"הישרדות" היא משחק אכזרי. אומנם, מסתבר שבניגוד לשקע חשמל שרובנו לא צריכים לגעת בו כדי לדעת שזה מסוכן, המתמודדים ב"הישרדות" חייבים להגיע למשחק כדי להבין זאת, גם אחרי 3 עונות בישראל והרבה יותר עונות בארה"ב, הדרך בין הבנה להפנמה היא כנראה מאוד גדולה.
הפרק של אתמול הראה לנו פעם נוספת כיצד גלגל חוקי המשחק מתהפך לו כל פעם מחדש ומאפשר לגורל לצחוק שוב ושוב. המשימות שעד היום הקנו רק חסינות מהדחה חברתית, הפכו לפתע למדיחות של ממש.
הפעם הייתה זו אביגיל ששילמה את המחיר הכבד. קינת השבר שלה מיד לאחר שהפסידה במשימה, שקבעה מי תהיה רביעיית הגמר, היא לגמרי בבואה של הכאב האנושי, לא על האובדן והטרגדיות של החיים, אלא על כך שאין לנו שום יכולת להשפיע או לעשות דברים אחרת בפעם הבאה בתקווה שהפעם נמלט מגזר הדין של הגורל.
במשחק כמו גם בחיים לא ניתן להסיק מסקנות, לא ניתן להפיק לקחים וגם שום תובנות שאתה לוקח מעונה אחת לא יעזרו לך בעונה האחרת. במשחק כמו בחיים החוקים משתנים, העולם משתנה והגורל צוחק. אולי ההישרדות האמיתית היא באמת היכולת להשלים עם מה שעוברים ולא בהכרח הדרך לשנות אותם.
אביגיל שיחקה היטב העונה. לולא הייתה משימת ההדחה היא הייתה מוצאת מקום בגמר והייתה הופכת להיות מועמדת רצינית ביותר לזכייה בגמר בזכות כישורים אסטרטגיים לכל דבר. על המגרעות שלה דיברתי מספיק בעבר. הפעם ראוי לומר בכנות "שאפו".
אביגיל ידעה מתי להוביל את המהלכים, מתי להתבונן עליהם מהצד, מתי רק לחשוב עליהם ומתי אף לגנוז אותם. היא שיחקה למופת וסימלה יותר מכול את ההתבגרות שעובר שורד במשחק עצמו ובין העונות, לטוב ולרע.
עוד קודם למשימה האחרונה, זכינו לשמוע את אחד הנאומים המרשימים בתולדות מועצת השבט של "הישרדות" ואני לא צוחק. שפקס (וכל מילה מיותרת) הוכיח שמגעילות היא לא תכונה שסותרת כושר ביטוי.
בצורה קולחת הוא ידע אולי לבטא את כל מה ששחקן אמיתי ואסטרטג אמיתי ב"הישרדות" רוצה לומר על "הראויים" או על מי שבעצם לא יודע לשחק את המשחק. "הראויים" הם לרוב הצבועים ביותר ועל כך כבר נאמר כבר הכול.
לידר רצתה באמת ובתמים ללכת עם שפקס באש ובמים, רק שהיא רצתה את שפקס באש ואת עצמה במים. שפקס קלט את העניין והלינץ' יצא לדרך.משפט המחץ של שפקס הפעם: "יש לי ילדים, אני אפילו כותב להם חמשירים". בקרוב התקליט.
רגע לפני שיצאו השורדים למשימת ההדחה, נזכרו יחדיו בכל השורדים שנפלו בדרך. אי אפשר שלא היה להתרגש, והפעם אני כן צוחק, מהמילים של שפקס על לידר: "היא לא הייתה שפקסעלכית אלא שפקסית אמיתית". בכנות, לא הייתם רוצים ששפקס יכתוב ויקריא עליכם הספד?
השורדים יצאו למשימת ההדחה כשברקע פס קול נוסח גלדיאטור. שפקס סיפר שהוא מרגיש כמו משה רבנו שהוביל את בני ישראל במדבר 40 שנה ואילו בשבקין צבע את פניו בכחול לבן כאילו בעוד רגע הוא יוצא למלחמת הקוממיות. לנוכח העדויות הללו פס הקול של מיסטר בין היה מתאים יותר.
הניסיון של אביגיל, בשבקין, קפון ושפקס לשבור את רוחה של שרון ולגרום לה להישבר במשימה האחרונה השיג בדיוק את המטרה ההפוכה. הצופים בבית מגיבים הפוך ואוהבים להזדהות עם המיעוט. נוסף על כך זה רק מעודד את היחיד להילחם. כשכולם נגד אחד, האחד מנצח וזה מה שקרה.
לא קל יהיה לצפות מה הולך להיות בגמר. אני יכול רק להעריך שהקהל בבית, אנחנו, לא ממש נאהב את שפקס ויש סיכוי יותר מסביר שהוא יודח בסמסים. במצב כזה קשה עוד יותר לדעת כיצד יתפצלו הקולות בחבר המושבעים. נראה שמחכה התמודדות רצינית לפנינו. בהצלחה.