דן מנו הוכיח אתמול בערב שאפשר לנצח את הגמר גם כשאתה לא חלק ממנו. בנאום מצוין עשה מנו את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות ושבשבקין יודע הכי פחות, וזה לדבר. אני לא חושב שהיה אי פעם נאום של חבר בחבר המושבעים שהביא את הניצחון לאחד המתמודדים בצורה כל כך ברורה.
"אנחנו רוצים שורד שנהיה גאים בו", הפטיר מנו משפתיו וסתם את הגולל על הגמר המתוח והעצבני הזה. ב"הישרדות", האסטרטגים ומי שמצטיירים כ"תחמנים", כלומר: מי שיודע ובא לשחק את המשחק, לא נוהגים ולא אוהבים להצביע עבור מי שמצטייר כמתיפייף, כמתחסד או כ"ראוי", כיוון שהשורדים עצמם יודעים יותר מכל צופה בבית שאין דבר כזה "ראוי" או "ערכי" במשחק הזה.
ההצבעה של מנו לטובת בשבקין היא אולי הסמל לכישרון המדהים של בשבקין להלך בין טיפות המים על הקו הדק שבין "דרך הישר" לבין "דרך המשחק". בשבקין לא התיפייף מדי וגם לא רץ לספר לחבר'ה "שהוא אחראי על כל הדחה".
בשבקין הבין שאין טוב ורע במשחק, כמו בחיים, אלא יש 'איזון'. בשבקין יותר מכול שחקן אחר לא נכנע לרעב, לקור ולמצב הנפשי הקשה (טוב, רק 32 יום) והתחיל לדבר שטויות מול המצלמה. בניגוד לשחקנים האחרים הוא זכר בכלל שיש שם מצלמה. את משפטי הקסם ואת כל מה שלא צריך להגיד על המושבעים הוא אמר לצפרדע, פסלון החסינות.
בשלב כלשהו מועצת הגמר החלה להיראות ולהישמע כמו החתונה הכי טובה בעיר. זיקוקים, תפאורה, עיצובי פרחים, נאום של ראש עיריית כרמיאל (שנחסך מכם הצופים בבית), הופעה מאולצת מול קהל שבוי של הזמר "נתנאל" (תנסו להתווכח איתו עכשיו שהוא לא הופיע מול קהל של 20 אלף איש), ברכות, מה לא היה שם.
הקיטש שנשפך על בשבקין, בצדק, הפך את עוגת החתונה למתוקה מדי ורק קובי פרץ היה חסר כדי להפוך את האירוע לחתונת השנה. וכמו בכל סרט הוליוודי, רגע לפני שמירית מקדשת את בשבקין, מזכיר קפון שיש מתנגדים בקהל וזועק שבשבקין הוא בסך הכול מתחסד.
רק שקפון שכח שכולם יודעים את זה ושזו לא סיבה מספיק טובה להפריע לטקס. למה לתת לקטנות להפריע?! האם יש חתן טוב יותר בעיר?! כשהתשובה המתבקשת היא לא, התוצאה גם היא מתבקשת: חתונה, ועוד שנה גירושין.
ישבתי אתמול בשורה הראשונה ביציע שאוכלס על ידי משפחתה של שרון. אני חייב להודות שמדובר במשפחה מקסימה, אגב, כמו זו של שפקס, תאמינו או לא. קשה שלא לסמפט את האנשים האלו אחרי שלוש שעות מורטות עצבים, מבחינתן כמובן, אך שרון, או "השפקסעלך, דנסעלך ובשבקעלך", כפי שהטיבה מירית לנסח, ניסתה בהופעה מאוד משכנעת להצדיק זכייה על הופעה לא משכנעת במשך העונה.
שרון הוציאה לי את המילים מהפה כשהסבירה שלא מדובר ב"בחורה חזקה" אלא ב"בן אדם חזק", שאין רלוונטיות למין השורד ושהפגנת רגשות היא עוצמה ולא חולשה, הרי בשבקין הוכיח יפה מאוד שרגישות אינה תכונה המתחילה ומסתיימת בנשים כמו שחוסר רגישות אינה מנת חלקם של הגברים בלבד, וכיוון שאני בעד שלום בית אני לא אציין את שמה של ליאורה מהעונה שלי. ברוח טובה ובהומור כמובן.
שפקס הראה לנו אתמול שכמו שיש בכל אחד מאיתנו "שפקסיות", יש גם בשפקס קצת מאיתנו, כלומר: אנושיות ורגישות. אני נזכרתי במשפט שאמר גיבור הסרט (אני רע בשמות, סליחה) "גיבור מזדמן": "כל אחד מאיתנו הוא גיבור, אך רק מעטים מאיתנו נקלטים במצלמה ברגע הגבורה". עם שפקס נראה היה שלא רק שהמצלמה לא קלטה את רגעי הגבורה, היא דווקא הייתה ברגעים המביכים והלא מחמיאים, ואפילו חיפשה אותם או יצרה אותם.
עם יד על הלב, צריך להודות שאם מחפשים, תמיד נמצא את הנבל בכל אחד מאיתנו ולא רק את הגיבור שאנחנו נורא רוצים להאמין שרק הוא קיים. שפקס שיחק משחק יעיל, אך לא אפקטיבי. הוא פעל אסטרטגית מצוין, אך בחוסר זהירות רגשית (אני נזהר במילותיי) דאג לשים לעצמו מקלות בגלגלים ובמבחן התוצאה גרם למהלכים מצוינים לא להשיג את התוצאה. במילים אחרות, שפקס ניצח את דרכו להפסד.
העם אמר את דברו, כלומר: חבורה של בני 9 עד 14 שבעוד עשר שנים תעריץ את שפקס ותרצה בדיוק אותה מכונית עליה הוא נוהג. העיקר ששפקס מחל ללידר ושלידר מחלה לשפקס. אני מבטיח לכם צילום פפראצי, בהסתברות גבוהה, של שפקס ולידר רוכבים על סוסים על רקע השקיעה.
קפון הוא אולי החלק העצוב של הערב. בחור טוב. אדם שהוא נשמה טובה. בחיים קשה היה שלא לרצות שינצח. קפון הוא האסטרטג הקונסרבטיבי, הוא מבין את המשחק, למרות שעושה טעויות שלא אמורות לקרות, ופעל יפה מאוד יחסית במשך העונה, אך התנהלותו שיעממה את רוב המושבעים.
הם לא מעוניינים ב"עוד אחד" שמודה שהוא שיקר כדי לארגן עוד הדחות, הם רצו משהו חדש. בסרט של ה"טוב הרע והמכוער" ראינו כבר את המכוער והרע זוכים, עכשיו הגיע תורו של הטוב.
