אם אתם חובבי ספורט ולא נמנים על 250 העובדים של ערוץ הספורט, אפשר להניח שאתם מאוד מאוד מרוצים מההחלטה של מועצת הכבלים והלוויין מאתמול (א') לאשר את העלאת ערוץ הספורט החינמי של ONE לאוויר. מה רע לנו בחיים: 8 ערוצי ספורט ישראליים יהיו עכשיו בשלט (כולל HD), ואם הרגשתם שמה שחסר לכם זה כדורגל סקוטי, כדורסל נשים או פינג פונג חופים, אז תוך כמה ימים יהיה לכם גם אותם.
אלא שסוג התכנים שיעלה ב-ONE, לפחות בהתחלה, הוא לא הדבר החשוב. יותר משמעותי הוא שלשוק ערוצי הספורט הצטרף שחקן חינמי שני. והשחקן הזה הוא פחות או יותר הדבר היחיד שיכול לערער את המונופול שהתפתח כאן בשוק החינמי מצד ערוץ הספורט.
הרבה דברים קרו בשנים האחרונות מעצם העובדה ששוק הזכויות החינמי התנהל עם שחקן אחד. מאז השקת ערוצי הפלוס-פלוס, "הבית של הספורט הישראלי" גירש מהבית את אותן ליגות קטנות או ענפים קטנים שלא הצליחו לייצר עניין ציבורי. מי שרצה לחזור "הביתה" היה צריך להביא לפעמים כסף מגורם שלישי שיפיק עבורו את השידורים. בחסות חוקי הרגולציה התפתחה עוד תופעה מוזרה: יותר ויותר משחקים של קבוצות ישראליות במפעלים האירופיים בכדורגל (שלא לדבר על כדורסל) נעלמו מהפריים של האוהד הישראלי, כי למה להשקיע דולר וחצי על זכויות שידור ועוד דולר ורבע על הפקה עבור משחקים שאי אפשר להכניס ללייב.
ליגות ישראליות (שהן קצת פחות אטרקטיביות מהצ'מפיונס ליג) או איגודי ספורט או קבוצות ישראליות, גילו שהמונופול החינמי יוצר עבורם מציאות כלכלית שבלתי אפשרי להתקיים בה: הם (אותן ליגות, איגודים וקבוצות) למעשה מחזיקים בזכויות קניין הכי משמעותיות בעידן המקצועני - זכויות השידור - אבל קיומו של שחקן בודד בשוק בשילוב של חוקי רגולציה נוקשים הפכו את הזכויות שלהם לבעלות שווי אפס. ככה אי אפשר להתפרנס.
שתי טענות עיקריות עמדו בבסיס השימוע של מועצת הכבלים והלוויין כשהיא באה לאשר את הערוץ של ONE. הראשונה היא הטענה שהכניסה של עוד גורם לשוק תביא לאותן תופעות לוואי מוכרות מהעבר הלא רחוק של ניפוח מחירי הזכויות. כפי שקרה בעבר בעקבות התחרות בין צ'רלטון לערוץ הספורט, או להקפצת מחירי שוק זכויות הספורט בעקבות המאבקים בין חברות הכבלים ללוויין. במועצת הכבלים טוענים כי כל הבדיקות שביצעו הוכיחו מעל לכל ספק כי הכניסה של הערוץ החדש לא אמורה להשפיע על מחירי השוק בצורה כזאת שיש למנוע את העלאת הערוץ.
העניין השני שבו ניסו להיתלות גורמים מטעם והוא עוד פחות רלוונטי לעניין, הוא לגבי חשש "מרדידות התכנים המאופיינת על-ידי ONE". מדובר בדיון דומה לזה שהתנהל בזמנו לפני שהביאו לארץ את התוכנית "האח הגדול", על כך שמדובר בתוכנית שתדרדר את אמות המוסר של הציבור הישראלי. הציבור בחר להידרדר עם האח הגדול.
יש סיכוי יותר מסביר שרק בגלל אותן שנים של היעדר אלטרנטיבה (שאליהם נוספו עוד ועוד רגעים של תוכן שיווקי), כשאוהד הספורט הישראלי יישב עם השלט הוא עלול בטעות להעדיף להידרדר עם אופירה אסייג ואיל ברקוביץ' על-פני אולפן שבו יישבו מירי נבו ואלי אילדיס.
