27 שנים אחרי שעם ישראל התאהב בה לראשונה, יעל בר זוהר גילתה את עצמה מחדש על הרחבה של "רוקדים עם כוכבים". הדרך הארוכה והמרשימה שלה בתוכנית לצד הרקדן אנטון לפידוס הסתיימה רגע לפני הגמר הגדול, בהדחה שהפתיעה את הקהל בבית, את השופטים, את החברים לרחבה – וגם אותה.
"קיבלתי את זה בספורטיביות ובאהבה, אבל למחרת התרסקתי", היא אומרת חודש וחצי מאוחר יותר. "חשבתי שהכל טוב, שאני בסדר, עד שלמחרת בבוקר הורדתי את הילדים בבית ספר. כשחזרתי אמא שלי חיכתה לי בבית, הלכתי לכיוונה ופשוט התחלתי לייבב. עכשיו אני כבר צוחקת על זה, אבל וואו, אני התרסקתי. הייתי ברגע של לעשות את ריקוד חיי, של להיות או לחדול, מאוד רציתי להישאר. אבל זה לא היה רק ההפסד, זה הכל, זו התפרקות של כל מה שהצטבר. הגוף שלי כבר היה זקוק למנוחה".
אחרי שנתנה לגוף את המנוחה שהוא ביקש, בר זוהר קמה והביטה ישר ורחוק. "זה ברמה שאני מחפשת מורות לריקוד, אני רוצה להמשיך לרקוד. זה לקח אותי לשם, זה הפך אותי. זה היה מסע מדהים שהזכיר לי כמה כוח רצון יש לי וכמה אני לא רואה בעיניים כשאני רוצה משהו, כשהנשמה שלי רוצה משהו".
סוף סוף עשיתי משהו בשביל עצמי
בר זוהר (42) שמחוץ לרחבה לבושה בג'ינס ארוך וחולצת טריקו משוחררת. השיער אסוף, היא לא מאופרת – וגם כך היא זוהרת למרחקים, אפופה בדבר שאין אלא לכנות אותו "סטאר קוואליטי". היא אחת הנשים המוכרות בישראל כבר כמעט שלושה עשורים, אבל דווקא השנה האחרונה וההשתתפות בתוכנית מיקמו אותה שוב בלב ליבו של הקונצנזוס, וחוללו בה שינויים לא צפויים.
"דיברתי על זה עם גיא (השחקן והמגיש גיא זו-ארץ, בן זוגה של בר זוהר - א"ו), איך אני כבר שנים בהנחיה ופתאום חזרתי להיות בפרונט. זו הייתה חוויה הכי טובה בעולם וזה הזכיר לי כמה אני אוהבת את זה", היא אומרת ומוחה דמעות של התרגשות. "זו הייתה חוויה מדהימה, קודם כל ברמה האישית, זה כבר לא היה רק הרצון לנצח. פתאום חזרתי לעצמי, חזרתי להיות יעל שאוהבת לרקוד. כל הילדות שלי זה היה המפלט שלי, אבל לא עשיתי את זה שנים, עברתי שלוש לידות ושכחתי את התחושה הזאת. ולקבל את התחושה הזאת עוד פעם, זה ישר עושה לי לבכות, כי זה אמיתי".
ככה הקהל הכיר אותך. אני זוכרת אותך רוקדת ב"השכנים של צ'יץ'", וזוכרת גם שכבר אז שמתי עלייך את הז'יטונים.
"ידעתי שיש ממני ציפיות. שבוע לפני שהתחלנו חזרות החלטתי להיכנס לכושר, אמרתי 'פאדיחות, זוכרים אותי כאילו אני איזה רקדנית אבל לא עשיתי את זה 15 שנה'. אז פתאום עשיתי כל יום יוגה וריצה ופילאטיס, והעמסתי. עשיתי לעצמי נזק. התחילו לי כאבים בגב ברמה שלא יכולתי לזוז, הלכתי למיון, שלחו אותי ל-MRI ואמרו שזה פריצת דיסק ושאני לא יכולה לעשות את זה".
אז בעצם זה כמעט לא קרה?
"ממש. נסענו באוטו גיא ואני בדממה, ואני בוכה ורואה שחור ומבינה שזהו, זה לא הולך לקרות, עד שסוף סוף החלטתי לעשות משהו בשביל עצמי. קיבלתי זריקות וכדורים, כולם התחילו את החזרות ואני שכבתי שבוע בבית, וזה באמת נראה כאילו זה לא הולך לקרות, אבל בשבילי זו רק הייתה הוכחה לתעצומות הנפש שיש בי. זה שהצלחתי להתגבר על המשברים הפיזיים הזכיר לי את הפייטרית שאני".
אמרת "סוף סוף החלטתי לעשות משהו בשביל עצמי". עד אז שמת את עצמך בצד?
