גם את קורין גדעון, כמו את שאר אזרחי ישראל, זעזעו מאורעות 7 באוקטובר וגרמו לה לראות את החיים באור שונה. אבל אצל גדעון הזעזוע הזה התגלם בהחלטה לא שגרתית: להביא לעולם עוד ילד. "עד המלחמה זה בכלל לא עבר לי בראש. המלחמה עוררה בי את הרצון להביא חיים, תקומה, שתהיה המשכיות. ממש הרגשתי את הצורך הזה בוער בי", משתפת גדעון מה הוביל אותה להחליט להיכנס להיריון השלישי עם בעלה, חילי סורוצקין, כשבבית שני קטנטנים: אלונה בת ה-3 ורפאל בן השנה וחצי. "לפני המלחמה תכננתי לחכות קצת, אבל חודש אחרי שהתחילה אמרתי לחילי, 'תקשיב, אני מרגישה שאני חייבת עוד ילד'. הרגשתי שאני רוצה שנביא חיים אחרי הדבר הזה שעשו לנו".
חילי זרם מיד?
"ייאמר לזכותו של חילי שהוא די זרמן באופי שלו. אומנם זה יהיה מאתגר, אבל מי שמכיר אותי יודע שמגיל אפס רציתי להיות אמא צעירה יחסית ולהרבה ילדים. אני מוכנה להתחתן מגיל 3. התקופה הזאת הדגישה לנו ששום דבר בחיים לא חשוב חוץ מהמשפחה, לא עבודה ולא כסף. היום אני יכולה להגיד שההצלחה הכי גדולה שלי בחיים זו המשפחה שלי".
כמה ילדים אתם מתכננים בסך הכל?
"חמישה. משפחה גדולה זה הדבר הכי חשוב מבחינתנו. זו באמת עוצמה, משפחה גדולה".
איזה אמא את?
"זורמת, מאוד מאוד זורמת".
מה זה אומר?
"כל עוד הילדים שלי לא פוגעים בעצמם או באחרים, שיעשו מה שבא להם. לאלונה, נגיד, יש קטע להתלבש מוזר, היא יכולה ללבוש גרביונים ושמלה ארוכה, וזה לא מפריע לי בכלל. אנשים אומרים, 'איך את נותנת לה?'. אני לא חושבת שזה חשוב, אז אני נורא מאפשרת, אני נורא חברה שלהם, אני חושבת שנורא כיף שיש אווירה טובה בבית. הילדים הם באמת כל עולמנו, זה לא עול בשבילנו להיות איתם. ברור שזה לפעמים קשה ובא לך לתלוש שערות, אבל לרוב אני מאוד מאוד שלמה עם ההחלטה הזאת". 
חשבתי שאהיה מנחת טלוויזיה לתמיד
עד לפני כשלוש שנים הייתה גדעון (31) אחת המנחות המבוקשות בתעשייה. כשהייתה בת 23, מגישה אנונימית יחסית ב"ערב טוב עם גיא פינס", גייס אותה ארז טל להחליף את אסי עזר ולהנחות לצדו את העונה השביעית של "האח הגדול". גדעון סומנה כמטאור, הנחתה עוד תוכניות בקשת, אבל לפני כשלוש שנים, כשהיא על גג העולם, הסתיים החוזה שלה – ולא חודש. "הייתי אמא צעירה, בדיוק ילדתי, כל מה שעשיתי בחיי הבוגרים היה לעבוד בטלוויזיה ופתאום מצאתי את עצמי בלי עבודה", היא נזכרת.
מה קרה?
"התוכניות שעשיתי לא הצליחו וירדו, הסתיים לי החוזה ואמרו לי, 'אין לנו יותר מה להציע לך, אנחנו לא מחדשים לך את החוזה, בהצלחה בהמשך'. כנראה לא רצו אותי שם יותר, וגם זה בסדר. אבא שלי עזר לי לנהל את כל החשבונות, ואני זוכרת את עצמי יושבת איתו ובאמת מנסה להבין כמה זמן אני יכולה לא לעבוד. ממש אמרתי, 'יש לי תואר במשפטים, אז אולי אלך להיות עורכת דין, אין מה לעשות, זה נגמר'".
