בגיל 21, בתום שירותו הצבאי כנהג טנק בשריון ועם תעודת בגרות ממוצעת מינוס, גלאי החל לעבוד בתפקיד זוטר בסטארט אפ מקומי. במקביל, כחובב ספורט מושבע הוא צילם מדי פעם משחקים עבור מכבי תל אביב בכדורסל. כשהחברה בה עבד ביצעה "רילוקיישן" לניו יורק, גלאי החליט להצטרף באופן זמני. מפה לשם, החברה נקנתה על ידי ענקית התקשורת AOL, שבדיוק חיפשה צלמים שיתעדו את המוסיקאים המתארחים באולפני החברה מדי שבוע. גלאי נמצא מתאים למשימה, ומצא את עצמו מצלם את כוכבי המוסיקה הנערצים עליו ביותר. "אין ספק שבפעמים הראשונות שצילמתי זמרים, במיוחד כאלה שאני אוהב ומעריך, התרגשתי מאוד לפני ולא הפסקתי לחשוב על כל הפרטים. תמיד יש את הפחד שמשהו לא ילך כמו שצריך, במיוחד בהתחלה כשיש פחות ניסיון. יכול להיות נורא מפחיד להתחיל לעבוד עם אנשים שמוכרים מיליוני אלבומים, אבל מבחינתי זה לא היה פחד משתק, אלא יותר אנדרנלין טוב כזה", הוא נזכר.
_c.jpg)
כנראה שגלאי עשה את הצעד הנכון והיום אתם יכולים למצוא את שמו מופיע מתחת לתמונות המופיעות בעיתונים ומגזיני הבידור והמוסיקה המובילים בעולם. בשבוע האופנה של ניו יורק שהתקיים בחודש שעבר, גלאי תיזז בין השקות ומסיבות פרטיות של הדוגמניות. בזמן שחובבי הטניס הצליחו בקושי לרכוש כרטיסים במיטב כספם ביציע הרחוק של משחקי ה-US OPEN, גלאי בילה עם נובאק ג'וקוביץ ובת זוגו היפה בערב הגאלה שערכו לכבודו בעיר.
"אני מניח שהחיים שלי נהיו קצת מטורפים", הוא מודה במבוכה, "לפעמים אני מנסה לעצור ולחשוב על החיים שלי מהצד וזה קצת מפחיד, ברור לי שהלו"ז המטורף שלי והדברים שאני עושה, זה דברים שלא להרבה אנשים יוצא לעשות, אבל כשאני חי את זה אני אפילו לא שם לב".
גלאי מעיד על עצמו כי סגנון החיים שלו שונה לחלוטין מזה שהוא מצלם. "אני לא איש של מסיבות, אני באופן אישי מעדיף אירועים 'בקטנה': לשבת עם חברים לאכול או לשתות משהו בפאב. תמיד אעדיף לשבת בבית ולראות סרט טוב מאשר לצאת למסיבה ולדפוק את הראש, אבל יוצא לי לעשות את זה לא מעט כחלק מהעבודה. לפחות השתייה בחינם והאנשים מגניבים", הוא צוחק ומוסיף כי "לא מעט מהאירועים האלה קצת הזויים לאדם כמוני שלא ממש קשור לסגנון החיים הזה. קורה לא פעם שאני מגיע לאירוע ושואל את עצמי 'מה אני עושה פה?'".
אחד מאותם חברים איתם הוא מרבה להסתובב בחייו הפרטיים הוא מי שהפך בעצמו לסלב ישראלי בעל כורחו - גלעד שליט. "את גלעד הכרתי דרך הכדורסל", הוא מספר, "הקשר ביננו נוצר בזמן ביקור שלי בארץ לפני קרוב לשנתיים, כשהוא מגיע לארה"ב אנחנו משתדלים להיפגש כמה שיותר. היינו גם באולסטאר ביחד ובגמר ה-NBA".
לו"ז ביום ממוצע: דה נירו, קמפל והילפגר
תן לנו דוגמא לשבוע טיפוסי בחייך.