"אני מאוד טובה בלעשות בשביל אחרים. לפעמים את מוותרת על עצמך, כן. לא ממקום קורבני, אלא כי את פשוט לא מגיעה לדברים מסוימים, זו המציאות. אני בדרך כלל יעל בשביל הילדים שלי יהלי, אורי וליה, בשביל אמא, בשביל אבא, בשביל גיא. וגם אלה החיים שלי, ואני חלילה לא מתלוננת. אבל פתאום זה היה לחזור להיות בשביל עצמי, לחזור לגוף שלי, לאהוב את הגוף שלי. ואם בהתחלה זה היה קשה, אחר כך זה היה אושר, ממש. לא רציתי שזה ייגמר".
אמרת שחזרת להיות יעל בת ה-16 שאוהבת לרקוד. אולי רצית גם לחזור להיות יעל בת ה-16 שהיא זו שבפרונט?
"אני מרגישה שזה החזיר אותי בענק. זה משוגע כמה אנשים צפו בזה, ואיזו כמות של אהבה באה עם זה. אנשים עצרו אותי ברחוב, עדיין עוצרים, ואני מתחילה לבכות מהתרגשות. זה הפתיע אותי, לא תיארתי לעצמי עד כמה הגעגוע או הרעב היה גדול. כמו שסיפרתי בתוכנית, כשסיפרתי למשפחה שאני אשתתף ב'רוקדים', ישר חשבו שאני הולכת להנחות את זה. והנה, עכשיו באמת יש כמה דברים שעל האש, וזו התעוררות מחודשת שלי וזו אמירה, 'אוקיי, אני מוכנה', מוכנה לפנות את האנרגיה שלי. חזרתי לספסל הלימודים, לערן פסח (מאמן המשחק של בר זוהר – א"ו), ואני מרגישה מוכנה להתמסר מחדש".
למה קרה הצעד אחורה הזה מלכתחילה?
"רציתי להיות יותר בבית. יש נשים שזה אולי בא להן יותר בקלות, שאולי מצליחות לשלב אימהות וקריירה בלי רגשות האשם האלה. אין נכון או לא נכון, אבל אני טיפוס טוטאלי ואני עושה לעצמי תמיד חיים קשים, אני מחמירה עם עצמי ואני השופטת הכי גרועה של עצמי. ועכשיו אני מצליחה למצוא את המקום לפרגן לעצמי בתוך הקרקס הזה של החיים. למדתי שזה בסדר, שאני יכולה גם להתמסר לעבודה, שזה לא אומר שאני אמא פחות טובה".
ולמה את חושבת שזה קרה דווקא עכשיו?
"אני בנקודה יותר טובה עם עצמי, יותר משוחררת. היו שנים שהרגשתי שאני כל הזמן צריכה להיות מדודה, זהירה, ופתאום יש שחרור, יש חופש, אני חושבת שזה גם משהו שקורה בעולם, הכל מאוד חשוף. יש פחות כיסויים וזיופים, וגם כשיש – יותר קל לראות עם מישהו מזייף. אנחנו חשופים".
פתאום הכל עלה לי
בשנים שבהן הייתה בשיא החשיפה, בר זוהר הייתה מזוהה יותר מכל עם החיוך האייקוני שלה. היא לא הרבתה להסגיר את הרגשות שמתחתיו, את הקושי, את הדמעות שהיום היא כבר לא מתאמצת להחביא. "הייתי עסוקה בלהסתיר, להתגונן, פחדתי. שחררתי הכל. היום אני במקום של התמסרות טוטאלית".
איפה את משתלבת בעולם של היום, של החשיפה והשיתוף?
"במידה. בסוף כל אחד בוחר מה הוא חושף ומה לא, לכל בן אדם יש את המרחב הפרטי שלו. אז מה אם יש לי אינסטגרם, זה אומר שאני חייבת להעלות הכל? לא. אי אפשר לחיות רק בשביל לרצות אחרים. וגם ככה תמיד יהיה את מי שלא מרוצה".
סיפרת בעבר שלא הראית לילדים שלך דברים שעשית בקריירה, וב"רוקדים" הם היו איתך. איך זה הרגיש?
"זו הייתה חוויה מדהימה, זה היה ממש כיף. גם הם התרגשו, הבן הגדול שלי עשה לי קמפיין עם כל החברים מהכדורסל. עד עכשיו באמת הייתי מאוד עסוקה בלהפריד, יש בית ויש עבודה. שמחתי שהם יכולים לראות אותי עכשיו גם באור קצת אחר".
אז הקלישאה נכונה? אמא טובה היא אמא שטוב לה?