ניסית למצוא עבודה בערוצים אחרים?
"אין בן אדם בתעשייה שלא פניתי אליו. אני בן אדם שבחיים לא היה לו אגו, תמיד הרגשתי בנוח לבקש ולעשות את מה שאני צריכה בשביל לקבל את מה שאני רוצה. פניתי לכולם, ניסיתי בכל מקום, אף אחד לא רצה אותי והבנתי שאו-קיי, אין לי יותר עבודה בטלוויזיה. אז התעשתתי, אמרתי, 'מה אני עושה עכשיו?'. בקורונה העניין הזה של הרשתות החברתיות תפס תאוצה, התחלתי להיות פעילה ואז פתאום התחלתי גם לקבל עבודה באינסטגרם, ואמרתי, 'זה כרגע מה שיש לי, זה בידיים שלי', ועשיתי את זה. הרי אני לא יכולה להכריח מנהלים בטלוויזיה לקחת אותי. אני זוכרת שהסוכנת שלי פנתה למישהו והוא אמר, 'קורין עשתה הרבה טעויות'. אני מניחה שהוא דיבר על דעות שהבעתי בעבר. אני אף פעם לא הייתי מאוד קונפורמיסטית, אף פעם לא הייתה לי בעיה להביע את דעתי, ואני חושבת שהדעה שלי קצת שונה מהדעה הרווחת בברנז'ה".
איזו דעה?
"לא הייתה לי בעיה להתבטא בעד חרדים, דברים שהם קצת פחות ברנז'איים".
למזלה של גדעון, הימים היו בדיוק הימים שבהם החל תור הזהב של משפיעניות הרשת. "זה קרה אצלי ממש במקרה, כי אם היית שואלת אותי, הייתי אומרת שאני מנחת טלוויזיה לתמיד", היא אומרת. "אחרי שהחוזה לא חודש ונשארתי בלי פרנסה מצאתי את עצמי מחדש ברשתות. היום זה רוב מה שאני עושה".
מי שלא נהנה רואים עליו את זה
גדעון ובעלה הם בעלי "סורוצקין", מעדנייה אונליין המספקת משלוחים לכל הארץ, ושניהם מעורבים בניהולה. אבל עיקר הפרנסה של גדעון כיום היא מהרשתות החברתיות, שבהן התמקמה בשנים האחרונות כאחת המשפיעניות הבולטות בישראל. בעמוד האינסטגרם שלה היא מספקת תוכן ל-410 אלף עוקבים נאמנים ומעלה שיתופי פעולה מסחריים. חוץ מזה היא גם משמשת, בין היתר, כפרזנטורית של רשת ההלבשה התחתונה טריומף ישראל. "היום אני מקבלת הצעות מערוצי הטלוויזיה, זה נחמד", אומרת גדעון. "אבל כרגע אני לא מרגישה שמשהו מדבר אליי. אם היית שואלת את זה לפני שלוש שנים, כשהייתי נואשת לכל פיסה של עבודה בטלוויזיה, לכל החלפה של תוכנית בוקר, הייתי עונה אחרת".
יש משהו מסוים שכן היית רוצה שיציעו לך בטלוויזיה?
"תכלס הנחיתי את 'האח הגדול' בערוץ 2 בגיל 23, מה יותר מזה? אם תהיה תוכנית שאני באמת מחוברת אליה ברמה האישית, איזשהו נושא שנורא בוער בי, או תוכנית ענקית כזאת או שידור חי שאני נורא אוהבת, אז אני אשמח. אבל היום זה כבר לא מעסיק אותי. היום החיים שלי מלאים ומה שאני עושה מספק אותי, אני במקום טוב".
גם מבחינה כלכלית?
