שבע שנים עברו מאז זכתה שני גולדשטיין במקום השני בעונה השמינית של "האח הגדול" והפכה בן לילה לידועה בהרבה מאוד בתים בישראל. מאז, יותר מ-100 אלף עוקבים באינסטגרם צופים בבילויים הנוצצים שלה, בקמפיינים, בשערים ובחופשות היוקרתיות. גולדשטיין היא לא אישה שנשארים אדישים אליה; היא משתייכת לזן האנשים שאוהבים אותם מאוד – או מאוד לא. בהתאמה, לצד המפרגנים והמרימים היו גם מי שקראו לה פאתטית, התערבו בחייה הפרטיים בגסות ואיחלו לה דברים שהיא מעדיפה לשכוח, אבל לא יכולה שלא לזכור.
מרגע שפרצה לתודעה נראה היה שגולדשטיין (31) עוטה עור עבה מאוד. אבל בפנים, לדבריה, המציאות הייתה שונה לגמרי. "הייתי בדיכאון. כל השנים האלה החזקתי זעם בגוף שלי. הייתי בן אדם זועם ודיכאוני", היא מודה. "בשנתיים האחרונות הדיכאון כבר לא היה אפיזודה חולפת. הייתי קוראת על עצמי טוקבק לא טוב והיה הולך לי כל השבוע מזה, זה הפך לאובססיה. הייתי עסוקה רק במה חושבים עליי, מה אומרים עליי ואיך זה ייראה. טשטשתי את עצמי בלצאת כל יום עד אמצע הלילה כדי לא להיות לבד, הייתי מסתובבת עם האנשים הלא נכונים. הרגשתי שאני בסחרחורת מכל מה שעובר עליי".
איך יוצאים מזה?
"למדתי להתמקד בעצמי ובמה שאני צריכה. בשנתיים האחרונות ביטלתי שני שערים שתואמו לי, דחיתי קמפיין והפסקתי להגיע לאירועים. למדתי להוריד את הרגל מהגז ולהפסיק להיות מוזנת מהסביבה ומדעות של אחרים. החלטתי להתמקד בבריאות הגוף והנפש שלי".
גולדשטיין מונה בביטחון שלושה עזרים שמלווים אותה בתהליך ההתמקדות בגוף ובנפש: נומרולוגיה, יוגה ויהדות. "בעקבות פגישה שהייתה לי אצל נומרולוגית החלטתי להוסיף את השם דפני כשם נוסף", היא נזכרת בתחילת דרכה בעולם הרוח. "הנומרולוגית אמרה לי שאני צריכה להוסיף אותיות מסוימות לשם ואני בחרתי בדפני. היא הסתכלה עליי בהלם ואמרה 'השם השני שלי הוא דפני'. הבנתי שזה גורל והחלטתי ללכת על זה".
ומאותו יום את דפני?
"באותו יום לא יכולתי להוסיף שם כי מרקורי היה בנסיגה. חיכיתי חודש שתסתיים הנסיגה והוספתי רשמית את השם".
אחרי אותה פגישה החליטה גולדשטיין להירשם ללימודי נומרולוגיה פרטיים. בהמשך היא עשתה קורס נומרולוגיה רשמי ("המדריכה אמרה שיש לי את זה בענק"), ולאחרונה היא מקבלת לקוחות כנומרולוגית מקצועית. "לא משנה איך תסתכלי על זה, הכל בעולם שלנו מקודד במספרים", היא מסבירה. "לכל ספרה יש הכוח שלה, הסיבה שלה, מה שהיא מסמלת ומה שהיא מייצגת. כנומרולוגית אני יכולה לראות אצל הלקוחות את קווי האופי שלהן, את הדברים שהן עברו ואת הדברים שהן עתידות לעבור. אני מכוונת אותן ועוזרת להן בעזרת המספרים, וגם מניסיון החיים שלי ומהידע האישי שצברתי. הן מסתכלות עליי כמו על אחות גדולה".
הייתי מלכת הסנטר
אף שאת הלקוחות שלה היא מקבלת בשיחות טלפון ("אין סיבה לראות את הלקוחות, זה מספרים"), גם הבית שלה קיבל זווית רוחנית בשנה האחרונה. אנחנו נפגשות בדירתה התל-אביבית. על השולחן בסלון, מונחים נרות שבת ולצידם שני ספרי תנ"ך מעוצבים עם הקדשות אישיות. "חברה נתנה לי את הספר במתנה ליום הולדת 30", היא אומרת ובידה אחד הספרים. "היא ביקשה ממני שבכל פעם שאני מתעוררת בבוקר, כשאני עדיין עם עיניים עצומות במיטה, להגיד 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך'". היום, בדיעבד, אני יודעת שהדת היא אחד הדברים שגרמו לי להבין שאני בסדר, שמה ששלי שלי ומה שלא לא. למדתי לא לכעוס על אף אחד".