"השבוע של ה-8 בספטמבר, שהוא גם יום ההולדת שלי, התחיל ביום שני עם אירוע הפתיחה של פסטיבל הסרטים של הניו יורק טיימס 'היינדי אונליין' ובמסיבת אפטר פרטי של אירוע פתיחה של קולקציית האביב של חברת אופנה, בו נדרשתי לצלם את ריהאנה, ג'סטין ביבר, זאכרי קווינטו (ספוק מ"סטארטרק", "גיבורים") ועוד כמה דוגמניות ושחקני NBA. ביום שלמחרת, נשלחתי להופעה של הראפר שון קינגסטון ולאירוע שבוע האופנה של מגזין OK!. ביום רביעי הגעתי לשטיח אדום בבכורה של סרט (Mademoiselle C) שם צילמתי בין השאר את קייט אפטון ומירנדה קר ואת הטניסאית מריה שרפובה. האירוע השני באותו היום, היה אירוע גאלה של נובאק ג'וקוביץ', יום אחרי גמר ה-US OPEN. צילמתי שם את רוברט דה-נירו, קייט הדסון, גולדי הון, ריקי ג'רוויס, טומי הילפיגר, דונה קארן והדוגמניות נעמי קמפל וג'סיקה הארט".
"לפני כל משימת צילום, במיוחד אם זה צילומים אחד-על-אחד, אני לומד קצת על המצולם. אני נכנס ליוטיוב, מקשיב לשירים של אותו אמן ומשאיר אותם ברקע בזמן שאני מסתכל על תמונות שלו/ה מהשנים האחרונות. במקביל אני גם מנסה לקרוא עליהם, לא יותר מידי, אבל לפחות את הבסיס: מאיפה הם, מה עשו לאחרונה, אם עלו לכותרות בזמן האחרון מסיבה כזו או אחרת. נורא חשוב לדעת מי הבנאדם שהולך לעמוד מולי בצילומים ולדעת איך להתנהג מולו. מן הסתם שמאוד חשוב שיהיו נושאי שיחה שהם מעבר לסמול טוק משעמם. משהו מעניין מספיק כדי שיהיה חיבור ושהמצולם ירגיש בנוח בזמן הצילומים. מעבר להכנה ה'עיונית' אני גם מכין את כל מה שקשור לצילומים עצמם. המפורסמים מגיעים לרוב עם זמן מאוד מוגבל ואסור לבזבז את זה על שטויות".
איך מתייחסים אלייך בדרך כלל?
"בסופו של דבר רובם מאוד נחמדים. בגלל שאני מוזמן של אנשי ההפקה ולא צלם פפראצי אז היחס הוא הרבה יותר טוב, אני לא מרגיש דיסטנס. רוב האנשים שאני מצלם משתפים פעולה, לפעמים אפילו תופסים שיחה ושומרים על קשר. חלקם מבקשים שאשלח להם את התמונות אחר כך".
"אחד האירועים שהיו מדהימים מבחינתי היה לפני שנתיים בערך שהלכתי לצלם בבית הלבן. צילמתי שם ארוחת ערב שמישל אובמה קיימה עם 25 נשים חזקות מרחבי העולם, ביניהן הילארי סווינק והכנרית הישראלית, מירי בן ארי (זוכת פרס גראמי), שעבדתי כצלם הצמוד שלה. זאת הייתה סיטואציה מוזרה שבה הייתי חצי צלם וחצי אורח והתיישבתי לאכול ארוחת ערב ליד מישל אובמה. היינו שם המון זמן, 12 שעות בערך, ונורא רציתי לראות חדרים נוספים בבית הלבן. שאלתי את נציגי השירות החשאי אם זה בסדר שאסתובב קצת ומצאתי את עצמי מסתובב לבד בקולנוע הפרטי של משפחת אובמה ובספרייה. אפילו צילמתי חלק מהחדרים".
פינגפונג עם דוראן דוראן, ריצה עם היידי קלום
"לפני שנתיים יצא לי לצאת לריצת בוקר עם היידי קלום בסנטרל פארק. מאז הצבא לא עשיתי יותר מידי כושר ובטח שלא יותר מידי ריצות, לעומתי, היידי רצה כמעט כל יום. אני חושב שסך הכל רצנו 3-4 ק"מ, די בקטנה. היא סיימה את הריצה בקלות ועם חיוך על הפרצוף, אני לעומת זאת חשבתי שאני קורא לאמבולנס. היא מאד נחמדה ואפילו ויתרה על הבקבוק מים שלה כדי שאוכל לעשות 'מקלחת' להתאושש".
