עם בטן עגולה של שבוע 38, שיר אלמליח קורנת. לרוב, בשלב הזה, נשים פונות לצילומי היריון. כל אחת מהן יוצאת עם הפריים הקלסי שבו היא מביטה על הבטן, וילון לבן חצי שקוף ברקע, בעלה מחבק אותה מאחור, והכול שלם והרמוני. אבל ההרמוניה של אלמליח נראית אחרת לגמרי. החיים הוורודים שדמיינה לעצמה התנפצו מזמן, ובין שברי הבדולח צמחה נסיכה מסוג אחר; אישה עוצמתית, חזקה, שלא מחכה לנסיך או לניסים. ההפך המוחלט מהקלסיקות של דיסני.
במבט ראשון קשה להבין איך אלמליח נקלעה לסיטואציה של גירושים מבעלה מייקל זנזורי פחות משנה לאחר לידת בנם הראשון, ולהחלטה להביא ילד נוסף יחד עוד לפני שדיו יבש על התעודה מבית הדין הרבני. אבל לא מדובר במשהו שקרה לה, כי אם במעשה מחושב לגמרי. "אני זוכרת שהתארחתי אצל אופירה וברקו, ושאלו אותי אם אני רוצה ילדים. אמרתי שאם יהיה לי עוד ילד, הייתי רוצה שזה יהיה מאותו אבא", היא משחזרת. "מייקל היה ברומא והוא כנראה צפה באינטרנט בריאיון, ואז דיברנו על הדברים והחלטנו להביא עוד אח לרפאל".
אלמליח למדה בדרך הקשה שהיריון תקין וילד בסופו, זה לא עניין של מה בכך. הריצה המהירה לעבר הילד השני, מקורה אולי בהפלה הדרמטית שחוותה חודשים ספורים אחרי החתונה שלה ושל זנזורי, איש נדל"ן איטלקי-ישראלי. "הייתה עוד הפלה קודם לכן, בשבועות ממש מוקדמים. ואז הריתי שוב, ובחודש השלישי נסענו לאיטליה למשפחה של מייקל", היא נזכרת. "כבר במונית שלקחה אותנו מנמל התעופה הרגשתי שכל באמפר בכביש כואב לי ברמות. היו לי כאבים מאוד קשים כל הלילה. בבוקר נכנסתי למקלחת וממש ממש דיממתי. לא ידעתי מה קורה. הייתי במדינה זרה, בשפה שהיא לא שלי, אימא שלי לא לידי, אני כבר בחודש שלישי.
"אני זוכרת שאימא של מייקל לקחה אותי לרופא פרטי", היא ממשיכה, "ואמרו לי שיש עדיין דופק. ופשוט לשכב במיטה. הדימום לא נפסק, רק נהיה יותר קשה, וכאב לי כל הגוף. חזרנו לרופא, כבר ראו שהעובר בנפילה. וזה היה נורא. אני זוכרת שאמרו לי שאני צריכה לעשות גרידה, ובכיתי ואמרתי שאני לא עוברת גרידה ברומא. נסענו לבית חולים, לא הייתה ברירה. כולם דיברו רק איטלקית, דיברו על הרחם שלי. על מה שקורה עכשיו אצלי בתוך הגוף. התחלתי לשאול אותם באנגלית מה קורה, מה זה. זה הגוף שלי, אני רוצה לדעת מה נסגר. הם הסתכלו עליי כאילו שראו עב"ם".
יכול להיות שזה מה שגרם לך לרוץ להיריון נוסף, שנייה אחרי הגירושים?
"תראי, זה לא שנייה אחרי. ההיריון הזה מבחינתי היה נטו חשיבה על רפאל. רציתי שיהיה לו עוד אח או אחות מאותו אבא ואימא. שלא יהיה פיצול של עוד משפחה פה ומשפחה פה".
אבל בטח יש עוד משקעים, שאריות של רגשות. לא לקחת זמן להתאושש.