זה סוג של התחזקות?
"אני לא נכנסת להגדרות. אני לא שומרת שבת אז אני לא נחשבת אישה דתייה, אבל בגלל ההתחזקות הדתית החלטתי לוותר על אכילת פירות ים. אני מדליקה נרות כל שבת, עדייו אומרת 'מודה אני' כל בוקר, ברכת השחר, תפילת שמונה עשרה, ואני מקפידה על נטילת ידיים. אני לא שומרת שבת, אבל אני עושה מה שאני יכולה".
זכור לי שב"האח הגדול" הייתה שמועה שאמרת על עצמך שאת אתאיסטית.
"מעולם לא הייתי אתאיסטית. זו עוד סטיגמה שפשוט הסתדרה לאנשים בראש כי אני אשכנזייה תל-אביבית. להגיד את זה עליי זו גזענות לכל דבר. זה בול כמו פליטת הפה של שלמה גרוניך עם הצ'חצ'חים. להכליל בן אדם ולדחוף אותו לתבנית כי היא מסתדרת לך בראש זו גזענות ודעה קדומה".
גולדשטיין נולדה וגדלה בתל אביב, אחות בכורה לדנה. כשהייתה בת 12 התגרשו הוריה, ואמה התחתנה שנית. "לבעלה של אמא שלי אני קוראת אבא מאמץ", היא אומרת. "היום אני בקשר מעולה עם האבא האמיתי שלי, אבל שנים שהיו לנו קצרים בתקשורת ולא הסתדרנו".
"אחרי הגירושים של ההורים שלי הרגשתי שאני נכשלת בכל אספקט בחיים שלי", היא מספרת. "היו לי בעיות חברתיות, לא הצלחתי בלימודים, הייתי מאוד לבד באותה תקופה". שנתיים לאחר מכן היא מצאה את מקומה בסצנת "ילדי הסנטר", בדיזנגוף סנטר בתל אביב. "שם הייתי מלכה", היא משחזרת, "היו לי תוספות בלונדיניות, פוני, איפור שחור, פירסינגים, הרחבות באוזניים, ספטום, נזם בשני הצדדים של האף, בפופיק. בן לילה הפכתי למאוד פופולרית. היה לי החבר הכי חתיך, היו לי חברות, פתחתי לי בלוג וחשבונות עם תמונות בכל מיני אתרים, וכולם הכירו אותי בסצנה. אבל במקביל עברתי שם גם בריונות וירטואלית. הודעות נאצה, טוקבקים, כתבו בכל מקום שחבר שלי בוגד בי. כשאת ילדה בת 15, זה לא פשוט".
כשגולדשטיין הייתה בת 16, היא פיתחה אנורקסיה. "אני מאמינה שזה קשור בשליטה", היא מספרת. "תמיד הייתי ילדה רזה ולא חשבתי בכלל על לרדת במשקל, אבל רציתי להיות ווינרית, הרגשתי שפה אני יכולה להרגיש מנצחת כי האוכל הוא רק בשליטה שלי. גם הפירסינגים שהתמכרתי אליהם היו סוג של הלקאה עצמית, עונש. הייתי בדיכאון, הגעתי ל-47 קילו והגובה שלי הוא 1.75 מטר. לא הייתי אוכלת, בכיתה י"ב כבר לא הצלחתי להגיע לבית הספר. הייתי חלשה ועייפה. נרדמתי בכל מקום, באוטובוס ועל ספסלים בבית הספר. בגלל המחלה לא סיימתי את הבגרות במסגרת התיכון".
על רקע מצבה הרפואי קיבלה גולדשטיין פטור מגיוס לצה"ל, ובמקומו התמקדה בשיקום עצמי בעזרת טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. "הטיפול הזה ארך שנים, אבל הוא עזר לי מאוד. אני עד היום אצל פסיכולוגית. אני חולה עליה, גמורה עליה".
כחלק מתהליך השיקום היא השלימה את הבגרויות מהתיכון, עשתה מכינה של עיצוב אופנה בשנקר, למדה משחק ונרשמה ללימודי תואר באוניברסיטה הפתוחה. במקביל היא עבדה בחיי הלילה כסלקטורית וניהלה ליינים של מסיבות. "זו הייתה תקופה מבלבלת מאוד עבורי", היא אומרת. "עבדתי מסביב לשעון, הייתי בסחרחורות. זו הייתה תקופה קשה".
