יצאה בחוץ: הפטמה של בר רפאלי
כוכב נולד VS. עצרת המחאה: ואם רוצים את שניהם?
איכשהו יצא שהמדינה התפלגה, מוסרית וטכנית כאחד, בין כל אלו שצפו בגמר "כוכב נולד" ובין אלו שהלכו לעצרת של מחאת האוהלים. בגיא פינס אפילו עשו מעין מונטאז' היתולי של כל מיני פקאצות מעפנות שאומרות שלא אכפת להן מההפגנה אל מול כל מיני אקטיביסטיות מעפנות לא פחות, שאומרות שלא אכפת להן מ"כוכב נולד". כמו תמיד, שני הצדדים טועים. הרי רובנו, וברובנו הכוונה אליי, כבר יודעים שלא צריך לוותר על כלום. גם הולכים להפגנה וגם רואים "כוכב נולד"- בשביל זה אלוהים ברא את הממיר המקליט. ובכלל, כולנו ראינו מספיק גמרים של ריאליטי בשביל לדעת שאפשר להגיע לשלוש הפגנות, לנשנש משהו בכיכר ולהלחין שיר, ועדיין להגיע הביתה לפני רגע ההכרזה.
ואגב, אני בטוחה שכל אותם מליונים שצפו בגמר "כוכב נולד" הזדהו באופן אוטומטי עם המוחים בתל אביב, בעיקר בגלל שהם הבינו כמה נורא זה לגור בחיפה.
*חגית יאסו? סירייסלי?
אמנים VS. אוהלים: מי שלא יבוא, אז מה?
אני מוכרחה להודות שהייתי בטוחה שרוב האמנים יגיעו למאהל המחאה, בעיקר בגלל שהרבה מוזיקאים בארץ ימצאו את עצמם בשלב זה או אחר של חייהם גרים באוהל ומתקלחים בבריכה עם הירוקת בכיכר רבין. חלקם מריחים כך כבר היום. הרי אם יש מישהו שמאבק על יוקר מחיה נוגע לו, זה מוזיקאים ישראלים. מצד שני - זכותם, ממש כמו שזכותו של כל אחד אחר, לא להזדהות. ויותר מזה - זכותם, גם אם הם כן מזדהים, לא לבוא או לתרום הופעה חינמית. הם לא חייבים לנו כלום, הממשלה, לעומת זאת, כן. הדבר היחיד שבטוח זה שאם מארגני המחאה יתחילו להתחשבן עם כל אמן על מידת התמיכה שלו, כאילו הם חייבים להם משהו, זה ייגמר בזה שכולנו נעבור לקריית אונו. בשכירות.
הדור הבא: הם יורים גם ביונים
ובאמת ראינו כבר די הרבה ריאליטיז, אז איך זה שמשתתפי התכניות מקפידים באדיקות להפליל את עצמם מדי עונה בשלל ווידויים קרימינליים אל מול המצלמה? האם לא למדנו דבר? הפעם זאת הייתה אתי חזן מ"הדור הבא" שחשפה, בהתלהבות ולהט של טרוריסט נורווגי, עבר של הזרקת אטרופין לחתולים. אז קודם כל הולי שיט, איזה מן ילדות תפוז מכני עוברים שם בטבריה? ואם כבר היית ילדת תירס חולנית, למה לחשוף את זה בכזאת גאווה? אז בואו נגלוש אל ארץ המובן מאליו – הולכים לריאליטי? השאירו את השלדים בבית. תסמכו על האישיות שלכם, האינטראקציה עם המשתתפים האחרים והעריכה המגמתית, שנשנא אתכם גם בלי לגלות שהתחביב שלכם הוא הרעלת יונים.
בחזרה לשחור: איימי וויינהאוס מתה
דיכאון.
אם הניפ סליפ של בר נראה כמו הדבר הכי אותנטי שהיא עשתה בשנים האחרונות, לא פלא שאיימי וויינהאוס הסתובבה חצי מהחיים שלה עם הציצים בחוץ. וויינהאוס הייתה כולה גוש של אמת. לא במובן הדבילי של "היא הולכת עם האמת שלה", אלא פשוט בכך שלכל דבר שעשתה, האמנתי. ואולי בגלל זה המוות שלה כל כך צפוי – עם כנות כל כך חשופה, כואבת ונעדרת זיוף, לא היה יכול להיות סוף אחר.
ואי אפשר שלא לתהות – אלוהים, למה לא את אדל?