"כן, גם מבחינה כלכלית. יכול להיות שאחזור יום אחד לטלוויזיה, אני לא פוסלת את זה, אבל זה צריך להיות משהו מדויק. הייתי נואשת, ותודה לאל, היום אני לא נואשת. כן, יש בזה איזה כיף לדעת שמי שלא רצה אותי אז רוצה אותי עכשיו, אני מרגישה שבאיזשהו מקום הצלחתי. זה לא שאני נהנית להגיד 'לא', שיש בי איזה יצר נקמני כזה, ממש לא. אני מתנהלת בלי אגו, אף אחד בטלוויזיה לא עשה לי שום דבר רע, הכל בסדר, זה הביזנס. הייתי, נגמר החוזה, לא רצו אותי יותר, סבבה, קורה לטובים ביותר. באמת אין לי מילה רעה להגיד על הטלוויזיה. הם באמת נתנו לי את הזדמנות חיי בגיל 23 להנחות את התוכנית הכי גדולה במדינה, אז על מה אתלונן? אני אומרת תודה רבה, בלי הטלוויזיה לא הייתי איפה שאני היום. הכל טוב, היה פרק, נגמר".
היום יש לך הערוץ שלך.
"נכון, ואני חושבת שזה בעיקר נותן לי שקט נפשי, כי אני זוכרת שכשעבדתי בטלוויזיה הייתי כל הזמן, 'איזה תוכנית תהיה לי?', 'רגע, זה ירד, ייתנו לי תוכנית חדשה? מה יקרה בסוף החוזה?', 'תהיה לי פרנסה או לא תהיה לי פרנסה?'. את תלויה באיזה שניים-שלושה אנשים שמחליטים עלייך, על הפרנסה שלך, על הגורל שלך, אז יש משהו מאוד משחרר לדעת שהיום אני אדון לעצמי, אף אחד לא יכול לסגור לי את השאלטר. זה הערוץ שלי".
לא חסר לך משהו ביוקרה שבעבודה בטלוויזיה?
"כשהייתי בטלוויזיה הייתי כבר פעילה באינסטגרם, וקצת זלזלו בזה כי הייתה בזה כאילו פחיתות. כאילו הטלוויזיה זה מה שנחשב, והרשתות זה שטויות כאלה שמתעסקים בהן. אבל אני חושבת שבשנים האחרונות כולם התבדו, כל תקציבי הפרסום עוברים מהטלוויזיה לרשתות, כל מנחי הטלוויזיה, כולל שמות שאת מאוד מאוד תופתעי לשמוע, מנסים לראות איך הם משתלבים בדבר הזה. הבינו שזה עובד. ברשתות הכל פתוח לפני כולם, מי שאני נותנת להם דין וחשבון הם העוקבים שלי. אם ירגישו שאני לא אמיתית, שאני ממליצה על מוצר לא טוב או משקרת, הם פשוט יורידו עוקב, יפסיקו לקנות ממני. זה לא כמו בטלוויזיה, שהייתי מקריאה מפרומפטר ומה אכפת לי".
את נהנית מהעבודה ברשת?
"מאוד. יש עבודות שאפשר לעשות בלי ליהנות, זו לא אחת מהן. מי שלא נהנה, רואים עליו את זה".
את לא חוששת שפתאום העולם שוב ישתנה, והרשתות ידעכו?
"כבר עברתי את זה פעם אחת, אז אין פחד. אם זה ייגמר, נמצא משהו אחר. בתקופה הזאת אני אומרת תודה כל יום שהמשפחה שלי בריאה ובטוחה, כל השאר זה בונוס. כבר איבדתי פעם אחת את מטה לחמי, אני אסתדר. יש לנו את המעדנייה שלנו, העסק המשפחתי, וזה מה שאני מורישה לילדים שלי".