הכל התערבב לי
במהלך התקופה העסוקה ההיא קיבלה גולדשטיין הצעה להיכנס לבית "האח הגדול", ואחרי כמה סירובים היא גם החליטה ללכת על זה. מהבית גולדשטיין יצאה במקום השני, עם אהבה גדולה מהקהל ואהבה נוספת, הדוגמן עומר גורדון, שאותו הכירה בתוכנית. "יצאתי משם בשוק", היא מספרת. "כתבו עליי דברים נוראים רק כי לא התחברו אליי. איחלו לי שיאנסו אותי, שירביצו לי, שיהרגו אותי. הייתי יושבת בבית, קוראת את הדברים האלה ובוכה, אבל מחוץ לרשת קיבלתי אהבה מטורפת".
זה נשמע כמו אופוריה מטורפת יחד עם דאון רציני.
"אלה היו שנים קשות מאוד, עם אין-סוף התמודדויות. הכל התערבב לי. לא הבנתי מה קורה".
ומה לגבי הזוגיות שהייתה לך עם עומר?
"למה לדבר עליו? ההורים שלי חינכו אותי שאם אין לי משהו נחמד לומר, עדיף לסתום את הפה".
לאחר הפרידה המתוקשרת בין השניים נקשר שמה הרומנטי של גולדשטיין בין היתר ביוצאת "המירוץ למיליון" עדי כרמלי ולראפרית הילה ניסימוב (שורטי). "קראו לזה 'יציאה מהארון', עשו אותי לסבית", היא אומרת בכעס מסוים. "אני מעולם לא הזדהיתי כלסבית ומעולם לא יצאתי משום ארון, לא היה ארון לצאת ממנו. אני עדיין סטרייטית ועדיין נמשכת גם לנשים. בגיל 18 יצאתי עם בחורה ואף פעם לא הסתרתי את זה. אחר כך יצאתי עם גברים ועם נשים. לא הבנתי למה פתאום הפכו את זה לכזה אישיו, וברור שגם על זה שפרסמתי תמונות שלי מזוגיות עם אישה קיבלתי ביקורות".
את מתחרטת שפרסמת את זה?
"פעם התחרטתי. לא הבנתי למה עשיתי את זה, וחשבתי איזו תועלת יצאה לי מלפרסם את זה בפומבי. חשבתי שגברים לא יתחילו איתי בגלל שאומרים שאני לסבית. היום אני כבר חושבת אחרת, אין לי על מה להתנצל. מי שכותבת עליי דברים רעים בהקשר הזה, כנראה מקנאה בי".
מקנאה?
"ברור. היא בטח מתה להיות עם בחורה. תקשיבי, כמות הנשים שכותבות לי שהן מתות להיות עם בחורות והן בזוגיות עם גבר או שהן סטרייטיות היא מטורפת. אני מדברת על בחורות שאת בחיים לא היית מדמיינת. עזבי את זה, כמות הסטרייטיות-כביכול שמתחילות איתי גדולה מכמויות הלסביות והגברים שמתחילים איתי. ואין לי בעיה עם זה, אני נהנית".
לפני כחודשיים פורסמו תמונות שבהן גולדשטיין מופיעה צמוד לאליאב אוזן, ומדורי הרכילות הכריזו על זוגיות חדשה. "לא התנשקנו", היא ממהרת להכחיש את הכותרות. "התמונה הזו הייתה סתם מזווית צידית. זה היה חיבור מהלב עם המון קרבה. אנחנו חברים מאוד טובים. סך הכל אי-הבנה שיצאה מפרופורציות".
ואת בקטע שלו?
"הוא גבר מושך, אי אפשר להתעלם מזה, אבל אנחנו רק חברים".
למה?
"את רוצה לעשות לי שידוך?".
מה את מחפשת?
"השאלה הזו עושה לי קרינג'. מחפשת להיות מאושרת, זה הכל".
אני לא שם
מאז הזוגיות שלה עם גורדון, גולדשטיין לא התאהבה שוב בגבר. "אני חושבת שמשהו בי נשבר אחרי הזוגיות הזו", היא אומרת בחיוך. "גם אחרי עומר, כמות האכזבות שאכלתי מגברים... אני מאמינה שגם זה לא הקל את הדיכאון שלי, הגעתי למצב שהחלטתי שאני לא רוצה להביא ילדים לעולם. לא רציתי שתהיה לי המשכיות".
למה?
"בדיעבד אני מבינה שזה פשוט היה תסמין של הדיכאון. היום אני חושבת שזה הגיע מתוך פחד ומתוך המקום שלא הרגשתי שאני יכולה להעניק אהבה לילד משלי. היום אני לא שם".
גולדשטיין מספרת שהשיא של הדיכאון שלה הגיע, כמו אצל רבים אחרים, בסגר הראשון של הקורונה. "אני רואה את עצמי כחולת שליטה", היא מציינת, "ובתחילת הקורונה נכנסתי לחרדות של מה עתיד לבוא ואיך החיים שלי הולכים להיראות. ניסיתי להרגיע את עצמי, חיפשתי תעסוקה, עשיתי ייעוץ קריאייטיבי למשרד פרסום, פרסמתי בעצמי דברים ברשת בלי הפסקה ועשיתי המון ספורט בבית. חוץ מזה, בתקופה הזו קראתי המון טוקבקים שכותבים עליי והייתי מאוד נעלבת".