"אבל אצלי ואצל מייקל אין שאריות של אהבה. אנחנו יותר בגדר חברים, אחרת אני לא חושבת שהיינו מצליחים להיכנס למהלך הזה ממקום שקול".
הייתה חתונה גדולה. גם האהבה הייתה גדולה?
"קרה משהו עם מייקל שהוא לא אופייני לי בתור שיר. להתחתן כל כך מהר, להגיד כן. אני לא יודעת אם זאת הייתה התאהבות, כמו הרצון להיות מאושרת, להביא נכדים להורים שלי. הרצון".
לתקן את הגירושים הראשונים?
"גם, כן. היה בי רצון פשוט להיות בן-אדם נורמלי, במירכאות, בכל מה שקשור בפן הזוגי. ומייקל, הרגשתי שהוא הבן-אדם שאולי יכול להביא אותי למקום הזה. אולי זאת הייתה סוג של הסתנוורות מהצד שלי, אולי גם מהצד שלו. הוא רצה כלה יהודייה. הוא רצה ילדים, הוא רצה לעשות עלייה. אני חושבת שמשהו בתבנית שהייתה לו בראש ומשהו בתבנית שהייתה לי בראש פשוט חיברו בינינו. עשינו את הכול מאוד מהר, לא עצרנו כדי להסתכל, רגע, מה קורה? למה זה קורה כל כך מהר? למה הצעת לי נישואים אחרי שלושה חודשים? למה אנחנו מתחתנים כל כך מהר? מה קורה פה?".
רצית להאמין בסיפור סינדרלה.
"כן. היום, כשאני רחוקה מהרגע הזה שבו הציעו לי נישואים והתחלתי לתכנן חתונה, ועמדתי מתחת לחופה שוב, ועברתי גירושים שוב, אני יכולה להסתכל על זה בעין קצת אחרת ולהגיד שזה לא היה מה שחשבתי שזה".
היו בינינו שנות אור
המשבר ביחסים של אלמליח וזנזורי הגיע עוד בזמן שמכונה בדרך כלל "שלב ירח הדבש" ושהכל בו אידיאלי. "הבועה התחילה להיסדק כשתכננו את החתונה. היא התנפצה לגמרי בהיריון עם רפאל. שם כבר הבנתי שזה לא זה, שעשיתי טעות. ואני צריכה עכשיו להבין איך אני לא משלמת עליה כהוגן. התחלתי לחשוב מה אני עושה. איך אני מתגרשת עכשיו. אני בהיריון. סביר להניח שאם היינו גרים יחד לפני הצעת הנישואים לא היינו מתחתנים, היו בינינו שנות אור באיך שאנחנו רואים את העולם".
מה זה אומר?
"בעיניי, אישה צריכה להיות סופר-קרייריסטית, לא לשבת בבית ולגדל את הילדים וזהו. לדעתי, מי שרוצה להגשים את עצמה ככה לגמרי יכולה, אפשר לשלב הכול. אצלו זו פחות השקפת העולם, וקלטתי את זה כשהייתי בהיריון".
וואו. מה עשית?
"ניסיתי לנשום עמוק כדי לא לעבור הפלה שלישית. זה מה שעבר לי בראש. תנשמי, תנשמי, תנשמי, תראי מה עושים אחרי הלידה".
מתי הגיעה הפרידה?
"כל הזמן עשינו שיחות. אצלו אין דבר כזה גירושים, ואצלי יש דבר כזה גירושים אם לא טוב גם עוד עשר פעמים. לא טוב לי, ביי. פשוט ככה. שמונה חודשים אחרי שרפאל נולד כבר היינו גרושים".
איך הרגשת בלילה הראשון לבד בבית עם תינוק?
"מדהים. כאילו משהו השתחרר ממני. משהו פשוט לא עבד שם, ופתאום הרגשתי שאני יכולה לנשום לרווחה".
לא היה איזה רגע של משבר? "אני לא מאמינה שאני מתגרשת בפעם השנייה"?