הייתי מאלה שיכולים להעיר לחרדים ברחוב
לפני כשש שנים נישאה לסורוצקין, יוצא בשאלה שגדל בבית חרדי עם 14 אחים. "בהתחלה זה היה שוק, גם בשבילי וגם בשביל ההורים שלי", מספרת גדעון. "הם חששו מאוד, הם לא מכירים את העולם הזה. אבא שלי, סא"ל במילואים, קיבל צל"ש ביום כיפור, שני האחים שלי קצינים קרביים ונלחמו במלחמות, גדלתי בבית עם אתוס צבאי וזה היה בשבילי ייהרג ובל יעבור להביא מישהו שלא למד לימודי ליבה ושלא עשה צבא. הלוואי שיקרה לעם מה שקרה לנו במשפחה, נפילת החומות הזאת, המפגש הזה, השינוי שאני עברתי משנאת דת וחרדים למקום שבו אני היום. הייתי מאלה שיכולים להעיר לחרדים ברחוב, יכולתי להגיד להם 'יכול להיות לכם יפה במדים', אבל בסופו של דבר כשמכירים פתאום הסטיגמות יורדות ומבינים שאנחנו בני אדם ושלא הכל שחור או לבן. אני חושבת שנפלה בחלקי הזכות להכיר את העולם הזה, היום יש לי אפשרות לנהל שיחה עם כל בן אדם במדינה, אם הוא בא ממאה שערים ואם הוא תל-אביבי מהמעוזים הכי חילוניים שיש. קיבלתי מתנה, יצאתי קצת מהבועה והכרתי דברים שבחיים לא נחשפתי אליהם".
מה את חושבת על חוק הגיוס?
"הבעיה של החרדים היא הפוליטיקאים שלהם. הפוליטיקאים החרדים עושים הכי הרבה נזק למגזר החרדי, כי הם משניאים אותו על המדינה. אם היו יורדים באמת לאנשים בשטח היו מגלים שהמון חרדים רוצים להתגייס, הבעיה היא המנהיגים, הרבנים הגדולים שמתבטאים בצורה קיצונית. גם חילי תמיד אומר שאם הוא היה חי במציאות שהייתה מאפשרת לו את זה, הוא היה מאוד שמח לעשות צבא. זה נושא מורכב מאוד, וזה בסדר שיהיו גם לומדי תורה, אני בעד. פשוט באחוז מסוים, רק מי שהוא באמת-באמת עילוי".
את מדברת על הנושא הזה עם המשפחה של חילי?
"שני אחים של חילי משרתים בצבא. אני רואה את הדור הצעיר במשפחה שלהם, שכבר הולך באחוזים הרבה יותר גבוהים לצבא, וזה שינוי מדהים. גם אבא של חילי, שהוא הבן אדם הכי חרדי בעולם, כל הזמן אומר, 'איפה הפוליטיקאים החרדים שרגע יעצרו ויגידו תודה לחיילים שלנו ששומרים עלינו?'. אני חושבת שגם הצד החרדי לוקה בחסר וגם הצד החילוני. בתור אחות לשני קצינים קרביים, שהיו עלולים לאבד את החיים שלהם בכל יום בצבא, אני חושבת שכולם צריכים לשאת בנטל הזה, אין סיבה שלא, אבל צריך לנקות מהשיח את השנאה, את הדעות הקדומות, את הסטיגמות".
הבית של גדעון ובעלה מתקיים, לדבריה, בהרמוניה למרות השוני. "הבית שלנו כשר, בית כנסת בשבת, קידוש. אני לא שומרת שבת, אבל אני בהחלט מתנהלת שונה בשבת, פחות נוסעת, אני לא אלך לאירועים, אני יותר מכבדת, אני לא מעלה תוכן בשבתות, אני פחות עם הטלפון. זה נתן לי מתנה ההפוגה הזאת, בעיקר היום, בעולם של הטלפונים והטכנולוגיה. מה שהכי חזק ביני ובין חילי הוא שאף אחד מאיתנו מעולם לא ציפה מהשני שישתנה עבורו".
המשפחות שלכם מצליחות להתחבר למרות הפערים?
"בטח. הנה משהו ממש מרגש שקרה עכשיו, אבא של חילי עבר ניתוח קטן ואבא שלי קם בבוקר מוקדם וקרא תהילים בשבילו. בשביל אבא שלי, שהוא הבן אדם הכי חילוני בעולם ובחיים לא מתפלל, לקום לקרוא תהילים בשביל המחותן שלו – זה אומר הכל".