אלה היו כמה חודשים בודדים מאוד.
"ואז התחילה לי חרדה של לצאת מבית. התרגלתי לחיים בתוך הבית, ואחרי הקורונה הרגשתי שאני לא מצליחה להיות במקומות ציבוריים. הזמינו אותי לאירועים וסירבתי, ביטלתי דברים. כל הזמן חשבתי על מה יחשבו עליי בחוץ. את יודעת, אי אפשר באמת להתעלם מהדברים שחושבים עלייך. אנרגיה שלילית ומילים שליליות ופוגעניות משפיעות אפילו על בעלי חיים ועל צמחים".
שיתפת מישהו בתחושות שלך?
"את הפסיכולוגית שלי. מבחוץ כולם חשבו שאני בסדר. אפילו עשו לי מסיבת הפתעה ליום הולדת 30, הייתי עם החברים שלי, אבל אף אחד מהם לא ידע מה עובר עליי בפנים".
באותה מסיבת יום הולדת, התחבא בתוך המתנות היה גם ספר התנ"ך שקיבלה. "ביום ההולדת הזה התחיל השינוי של החיים שלי", היא אומרת. "התחלתי לחיות את מה שאני מאמינה בו. הנומרולוגיה, היוגה, התורה. התחלתי להרגיש שמצאתי את המקום שלי".
בשנה האחרונה עמוד האינסטגרם של גולדשטיין, שממנו מגיע גם חלק נכבד מפרנסתה, הפך בין היתר לעמוד הסברה פרו-ישראלי. "כואב לי על כל פעילות אנטי-ישראלית, אנטי-ציונית ואנטי-יהודית שקורית בעולם ובארץ. אני תמיד מתייחסת לזה ומעלה הסברה באינסטגרם באנגלית כדי שזה יגיע לכמה שיותר אנשים מהעולם".
אבל עדן דניאל גבאי הכתיר אותך כ"בלה חדיד הישראלית"! האמת היא שגם בעיניי אתן מאוד דומות.
"תודה, אבל אני מחרימה את כל החברות שהיא עובדת איתן. האישה הזו היא הפרזנטורית, הפנים של להזיק לנו, והיא לא תורמת לתדמית של אף אחד. גם לא של הערבים בארץ. היא מחרחרת ריב ומפיצה שנאה בעולם".
מעבר לעבודתה כנומרולוגית, כיועצת קריאייטיב וכיוצרת תוכן בעצמה, גולדשטיין מגישה מדי שישי את התוכנית "מה היא אומרת" ברדיו ירושלים. "אני לא מפסיקה לעבוד, יש לי מוסר עבודה של מאדרפאקרית". היא צוחקת. "באינסטגרם אני מעדכנת כל הזמן, על העבודה שלי, האמונות שלי, הספורט שאני עושה, הסטייל שלי. זה חלק מאורח החיים שלי, ואני לא יכולה להתעלם מזה. אני עושה את זה לא כדי להרים לעצמי אלא כדי לתת לאנשים מוטיבציה. הייתי רוצה שאחרים יעשו את זה בשבילי. זה מעגל אנרגטי. בנות כותבות לי שבזכותי הן זכרו להגיד את ברכת השחר. בחורה אחת התייעצה איתי על גיור ובנות משתפות אותי בהמון דברים. אני מרגישה שנכון שגם אני אשתף, בלי הדתה ובלי כפייה. באמונה שלי, תעשו מה שבא לכם כל עוד הכוונות טהורות".
נשמע שאת במקום אחר מלפני שנה-שנתיים.
"אני לא אגיד שאני בן אדם אחר לגמרי מהאישה שהייתי פעם, אבל אני כן יותר חזקה, יותר מאמינה בעצמי ויותר שלמה עם עצמי. מטרת העל שלי היא להפיץ טוב, וכשבנות כותבות לי שאני עושה להן טוב, אני מרגישה טוב עם עצמי".
אכן, שינוי.
"מאמי, אם היית אומרת לי ששני גולדשטיין תקום יקיצה טבעית כל יום בשבע לנטילת ידיים, להתפלל ולעשות יוגה, הייתי צוחקת לך בפרצוף. איזו סחית נהייתי".
השתתפה בהכנת הכתבה: יפעת הללי אברהם
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: פיני זומר | איפור: בן ביטון במוצרי מיקי בוגנים | שיער: אסי שדה במוצרי אינדולה ישראל | ע.צלם: עוז שמש | הפקה: אור-אל רבינוביץ
צולם במלון Townhouse מקולקציית מלונות Brown *9646