"ברור שהיה. כשלקחתי את הילד בידיים ועזבתי את הבית, והמובילים חיכו למטה, שם הרגשתי שאני נחנקת עוד רגע מבכי. לא בכיתי מולם, בכיתי רק באותו יום בלילה. אבל זה היה בכי של שחרור. זה הדבר הכי נכון, אבל כן, גם הייתה לי תחושה של כישלון. אף אחת לא רוצה למצוא את עצמה גרושה פעמיים, ובטח לא עם ילד. אבל ניסיתי לראות בזה את הצדדים הטובים. קיבלתי מתנה שקוראים לה רפאל, עכשיו תהיה עוד מתנה. עד היום קשה לי לראות את עצמי, את שיר, הילדה מקצרין, שחשבה שהיא תהיה רק עם גבר אחד כל החיים, עוברת את זה והחיים לא מרפים ממנה. אני בריאה ברוך השם, יש לי כוח לטפל ברפאל ובעוד ילד, יש לי את ההורים המדהימים שלי שעוזרים לי. אני הולכת לקנות עכשיו בית, לי ולילדים שלי. אני חושבת שאני יכולה לעשות הכול לבד והכול בסדר. כשתהיה לי עוד זוגיות ועוד אהבה אני אקח את זה יותר למקום של פאן".
ואיפה את בסיפור הזה? איפה שיר?
"כרגע אני לא שמה דגש על עצמי, זה נכון. אני לא רואה את הנפש שלי כרגע. כן יש לי את המטפלת שלי, שתמיד מנסה להזכיר לי שגם אני בתמונה, ואני צריכה להסתכל על עצמי. אבל יש לי כל כך הרבה דברים בראש, אם זה הלידה, ואם זה מה יהיה אחרי הלידה. אני פשוט דואגת עכשיו שהילדים שלי יחיו באושר ועושר, ואז אני אתחיל להסתכל על עצמי".
היה רגע שחשבת להישאר בזוגיות הזאת לטובת הילדים?
"אני חושבת שהורים שנשארים במערכת יחסים לא טובה בסוף פוגעים גם בילדים שלהם. לי היה חשוב שהילדים שלי יראו אימא לוחמת, שהולכת רק עם הלב שלה, ולא נשארת במקום שלא טוב לה. ולא רציתי שהילדים שלי יגדלו ויראו אימא עצובה כל הזמן, או מתוסכלת, אז אני חושבת שבנושא הזה עשיתי טוב לילדים שלי".
ולך?
"טוב לי שאני כבר לא נמצאת במקום שלא טוב לי. אולי אחרי הלידה, אחרי שאני קצת אתאושש, אני כן אחזור לראות את עצמי. אולי אני פתאום אכיר מישהו. אולי אני אבנה משהו חדש. אבל כרגע יש את הילדים שלי, הכול יכול לחכות. אני בסך הכול בת 32".
קראתי שאמרת שאת מרגישה הכי סקסית בהיריון הזה.
"לגמרי".
אז מה את עושה עם זה?
"אני יושבת עם הבן שלי כל לילה, מקריאה לו סיפור. מכינה לעצמי תה עם חלב ורואה ריאליטי. תשמעי, מרגישה סקסית, אין ספק, אבל לא... לא ברמה שעכשיו בא לי שמישהו ייכנס לחיים שלי. ממש לא".
הנפש שלי עברה הרים וגבעות
למרות שהיא שונה עכשיו אלף שנות אור, קשה לשכוח את שיר אלמליח שהתאהבנו בה כשהשתתפה בעונת ה-VIP של "האח הגדול" בשנת 2015. התמימות שלה הייתה כובשת והגעגועים שלה לבעלה הראשון, הכדורגלן אלרואי כהן, שבו את הלב. אלא שקצת יותר משנה אחרי התוכנית, הגיעו הגירושים המכוערים. "מהרגע שהתגרשתי מאהבת נעוריי, אני עוברת תיקון על תיקון על תיקון בכל מה שקשור לזוגיות", היא אומרת היום, מפוכחת. "יום אחד אני עוד אכתוב ספר ואפרט את כל מה שעברתי. בואי נגיד שמה שהציבור יודע זה אפילו לא מאית ממה שבאמת עברתי מהגירושים הראשונים".