מה אתם עושים מבחינת החינוך של הילדים?
"הילדים חשופים להכל מגיל אפס. חשוב לי מאוד שהם יכירו את הדת כמו שהם מכירים את החילוניות, וככה זה עובד בינתיים".
הם כבר שמים לב להבדלים בין הסבים והסבתות?
"אלונה שמה לב, ומסבירים לה בשיא הפשטות שיש אנשים כאלה ויש אנשים כאלה ומבחינתי זה האושר הכי גדול, שיש לה משפחה שהיא גם כזאת וגם כזאת, כי היא גדלה בעולם שהכל אפשרי והכל בסדר ויש כל מיני סוגים של אנשים, בניגוד לאיך שחילי ואני גדלנו, שזה בנפרד מאוד. לי חבל שבבית הספר לא לימדו אותי דברים שקשורים לדת. בעיניי זה הפסד שלי שחשבתי שלפתוח ברז זה חילול שבת, זו בורות. בסופו של דבר זו הדת שלי, זה העם שלי".
לא רוצה לטעום את זה יותר
והייתה גם סערת החלון. פחות מיממה אחרי שילדה את בתה הבכורה העלתה גדעון לרשת סטורי ובו התרעמה על התנאים שקיבלה במחלקת היולדות באיכילוב ועל החדר, שהיה לטענה בלי חלון ובלי אוויר. באיכילוב נכנסו בה חזק וטענו שהיא קיבלה חדר פרטי וחדש, גדעון התנצלה, אבל הרשת לא שכחה לה את הפוסט ההוא ואת רצף המילים שחתם אותו, "ועוד אני 'קורין גדעון'. עלק". "הייתי אישה 12 שעות אחרי לידה שעשתה טעות", היא אומרת היום. "הבאסה היא שזה היה מול כל המדינה. התנסחתי בצורה לא טובה והתנצלתי, זה לא כזה ביג דיל, אבל ודאי שהחוויה שכל המדינה מדברת עלייך, יורדת עלייך וצוחקת עלייך לא הייתה נעימה ואני מעדיפה שלא לחוות אותה שוב".
היום את נזהרת?
"ודאי, חד-משמעית. אני חושבת שגם רואים את זה. מאז יותר רגוע אצלי".
כמה את מפחדת מסערות ברשת, מביקורות?
"אני אולי מהאנשים שהכי היו בתוך סערות, נכוויתי בעבר והיום אני חושבת פעמיים לפני שאני מעלה. זה לגבי כל מה שנוגע אליי באופן אישי – על דברים שהם ברמת המדינה אני אף פעם לא אחשוב פעמיים. אבל סערות כמו זו של החלון משאירות צלקת, ואני לא רוצה לטעום את זה יותר".
הסערות האלה מעלות את החשיפה, זה לא יתרון?
"אני לא רואה בזה שום יתרון, ממש לא. אני גם מצטערת על זה. אם היה אפשר, הייתי לוקחת את זה בחזרה".
את צופה ב"האח הגדול"?
"אחרי שהפסקתי להנחות היה לי קשה מאוד לראות את זה, כי מבחינתי לא מיציתי את החוויה. לקח לי זמן, כמה עונות. היום, בגלל שהשלמתי עם העניין של הטלוויזיה, זה נסגר אצלי ואני מאוד נהנית לצפות בזה".
מה השתנה בתוכנית מאז שאת הנחית אותה?
"אז הדיירים שיצאו לא יכלו ללכת ברחוב. מיליון וחצי איש ישבו בכל יום וראו את זה. היום זה כבר לא ככה".
ומבחינת החומר האנושי שנכנס?
"זו אף פעם לא הייתה תוכנית אינטלקטואלית או אקדמית. זה ריאליטי, זה לא הדבר הכי חשוב בעולם ואף אחד לא מנסה לשחק אותה כאילו זה ברומו של עולם".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: מזל חסון | איפור: טל אמית | שיער: זיו אמסלם | הפקה: טל פוליטי