"זה ממש נכון. יהלי אוהב מוזיקה על הבוקר אז אני קמה בבוקר עם עומר אדם. לא רק יעל שלביה קמה איתו, גם אני", היא צוחקת וממשיכה, "ופתאום עכשיו מצאתי את עצמי רוקדת איתו במטבח בפול ווליום, כי פתאום הייתה לי יותר שמחה פנימית. עשיתי משהו שאני נהנית ממנו, זה גם תזכורת, להשתדל תמיד לעשות דברים שעושים לך טוב".
יש כבר ניצוצות של דור המשך?
"הם מאוד מוזיקליים, שאת זה הם קיבלו ממני כמובן ולא מגיא", היא צוחקת שוב, "אבל כרגע הבנים עסוקים יותר בכדורסל וליה בכלל בטאקוונדו. הם עוד קטנים".
קטנים קטנים, אבל בגילם את כבר ידעת מה את רוצה.
"נכון. לא מזמן הייתי באסיפת הורים של יהלי, המורה חילקה אותנו לקבוצות ואמרה לנו שהיא רוצה שניזכר איך אנחנו היינו בגיל הזה, איך ההורים שלנו היו, ואיך היינו רוצים שההורים יהיו. פתאום הכל עלה לי".
מה הבנת?
"אני אמא מאוד מגוננת, ודיברו שם על זה שזה גיל שההורים צריכים קצת לשחרר, כי הילדים רוצים קצת חופש, להיות בזכות עצמם. חלק מההורים דיברו על זה שכילדים הם רצו שההורים שלהם ישחררו, ואצלי זה היה הפוך. אני הייתי בגיל הזה ילדה כל כך חשופה, שבחוויה שלי רציתי גם רגע שההורים שלי ישמרו עליי ולהיות יותר מוגנת. וברור שהם עשו את הכי טוב שהם היו יכולים, והם הורים טובים שתמכו בי וברצון שלי. אבל בכל זאת הרגשתי פתאום איך הדמעות מציפות, כי הבנתי שאולי בגלל זה אני אמא אובר מגוננת ולא משחררת. אני מנסה לעשות תיקון ובאה חזק מדי".
בערוץ היוטיוב שלך דיברת על השאלה האינטימית מדי שנשאלת כשהיית בת 15 – האם את בתולה.
"הייתה עיתונאית שכתבה משהו בצורה לא מעודנת ולא מפרגנת, וזה לא צריך לקרות. אולי זה קרה כי היה את הפער הזה בין החוץ לפנים שלי, אנשים ראו בחוץ משהו שאני לא הרגשתי בכלל. מבחינתי הייתי הילדה שהולכת לבית ספר, הייתי תמיד מוקפת באנשים הכי טובים בעולם, הייתי הילדה הכי אהובה והיה לי הרבה מזל, לא הייתה לי סיטואציה אחרת. אני חושבת שמה שקורה היום עם הגבולות והתעוררות MeToo זה מאוד מאוד חשוב, עושים סדר ודברים צריכים להיות נורא ברורים, מה מותר ומה אסור".
דיברת ב"רוקדים" על הקונפליקט שלך עם הנשיות שלך ועם ההחצנה שלה, משהו שמלווה אותך עוד מנעורייך.
"זה דיאלוג נצחי, כל הסיסמאות זה קצת מטופש, כי יש תקופות שאנחנו יותר אוהבות את עצמנו ויש תקופות שפחות. בחזרות למשל התחלתי עם חולצות גדולות, ופתאום באיזשהו שלב מצאתי את עצמי בסטודיו עם טייץ וטופ. בהתחלה רק חיפשתי להסתיר, אז במובן הזה הגוף עבר חוויה ממש טובה".
אמרת שאנשים ציפו ממך למשהו כי נחרט אצלם ויז'ן של יעל בת 16. ההתבגרות מעסיקה אותך?
"אני עכשיו בתקופה פיזית ואנרגטית אז אני דווקא מרגישה חיות. חוץ מזה, חשוב לי להיראות טוב. אבל אני גם ממש אסטרונאוטית, אצלי הספר צריך לכתוב לי 'יעל, יש לך שורשים, תבואי', וככה גם פולה (בליק, קוסמטיקאית – א"ו). אני גם לא מזהה את זה אצל אחרות, אני כל הזמן חשבתי שיש כאלה שיש להן פשוט עור נורא מבריק ומתוח. לא קלטתי. פעם חומצה היאלורונית נשמע לי כמו משהו מפחיד, אבל היום אנשים אוכלים את זה, מורחים את זה. בסוף שכל אחת תעשה מה שעושה לה טוב".
מה עושה לך טוב?
"האמת, אני מתעסקת יותר בנפש, אם טוב לי או לא טוב לי. אני אצל פסיכולוגית, גם יוגה בשבילי זה כמו פסיכולוג, זה משחרר לי את הרעש מהראש. פעם הייתי הולכת לשיעורי קבלה של יובל הכהן אשרוב, לצערי זה נקטע לי ואני ממש אשמח לחזור, זה מזון רוחני. תמיד יש מה לשפר ומה לקחת, יש מלא עבודה. מלא".
