אחרי ארבעה חודשים באוויר, איזה 300 פרקים, ארבעה שבטים, עשרים וחמישה שורדים ומנחה אחד שכבר מתיש אותי לכתוב עליו ביקורת, סוף כל סוף מתחילים לראות את הסוף. בעוד שבועיים, כל מי שעדיין נותר ער מול המסך יזכה לחתום על טופס שחרורים, או לחתום קצת קבע ב"הרווק".
כפינה הקטנה
מעולם לא נצפתה מתמודדת שזכתה לכל כך הרבה השוואות לעולם החי. איזה שם לא הדביקו להדס? הקרצייה, הצרצרית, הקרפדה, התולעת ואפילו כמה שמות ביידיש בשביל הבונוס.
מתחילת העונה היו שהשוו את הדס למשה, מלצר, חולון ולמרות שהתנגדתי להשוואה המקוממת הזו, אני חייב להודות שבעקבות ההדחה אמש יש בכך מן ההגיון. הדס, כמו משה, זכתה לצלוח ים של מועצות שבט, להטביע את הלפידים של כמעט כל המתחרים, אבל רגע לפני כניסתה המפוארת לארץ המובטחת, גם היא הייתה צריכה להזדכות על הלפיד ולהישאר לצפות בגמר מהיציע בהר נבו.
הדס, כמו משה, שיחקה על משבצת המסכנות, תוך ששיקרה לשאר המתמודדים אולי יותר מכולם. והדס, בדיוק כמו משה, נותרה נאמנה לשחקן אחד בלבד, כזה שאין לה שום קשר משותף איתו בעולם שמחוץ לחופי הישרדות, וליחכה את פנכתו עד שגם היא, כמו משה, התעוורה מהערצה ולא ראתה את ההדחה שהיא עומדת לחטוף על הראש.
חלושס הקטנה עברה כברת דרך במשחק ואלמלא הייתה זו העונה השלישית, היא ודאי הייתה נחרטת בתודעה כאחת מדמויות הריאליטי המצחיקות וההזויות ביותר שנראו כאן, כזו שמותירה אותנו עם זכרונות של "איזה כיף איזה כיף", אוצר מילים עשיר יותר ביידיש, "אני חלושס הקטנה, הכפינה" ושירי דיכאון בצרפתית על אמא. אלקנה, כבוד!
רביעיית הגמר
ואז הם נותרו ארבעה. אחד מהם יודח, ואם להסתמך על העונה הקודמת אז ככל הנראה בסמס, כי בכל זאת צריך להרוס קצת את הפורמט בשביל כסף. עם זאת, ארבעתם יצטרכו לעבור את דרך הייסורים המפרכת בנוקיה, שנקראת בשם "מועצת השבט האחרונה":
טומי
סמל התמימות והמתיקות. נופל למשבצת "אהוב הקהל" שבה ישבו בעבר נועם טור ומירית וקנין, מה שאומר שרבים הסיכויים שהמושבעים פחות מתעלפים ממנו, ואולי אף נגעלים מכך שהבחור מסתתר תחת מעטה של ערכיות בזמן שכולם יודעים שגם הוא לכלך את ידיו בשקרים. חלק גם ודאי מקנאים בתשומת הלב ובפוטנציאל לקמפיינים. מעבר לעובדה שטומי לא שיחק היטב את המשחק, אלא פשוט ניצל כל פעם מחדש כי שכחו אותו שם, כל הצבעה עבורו תהיה שערורייתית וצבועה בהתחשב בעובדה שהבחור פשוט נהנה מחסדי ההפקה, בין אם זה בהותרת שרשרת החסינות על צווארו פעמיים למרות שזכה בה רק פעם אחת, או בהתאמת המשימה לנכותו הזמנית בזמן שלחנוך לא עשו שום הנחות. הוא חמוד, הוא יפה אבל הוא בטח לא השורד אחרון.