מה היה שם?
"זה היה אובדן התמימות, לגמרי. הנפש שלי עברה ממש הרים וגבעות. אבל אני מודה על זה שהיום אני כבר לא שיר התמימה שהייתה פעם, אני לא רואה את העולם בוורוד. משהו בגירושים הראשונים עשה לי היכרות אחרת עם העולם".
והגירושים השניים?
"בכלל, את יודעת... בין, בין הגירושים האלה לגירושים האלה הייתה לי גם מערכת יחסים עם ג'וזף, שגם כן הייתה מאוד מאוד לא פשוטה".
ג'וזף קאדו, הצלם. מה קרה שם?
"קרה".
סטטיסטית ילדים להורים גרושים נוטים יותר להתגרש. זה לא המודל שאת קיבלת.
"ההורים שלי ביחד מגיל 15 ועד היום. יכול להיות שבגלל זה רציתי אהבה אחת ויחידה כל החיים. יש לי הורים מדהימים. באתי ממשפחה מסורתית, עם ערכים של ללכת קודם כול עם הלב שלך, להיות נאמנה לעצמך. וזה מה שמלווה אותי בחיים, בכל תחום, אגב".
תסבירי.
"אני הולכת ללמוד עוד מעט פסיכותרפיה הוליסטית. אלה לימודים של פעם בשבוע. ככה זה לא פוגע לי לא בזמן שלי עם הילדים, ולא בקריירה. זה מעניין אותי, כי בסוף הילדות שלנו משפיעה לנו על כל החיים, לטובה ולרעה. בהרבה מקרים אנחנו מוצאים בני זוג שמזכירים במשהו את ההורים שלנו. גם מעבר לזה, נפש האדם זה משהו שמאוד מעניין אותי".
מאיפה החיבור שלך לפסיכותרפיה הוליסטית?
"זה היה קיים בי תמיד. אולי בגלל זה אני בוחרת בני זוג שבסוף אני צריכה לטפל בהם. אבל אני לומדת לשחרר את זה ביחד עם המטפלת שלי. לכן אני הולכת ללמוד את זה, גם מאוד חשוב לי להיות אימא טובה לאורך כל החיים. אני רוצה שהילדים שלי יאהבו אותי. בא לי שעד כמה שאפשר, לא יהיו להם משקעים מולי. הם יגדלו בשני בתים, אז לא יודעת מה יהיה בבית ההוא, אבל מהכיוון שלי בא לי לתת להם את הטוב ביותר".
אין לי מילים לתאר את האושר הזה
עד שתהפוך לפסיכותרפיסטית הוליסטית מוסמכת, אלמליח ממשיכה לטפל בקרובים אליה, וגם ברחוקים. בשנתיים האחרונות היא מנהלת פרויקט נתינה מרגש שנועד לתמוך באימהות יחידניות ובאימהות נוספות שידן אינה משגת. בזכות הקשרים שלה ומאות אלפי העוקבים שיש לה ברשת, היא מצליחה להשיג באמת את הדברים הטובים ביותר ולהעניק לאימהות נזקקות עולם מלא של מוצרים, אוכל טרי, רהיטים וכל מה שהן צריכות כדי להרגיש בטוחות ומאושרות.
"זה התחיל כשהייתי בהיריון עם רפאל", היא מספרת. "פנו אליי מלא חברות עם כל מיני הצעות. 'בואי תקבלי חדר לילד, תקבלי עגלה, תקבלי חיתולים, טפטים לקיר, וילונות, בקבוקים, גרביים' – והכול תמורת סטורי. אמרתי לעצמי, לי יש הכול. אני יכולה לקנות לעצמי את כל הדברים האלה, אבל יש אימהות טריות שבאמת אין להן את זה. אז החלטתי להקים את פרויקט 'מאימא לאימא', וכל חברה שפונה אליי ומציעה משהו בחינם, אני מעבירה לאמא שידה אינה משגת, ואז מעלה פוסט ומפרגנת לאותה חברה שמעניקה את זה".