גיא חבר ממש טוב, וגם אני חברה ממש טובה
ב-17 השנים האחרונות, בר זוהר נשואה לגיא זו-ארץ. השניים הכירו לראשונה כששיחקו ביחד ב"רמת אביב גימל". שנים אחר כך הם נפגשו שוב על במת המחזמר "מרי לו". אנחנו נפגשות יום לפני חזרתו של זו-ארץ מהצילומים של העונה המי-יודע-כמה של "הישרדות". "אני עכשיו צוחקת, את יודעת למה? כי מחר, טפו טפו טפו גיא אמור לחזור אחרי חודשיים. אם היית פוגשת אותי לפני שבוע אני הייתי בן אדם מרוסק, מאוד עצוב ועם מלא רחמים עצמיים. אבל דווקא היום זה יום טוב לדבר איתי על זוגיות".
זה לא הופך קל יותר עם השנים?
"זה פשוט מטורף. גיא טס בפעם הראשונה כשהייתי בהריון ראשון, והיום יהלי בן 14, אז תחשבי כמה שנים אנחנו חיים את זה. והפעם זה היה לי קשוח", היא אומרת בעיניים דומעות. "וואו, את לא מבינה איך אנחנו בשלים לחזרה שלו".
מה עשה את זה יותר קשה הפעם?
"בין 'רוקדים' לבין הטיסה שלו היה לנו רק שבוע אחד, שקיבלתי מתנה רגע להיות איתו. אבל לא הספקנו כמעט כלום, זה גם היה שבוע של להתארגן לנסיעה והרבה מנהלות".
והילדים, איך הם מתמודדים?
"הילד שלי מתוחכם, הוא הסביר לי כמה זה לא פשוט, שהוא בכל פעם הרבה חודשים עם הורה אחד. ב'רוקדים' הוא היה עם גיא כי אני לא הייתי, ועכשיו גיא נסע אז הוא רק איתי. את מבינה? אבל אני בן אדם חזק, טובה בלתפעל, יש לי תושייה ואני יודעת להתנהל לבד. זה פשוט שיש תא משפחתי שעובד טוב, טפו טפו, אז זה כיף שכל המרכיבים קיימים. הדבר היחיד שמציק לי בתקופה הזאת של הישרדות זה כששואלים אותי 'איך גיא'. מה איך גיא? איך אני?".
איך אתם שומרים על התא המשפחתי הזה?
"זכיתי בחבר ממש טוב, וגם אני חברה ממש טובה. אתמול היה לי רגע עם גיא, הייתי בלחץ רגע לפני הטקס של יום ירושלים. זה אירוע מאוד מכובד ואני גם ככה רגשנית מטבעי. גיא היה שנייה אחרי מועצת שבט, והוא עדיין עבר איתי על הטקסט בזום, וממש התרגשתי מזה. כתבתי לו תודה שהוא הצליח להיות שם בשבילי, בתוך כל הטירוף הזה שלו הוא הצליח להיות שם גם בשבילי. זה ריגש אותי. הרבה פעמים בזוגיות, באינסטינקט אנחנו משחררים את הקיטור שלנו מול מי שאנחנו הכי קרובים אליו, וזה הטעות. זה קורה כשיש ילדים ועייפות והכל מתחיל להיות יותר עצבני, אלה השנים היותר מאתגרות. אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שכמו שאני רוצה שגיא יהיה בשבילי, ככה אני צריכה להיות בשבילו".
ואיך מתמודדים שניים באותו התחום, כשהוא מוביל את שתי תוכניות הדגל של הערוץ המתחרה?
"במשדר יום העצמאות שעשיתי עם רסקין אירחנו את יונה אליאן וששי קשת. קראתי את התחקיר שלהם והתרגשתי ברמות. הם 50 שנה זוג! 50 שנה באותה תעשייה! יש שם פרגון שאת פשוט מרגישה שהוא אמיתי, את רואה את האהבה. היא קיבלה פרס והוא הרגיש שהוא זה שמקבל מרוב שהוא שמח בשבילה. שלחתי לגיא את התחקיר, כי זה כל כך ריגש אותי וככה זה צריך להיות. אני לא אומרת שזה פשוט, אבל בשבילי כשגיא מצליח זה יותר ממה שאני מצליחה, זה כאילו תא אחד. אני מאושרת שהוא בן הזוג שלי ואני הכי גאה בו בעולם שהוא מצליח, וזה ככה גם הפוך. כשאני מצליחה, הוא הכי שם בשבילי".
צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: מזל חסון | שיער: לירז אגם | איפור: נטאשה דנונה | הפקה: אור-אל רבינוביץ