*טור הפרידה נכתב בהשראת " 60 שניות" – תקציר דרכם של המתמודדים לגמר כפי שהוצג אמש בערב הגמר. אל תמצמצו, כי פשוט קשה לקרוא ככה.
"שלום, אני ישראל בר און. אבל אתם יכולים לקרוא לי שרול. או שרוליק. או הכוכב הנולד החדש שלכם שניצח בנוק אאוט עם 56 אחוז. אני אישית מעדיף שלא תקראו לי בכלל, כי אני לא אבוא. לא כי אני סנוב. אני הכי לא. ומי שחושב שאני כזה, לא קרא את התמונה נכון. אני בסך הכול מישהו שאוהב לשיר. הכותבת של הטור הזה חושבת שאני גאון ושבכל גאון טמון גם סוג של שיגעון.
הסיפור שלי מתחיל בזה שבאתי לתוכנית במקרה. ועוד מבאר שבע. לשם לא הגעתי במקרה. הייתי ברמן, מלצר ואז שוב ברמן. עכשיו אני זמר. יוצר. כותב שירים. בגמר החלטתי לשיר שיר מקורי שלי כי זה הרגיש לי הכי טבעי. במיוחד עם כל האנרגיות שהיו שם. זה הצליח לי. השופטים אמרו לי שאני אמיץ ואפילו התימניה אמרה שדייקתי הפעם. בינינו, הצליח לי גם בלי דיוק. אחר כך שרתי עם מרינה. בואנה, היא גבוהה. שרנו שיר שרק אנחנו יכולנו לשיר. ייחודי כזה שמעט מאוד מכירים, אבל עשינו אותו טוב. בכל מקרה, מפה לשם, אחרי שעתיים וחצי של זיעה ולחץ, ניצחתי. בכנות, לא יודע לעכל את זה. קצת גדול עליי הסיפור הזה של כוכב נולד. מה זה אומר בעצם? שאני צריך לפעול עכשיו למען שלום מוזיקלי? שאני אמור לזרוק את החברה שאין לי? שעליי לעשות קרחת, סגול, תוספות שיער? קצת מוזר הסיפור הזה, אבל תודה רבה לכל מאות אלפים שהצביעו לי. ניסיתי להגיד משהו כשזכיתי. אז יצא לי משהו כמו 'עשיתם דבר הכי קדוש בעולם – אתם החייתם אותי מחדש. תודה תודה תודה רבה'. אני חושב שזה היה דווקא טוב. אחר כך שרתי את השיר שלי בפעם האחרונה בתוכנית. אבל אתם יכולים להיות בטוחים שיטחנו אותי עכשיו בכל חור שיש. אני מקווה שתהנו מזה כי אין לכם ממש ברירה. אז נרים כוס יין לחיי חיים בריאים יותר – קדימה כולם".
לא יכולתי לעשות עם זה כלום
"שלום, אני ליבי רן. ועשו טובה, בוא לא נדבר על השם שלי עכשיו. הגעתי למקום שני בגמר. הכי טוב מקום שני. תראו את הראל סקעת. תראו את מרינה מקסימליאן. תראו את שירי מיימון. תראו אותה באמת – כוסית, לא? בכל מקרה, יש לי שיער שחור ועיניים כחולות ועור לבן. יש איזה אחת שכותבת טור שבועי והיא חושבת שאני הורס. אם ככה, אני לא אהרוס לה את המילה.
אז הגעתי לגמר אחרי רצף של הצלחות בתוכנית. קיוויתי שלא להרוס את המוניטין ואת כל מה שבנו עליי. באתי בשחור, עם פרצוף מתוק וניסיתי לעבד מחדש את 'עוד סיפור קטן של אהבה' של עוזי חיטמן. רוב השיר צייצתי כמו שאני יודע לעשות הכי טוב ואז הבאתי אותה בטונים הרוקיסטים. ניסיתי להיות דרמטי. זה הצליח לי. תודה, אלוהים. אחר כך נינט באה ושרנו ביחד את 'לא יכולתי לעשות עם זה כלום' שזה בערך מה שהרגשתי כשהיא נעמדה מולי עם הגיטרה הענקית שלה ולא, זאת לא מטאפורה לכלום. טוב, האמת שזה כן. יש לה אחלה ציצי, תודו. ניסיתי מאוד שלא להיות זחוח בהופעה. כן, למדתי סוף סוף מה זה זחוח. בקיצור, עכשיו שזה נגמר, נותר לי רק לקוות שהכותבת של הטור תרד ממני כבר, כי כל הקטע של ההתנשפויות בטלפון בארבע לפנות בוקר מיצה את עצמו. אז נכון שליבי ולילי זה שילוב טוב. אבל די, מתוקה, תתנהגי בהתאם לגילך, תודה".