אלמליח לא הייתה מדברת על הפרויקט הזה אם לא הייתי שואלת אותה. למדתי עליו כשלפני חודש חיפשתי לעזור לאימא כזו, והמליצו לדבר עם שיר. שלחתי לה הודעה אחת. בלי לשאול שאלות, אלמליח הצמידה לה בעלים של רשת גדולה למוצרי תינוקות, שדאגה לה למיטת תינוק, לעגלה חדשה, לכל מה שהיא חלמה עליו, ואפילו ארגנה לה משלוח טרי של ירקות ופירות. אין לי מילים לתאר את האושר של אותה אימא יחידנית, בהיריון מתקדם, שבן לילה הפסיקה לבכות והתחילה לצפות לתינוק שיגיע. היה אפשר לצפות מהקוסמוס להחזיר לאלמליח קצת טוב על פרויקט הנתינה הזה. במציאות, היא פתחה את החודש התשיעי להריונה השני כשהיא חיובית לקורונה.
"לפני חודש הייתה לי שפעת מאוד רצינית, ואז באמת הרגשתי שאני הולכת למות", היא מספרת. "היו לי תסמינים קשים, והייתי ממש בשמירה בשבועיים האלו, כי שפעת בהיריון יכולה להיות מסוכנת מאוד. ואז, שבועיים אחר כך, הודיעו לנו שילדה מהגן של רפאל נמצאה חיובית ושנעשה בדיקות. באותו יום התחילו לי כאבי שרירים מוזרים, פשוט ידעתי שנדבקתי, ואז באמת יצאנו חיוביים". למרות הבהלה המתבקשת, אלמליח הצליחה לשמור על קור רוח. "הדבר היחיד שבאמת שפחדתי ממנו זה שיהיה לי קוצר נשימה, גם ככה קשה לנשום בהיריון. אבל עבר לי בסדר יחסית. זה היה לא נעים, אבל אם אני משווה את זה לשפעת שעברתי – שמיים וארץ".
את החוויות שעברה, אלמליח אורזת בימים אלה להרצאה וספר אוטוביוגרפי, במטרה לתת כוחות לנשים אחרות ולספר את מה שעבר עליה. בינתיים, היא ממשיכה להתפרנס כפרזנטורית של חברות אופנה כמו אייס קיוב ואבישג ארבל, ושל משרד התיירות. היא גם מובילה תוכנית ראיונות שנקראת "קול אישה" שנותנת במה לנשים נפגעות אלימות. "יש סיפורים מאוד קשים", היא אומרת. "ראיינתי למשל חשפנית שאבא שלה היה רואה איתה פורנו כשהייתה בת 6. דיברתי גם עם פסיכולוגית שמסבירה איך לזהות מערכת יחסים אלימה".
מתי הפכת להיות כזאת לוחמת פמיניסטית?
"אני לא קוראת לזה 'לוחמת פמיניסטית', אני בסך הכול נותנת לסיפורים האלה במה".
זה בזכות הדרך שעברת? כבר לא אותה ילדה שברירית, את שורדת, אישה חזקה.
"כן, אני הרבה יותר עצמאית וחזקה. יותר מזה, כשאני מרגישה שאני צריכה להישען על מישהו, אני נבהלת ובורחת. אני רוצה להיות תמיד בזכות עצמי, להיות קרייריסטית. חשוב לי לעשות את הכסף שלי לבד, לוודא שלא יחסר לי ולילדים שלי כלום. כל מי שייכנס לחיים שלי יבוא ממקום של אהבה נטו, לא ממקום של להישען".
תתחתני בפעם השלישית?
"אני לא חושבת. את יודעת, כבר למדתי לא לצאת בהצהרות. אבל אם את שואלת אותי היום, בנקודה הזאת, אני ממש-ממש לא מעוניינת".
השתתפה בהכנת הכתבה: יפעת הללי אברהם
צילום: אלה אוזן | סטיילינג: אייל אזרזר | איפור: ספיר סבג | שיער: אדם משאלי