טלכו
בספרי הפנטזיה של ימי הביניים תמיד קיימת דמות מרושעת ואפלה של יועץ הסתרים של המלך. כזה שכביכול דואג לטובתו, אך בסתר ליבו מתכנן להשתלט על הממלכה. טלכו פשוט מזכיר לי אחד כזה. לוחש על אוזן אחת, עובר לשנייה ומצליח לכשף את כולם בקסמיו. הוא ביצע העונה את אחד המהלכים הגדולים ביותר שנראו כאן, כאשר העביר את אביגיל מזרועות חבריה החמודים והירוקים היישר אל חיבוק הדב של זיו, ובכך גם קנה את נאמנותו של גיסנו וגם חלקת קרקע קטנה. מאוחר יותר, ביצע מהלך גאוני נוסף עם אותה בחורה, כאשר שתל בראשה רעיון והשתמש בו נגדה.
אם בודקים את כל שרשרת התככנויות שלו, מגלים כי טלכו הוא למעשה גורו של נשים רווקות שמשוועות לחום, אהבה, צחוק ומשפטים מהפנקס על הקיסרות העות'מאנית. חשוב מאד לזכור, שבניגוד ליתר הפיינליסטים, טלכו זכה לקיצור דרך משמעותי כאשר ניצל מהחלק הכי מסוכן עבורו במשחק - שלב ההתחלה שבו העצלנים והחלשים נמצאים בסכנה. נקודה נוספת שנזקפת לרעתו היא שאלמלא פרישתה של נטלי, ספק בעיניי אם היה צולח את מבחן האש מול טל בן דוד, ולכן גם בהצבעה עבורו קיים פגם.
ליאורה
האשה שהחזירה את הכבוד לנשים. עד היום זכינו בפיינליסטיות נשיות דוגמת נעמה קסרי, שישבה שם בגלל ההפקה, מירית וקנין שהודחה וחזרה ונטע-לי ששיחקה מצוין אבל הייתה מאד לא אהובה על העם בציון, בלשון המעטה. עד היום זכינו במתמודדות מבוגרות, דוגמת טינה שפרשה ודיוה שעשו ממנה סלט בעריכה. והנה, סוף סוף זכינו לצפות במתמודדת שהיא גם מבוגרת, גם משחקת מצוין וגם זוכה להערכה. ליאורה פשוט מוכיחה שאפשר לעשות דברים אחרת. אישה לא חייבת להשתרך מאחור כמו ריקי או לפחד כמו הדס. אישה יכולה להרים את ראשה בגאון, לקרוא את המפה לצד המח"טים ולהסתער קדימה תוך שהיא יורה בגבם של החברים שממהרים לשמוע בקולה. הדרך שלה לגמר הייתה רצופה בכל כך הרבה חללים, שהמושבעים יצטרכו לעבור טיפול פסיכולוגי לפני שיוכלו לשכנע עצמם להצביע עבורה. לזכותה הרבה ייאמר שהיא יושבת שם בזכות ולא בחסד. תאהבו או לא תאהבו, אי אפשר לזלזל בשאפתנות, באסטרטגיה ובדרך הארוכה שעברה מהשיעור הפרטי עם רופרט ועד לאגדה ושמה ליאורה.
שי
סמל הנחישות. כזה שמהווה דוגמה אישית לחיים ולא רק בתוכנית בידור. גם נלחם כמו פנתר במשימות, גם שולט אסטרטגית וגם השחקן היחיד שטעם משיכרון השליטה בימי שבט קאראו ומימים בודדים ואבודים בימי שבט מנסאקה - אך מעולם מעולם לא הרים ידיים. שי גם נהנה מיתרון סטטיסטי: כמי שביקר בהכי הרבה מועצות שבט אבל ששמו נרשם על פתק הכי מעט פעמים במשחק (פעמיים בלבד אם איני טועה). פרט זה בלבד מעיד על גדולתו לאור העובדה שכל חבריו ידעו על כוחו. הוא הצליח להתל בהם, לבנות בכל רגע בריתות חדשות ולתבל את כולם שלא להצביע נגדו. שי הוא הטעות הגדולה ביותר של ליאורה ושל טלכו, שלא נפטרו מנוכחותו, אבל חשוב להבין שלא מדובר כלל בטעות מקרית, אלא בתוכנית אסטרטגית של שי שהצליחה היטב, כשחבר לשניהם ומכר להם בנפרד אשליות. בעיניי אין ראוי ממנו לתואר השורד האחרון.
>> אביב מ"האח הגדול" פותח את הפה: "גואל שקרן, אלירז דו פרצופי"