ילדה טובה, מגיע לה בתור בן אדם. בכל מקרה, אני לא מאמין במושג הזה, צבא. אם לשי חי יש צבא, לי יש מדינה שלמה".
ראית אותו מאז שנגמרה העונה?
"לא, אבל פגשתי את תני בהשקה באולם ארועים באשדוד וישר התחבקנו. אין בינינו יריבות. שי חי לא הולך להשקות אז אני לא פוגש אותו".
ההשקות, הוא לא מתבייש לספר, היו פרנסתו העיקרית עד לנסיעה למקסיקו. "זה לא עושה אותך מיליונר, אבל זה נחמד. הכרתי שם אנשים מדהימים, פגשתי את מייקל לואיס באירוע של בית מלון והתחברנו מאז. פה בעפולה זה אחרת, אני פוגש כאן חברים מפעם, כאלה שהיו איתי באש ובמים. תביאי לי דירה חינם בסביון ואני לא עוזב עכשיו".
לפחות יוצא לך לבשל עכשיו? באח הגדול הדרת עצמך מהמטבח.
"אני מבשל אצל השכנה, כי הריחות מפריעים לאמא שלי. אז אני מעמיד שם סירים ומביא לכאן צלחות. אבל אמא אוהבת את האוכל שלי, נכון אמא?".
סולי: "בטח, גם באח הוא רצה לבשל אבל היו הפרעות. יש לו יד נדירה בתבלון. הוא אלוף".
ומה עם חיי האהבה שלך, דודו? אתה מוזמן לספר.
"אין לי ממש זמן להתעסק בזה עכשיו, אבל לכל סיר יש מכסה, וזה יקרה כשזה יהיה צריך לקרות. אני אגיד לך בהקשר הזה את מה שאמרתי בתוכנית: זה לא משנה אם אני עם גברים או עם נשים, אני דודו כהן מעפולה".