מי הטמבל שחשב על החליפה הזו?
"שלום, אני כרמל אקמן. ג'ינג'ית מהצפון והדבר הראשון שתמיד אומרים עליי זה שאני רזה מדי. גם אני אומרת את זה, אז בואו נפסיק עם זה. הגעתי לגמר עם אנרגיות מעולות. הלבישו אותי כאילו אני מינימום סלין דיון בלאס וגאס. לא יודעת להסביר מה זה בדיוק היה, אבל נראה לי שזה עבר מצלמה מעולה. התחלתי את הגמר עם 'ציפור מטורפת' של יזהר כהן. השופטים אמרו שהייתי אדירה חוץ מהקרצייה הזה, גל, שחשב שזה היה ביצוע קטן לגמר הגדול ומרגול שאמרה שאני אווזה. אחר כך החלפתי לחליפת מכנסיים צמודה וארוכה שלא הזעתי בה בכלל. ממש לא. אפילו לא לרגע. אולי הם חשבו שאם אלבש חליפה, יהיה לי סיכוי כמו של הבנים. זה לא עבד. בכל מקרה, אחר כך שרתי עם בועז מעודה את השיר ההוא של מוש בן ארי. נראיתי מצויין. באמת. וגם השתגעתי קצת על הבמה שזה היה ממש מגניב. בינינו, אני יודעת שלא היה לי סיכוי מול שרוליק וליבי, למרות שאמרו שהיה לי דואט 'אחלה בחלה'.
אחר כך הרגליים של ריטה עלו על הבמה והן בחרו להיצמד דווקא אליי משום מה וצביקה הדר אמר שאין דברים כאלה. צודק. מה שלא יהיה, אני מרגישה שהייתי טובה לאורך כל הדרך ונתתי פייט ראוי ומשובח בגמר הזה. חוץ מזה שמקום שלישי עם 20 אחוז משאיר אותי שפויה. ברשותכם, אני אחזור עכשיו לכינור שלי, לחבר שלי ולמשפחה שלי ולפרס המטורף שלי: נופש בישראל. רק תנו לי להוריד את החליפה הזאת שנדבקה לי לחיים. הנה זה ייקח לי עוד שנייה. עוד רגע. שמישהו יוציא אותי כבר מחליפת הצלילה הזאת!!! מי הטמבל שחשב שחליפה באוגוסט בכנרת זה חכם?!???".
הדבר הכי חם בארץ
"שלום, אני הגמר של כוכב נולד 6. אני ענק, אני גדול. אבל זה לא תמיד היה ככה. פעם הייתי פחות מוטרף. לא הרבה אנשים באו אליי. כי עם כל הכבוד לכנרת, אני עדיין תקוע בטבריה. ומה כבר יש בטבריה חוץ מדייגים, ערבים ודתיים? אבל מאז ש"כוכב נולד" פנו אליי, אין יותר מבוקש ממני. במשך חמש שנים, אני הדבר הכי חם שיש בארץ. תרתי משמע. אמש, זה קרה בפעם השישית: אחרי ש-40,000 קטינים מחוצ'קנים עם הורמונים מזורזים הגיעו לישון אצלי, היה לי הכבוד לארח גם שלושה פייניליסטים. אחת ג'ינג'ית ושניים לא. בכל מקרה, שרול זכה וחייב להגיד שהיה גמר בן זונה. אחד הטובים. באמת. אבל עזבו את זה, שמתם לב איך צביקה הדר הצטמק? טוב, בשורה התחתונה, תודה רבה על הבוכטה של הכסף שהשארתם לי. זה עושה אותי גמר מאוד מרוצה. תמשיכו לסמס למתמודד שלכם גם עכשיו. זה חשוב. אה, ועשו טובה – נקו את הבלאגן שהשארתם אחריכם. זה לא נעים לי".
ואחרון, חביב?
"שלום, אני הפרומו של האח הגדול. אני יודע שאני מציק לכם. אבל מה לעשות? יש לכם בכלל מושג כמה כסף שמו עליי? תחשבו כמה הדירה שלכם עולה, תכפילו ב-100, תעלו בריבוע ואל תוציאו שורש. זה הסכום שהוציאו רק על 10 שניות הראשונות. בכל מקרה, יכול להיות שאני מציק אבל זה שווה לכם. חכו חכו, יום שני, אני מגיע. ולא בחלקים, אלא בתוכנית שלמה. שווה לכם להישאר. במקרה שלי, גם אם תמצמצו, לא תפספסו אותי".