היו מצולמים ששינת את דעתך עליהם אחרי היום צילום?
"כשצילמתי את דוראן דוראן הבנתי שמאתה שאתה חושב על מישהו בהתחלה יכול להשתנות. בזמן הראיון הם היו מאוד רציניים, מאוד שקולים ועשו רושם כאילו לא רצו להיות שם יותר מידי. נוסף לזה גם המנהל שלהם אמר לי שיהיה לי בדיוק חמש דקות לצלם אותם כי הם ממהרים. בדרך לסטודיו חברי הלהקה שמו לב לשולחן פינג פונג שהיה לנו שם ופתאום הפכו לחבורה קלילה ומאושרת. דחינו את הצילומים ופשוט שיחקנו כמה משחקים.
"הצעקה הגנובה" שגרמה למהפכות בעולם
גלאי הוא צלם אנונימי למדי בישראל, אך אם הוא בכל זאת נראה לכם מוכר זה כנראה מצילום "הצעקה" המפורסם שלו, שזכה לתהודה ומצא את דרכו לשער של מגזין ה"נשיונל ג'אוגרפיק" היוקרתי. גם כאן, כמו שבטח כבר יכלתם לנחש – הכל קרה במקרה. את תמונת הדיוקן של עצמו צורח, צילם גלאי לפני כשבע שנים בניו יורק בצילום ביתי לצרכי שעשוע. הוא העלה אותה לאתר התמונות "פליקר" והמשיך בחייו. כשנתיים לאחר מכן הוא גילה שהתמונה נלקחה מהאתר ללא אישורו והפכה לאייקון פופולארי המודפס על חולצות ומוצרים אחרים ברחבי העולם ואף מהווה סמל של קבוצות מחאה בארצות כמו סוריה ומצרים.
"לא תבעתי ולא קיבלתי כסף על זה", הוא מסביר בתגובה לשאלה המתבקשת, "התמונה הופצה בקצב כל כך מהיר ובתפוצה כל כך רחבה שזה נהיה בלתי אפשרי לתבוע. אנשים גונבים מאנשים שגונבים מאנשים שגונבים מאנשים שגנבו ממני וזה מסבך את כל הסיפור - שלא לדבר על העובדה שאצטרך המון עורכי דין. אין לי כסף או כח להתעסק עם זה. אם כבר יצרתי תמונה שמשפיעה על כל כך הרבה אנשים מסביב לעולם ואפילו עוזרת להפיל ממשלות ולשנות נהלים במדינות מסויימות - אז ארגיש קטנוני לבוא ולתבוע את אותם אנשים שמשתמשים בזה. אגב, בשנתיים האחרונות הסיפור שלי נכנס לספרי לימוד רשמיים של תיכונים וקולג'ים ואוניברסיטאות מסביב לעולם - כולל ארה"ב. בשנה האחרונה הכניסו פרק שלם לספרי לימוד משפט ואומנות בקולג'ים בארה"ב שמדבר על התמונה שצילמתי ועל החשיבות שלה ואני מקבל פניות מתלמידים מכל העולם לעזור להם לכתוב עבודות על התמונה".
בימים אלה מתחיל גלאי לעבוד על פרויקט חדש בעקבות הצלחת "צילום הצעקה הגנוב". "אני בתהליכים ראשוניים של פרוייקט כלשהו שמשלב בעצם שני דברים שקשורים אלי - הצעקה וצילום מפורסמים", הוא מספר, "אני מתכוון לצלם בסטודיו בין 30 ל-50 אנשים ידועים שאני אוהב ומעריך: ספורטאים, מוזיקאים ואנשי טלוויזיה וכולם יעשו את הגרסה שלהם לתמונת הצעקה שלי. אם הכל ילך כמו שצריך אז ההכנסות ממנו ילכו לתרומה".
רוצים לעקוב אחרי החיים הנוצצים של נועם גלאי בפייסבוק? לעמוד הצילומים שלו.