מהרטה ברוך, בת 35, נשואה +2
מה עושה: שחקנית. עובדת על מופע יחיד בבימויו של ירון מוטולה.
מתי הודחה: הגיעה למקום השני והפסידה לאיתן שוורץ בגמר "השגריר".
איך הגעת ל"השגריר"? "הופעתי בטלנובלה 'מיכאלה', אנשי ההפקה ראו אותי והתקשרו. בהתחלה לא ממש רציתי כי ריאליטי ממש לא היה בראש מעיניי. נסעתי לחודש לחו"ל, המשכתי להתלבט ובסוף החלטתי לזרום. זה היה מסע עם הרבה שינויים, עברתי שם תהליך ובדיעבד אני מאוד שמחה שנכנסתי לזה. גיליתי שאני יודעת לספר סיפור, לשכנע ולעשות הסברה. היו שם משתתפים ברמה והיה כיף להתחרות בהם".
האמנת שתגיעי כל כך רחוק? "לא, ממש לא נכנסתי לשם עם רצון לנצח. הגעתי חסרת מוטיבציה אבל תוך כדי המשחק הכל השתנה. אנשים שפגשתי ברחוב ממש אהבו אותי וכל הזמן נתנו לי עצות. מהרגע שהבנתי את הכוח וההשפעה של התוכנית התחשק לי גם לנצח".
איך התמודדת עם הפרסום? "זה היה מוזר. זיהו אותי בכל מקום, פרגנו, העריכו, אהבו את הדרך שבה התנהלתי. זה היה ריאליטי מאוד מכובד, אבל ידעתי כל הזמן שזה עניין זמני ושלאט לאט ישכחו אותי. בכל מקרה, לא הגעתי לשם עם רצון להפוך לסלב, לא הגעתי לאירועים וממש לא רציתי תמונות במדורי הרכילות".
איך קרה שהפסדת בסוף? "איתן שוורץ תותח, הוא מאוד מוכשר ומלא מוטיבציה ובחור של עשייה. אבל אני יכולתי להציג את ישראל באותה המידה, מי ניצח זה פחות חשוב. בדיעבד הייתי בהריון אז בסוף יצא טוב, זה היה יכול להיות מאוד קשה להסתובב במצב כזה בארצות הברית".
מזהים אותך עדיין ברחוב? "כן, זה מדהים. זוכרים אותי אבל לא תמיד יודעים מאיפה. אומרים לי 'לא השתתפת ב'כוכב נולד?', 'את לא עובדת עם אבא שלי'? חלק גם זוכרים שהייתי ב'השגריר'".
את שומרת על קשר עם מישהו מהתוכנית? "ישבתי עם איתן בוועדה לרגל מאה שנה לתל אביב והייתי חברה גם של דפנה אלפרסי אבל זהו. אין לי מושג מה כולם עושים, כל אחד פנה לענייניו".
את צופה בריאליטי? "לא. אני חושבת שיש גבול כמה מהחיים שלך אתה יכול לתת לדבר הזה. אפשר ללמוד 'מהאח הגדול' משהו על אנשים, זה לא רק מטומטם, אבל יש לי דברים יותר חשובים ומעניינים לעשות מזה. מי שרואה כל הזמן ריאליטי בסופו של דבר מתנוון".
ובתור כמעט שגרירה, מה דעתך על התקרית הדיפלומטית עם השגריר הטורקי? "אני לא יודעת כמה זה היה באמת מעליב, אני בטוחה שהתקשורת יודעת בדיוק איך לנפח סיפורים כאלה, אבל אני התחושה שלי היא שמגיע להם. טוב שמישהו הראה לטורקים והעמיד אותם במקום, מה שדני איילון עשה זו דיפלומטיה בסגנון קצת אחר, אבל הטורקים דרשו את זה. מבחינתי זה היה במקום".