החודש מלאו 25 שנה לסיומת הדוט.קום - כתובת האינטרנט הראשונה שנרשמה עם סיומת com ושסימלה את תחילתו של האינטרנט כפי שאנו מכירים אותו. תקופה זו כללה רגעי שיא ושפל, ועלייה מטאורית של מפלצות אינטרנט חדשות, שחלקן החליפו את הדינוזאורים ששלטו בענף. אולם במובנים אחרים מדובר בתעשייה צעירה שעדיין מחפשת את דרכה וממשיכה להילחם על זכות הקיום שלה.
הרשת כבשה את לב המשתמשים בקלות רבה הודות לשימושים הרבים שהיא מציעה. אבל התעשייה שנוצרה סביבה עדיין מחפשת את המודל העסקי שעליו יוכל להישען בבטחה.
נכון, גוגל הוכיחה כי הפרסום באינטרנט עובד והצליחה למנף זאת להכנסות של מיליארדי דולרים, וגם אמזון ו-eBay הפכו לחברות ענק, אבל מאות אלפי חברות ואתרי תוכן מתקשים לשרוד. למעשה, הספירה האינטרנטית לבשה צורה של הכלכלה המוכרת לנו - העשירון העליון כולל מספר זעום של שחקנים שמגלגלים מאות מיליוני דולרים, והעשירונים התחתונים והמאוכלסים יתר על המידה ממשיכים לדשדש תחת עול ההוצאות.
חברות מחקר רבות מבטיחות כבר שנים גידול בפרסום באינטרנט, זינוק בפרסומות וידיאו, פוטנציאל פרסומי עצום בסלולר ונדל"ן רב-עוצמה ברשתות חברתיות. שחקני האינטרנט נאחזים בתחזיות האלה כהצדקה קיומית, רק בשביל להתעורר בוקר אחד ולגלות שיש מיתון עולמי, ושהתחזיות החדשות כבר פחות אופטימיות.
ברור שהפוטנציאל בפרסום הדיגיטלי עדיין לא קרוב למיצוי - היקף הפרסום הדיגיטלי בעולם (אינטרנט וסלולר) עמד ב-2009 על כ-58 מיליארד וצפוי להגיע ל-86 מיליארד דולר ב-2013 (כ-35 מיליארד דולר בצפון אמריקה בלבד). אולם בתעשיית האינטרנט חייבים להפנים שתהליכים לוקחים זמן ולכן יש להקטין את התלות הזו בענף הפרסום.
מספיק להציץ בתחזיות לשוק הפרסום ההתנהגותי (פרסומות המבוססות על הרגלי הגלישה של הצרכן) כדי להבין - ב-2007 צפו כי שוק זה יסתכם ב-2011 ב-3.8 מיליארד דולר, אך תחזיות עדכניות מדברות על סכום נמוך בהרבה - 1.3 מיליארד דולר בלבד. באינטרנט קשה לחזות דברים קדימה, ולכן התבססות על מקור מרכזי אחד ככלי ליצירת הכנסות נראית מסוכנת. ואת זה גם גוגל ומיקרוסופט הבינו מזמן.
מרדוק מרים את הכפפה
איל המדיה רופרט מרדוק, העומד בראש ניוז קורפ, שבבעלותה נכסים רבים בהם "וול סטריט ג'ורנל" ו"ניו-יורק פוסט", היה הראשון להרים את הכפפה, והצהיר שימיו של האינטרנט החינמי קצובים. מרדוק לא היסס לצאת נגד גוגל, שמרוויחה מפרסומות על חשבון יצרני התכנים החינמיים, ולא נרתע מתרעומת הגולשים, שמיהרו להישבע שלא ישלמו על תוכן באינטרנט. בפועל, משתמשים רבים רגילים לשלם בעבור דברים באינטרנט - עמלה עבור רכישה מקוונת, רכישת אפליקציה סלולרית או מנוי לאתרי דייטינג, וכ-36% מהצרכנים בעולם הצהירו כי יהיו מוכנים לשלם או שכבר שילמו גם בעבור תוכן חדשותי שנמצא רק ברשת.
מעניין לראות שגם עבור מוזיקה ועבור תוכן טלוויזיוני או קולנועי איכותי מוכנים הגולשים לשלם. עבור תעשיית המדיה והמוזיקה מדובר בנקודה למחשבה - שתי התעשיות מתקשות להתמודד עם תופעת ההורדות הפיראטיות, הדיסקים הצרובים, מסנני הפרסומות למיניהם ושפע התכנים הזמינים ברשת, ולכן המוכנות של הגולשים לשלם בעבור תכנים כאלה צריכה לדחוף אותן לכיוון הזה ולעודד אותן למצוא מודלים יצירתיים. תעשיית הספרים, שעשויה להיתקל באותה דילמה שמולה ניצבת היום בלוקבסטר בצל האיום של קוראי הספרים האלקטרוניים, צריכה ללמוד מחנות iTunes של אפל, המהווה דוגמה מצוינת לאיך בונים מודל עסקי חדש ומשגשג סביב מוזיקה בעידן הדיגיטלי.
עוד יוצא דופן שמוכנים לשלם עבורו הוא הפורנו. מטבע הדברים, קשה להשיג נתונים עדכניים על הענף, אולם הערכות מדברות על מיליוני אתרי פורנו שבהם מבקרים עשרות מיליוני גולשים ביום, בשוק שגלגל 4.9 מיליארד דולר בארה"ב לבדה ב-2006. עם זאת, ההנחה היא שגם ההכנסות של חברות הפורנו נפגעו קשות בתקופת המיתון, שכן פורנו ברשת אפשר למצוא גם בחינם.
שוק של קונים
מודל אחד שכבר מוכח באינטרנט הוא המסחר המקוון. על-פי חברת המחקר נילסן, היקף המסחר האלקטרוני בעולם יגיע השנה לכ-711 מיליארד דולר, המשקפים גידול של 112% ב-4 שנים. בארה"ב לבדה יצמח המסחר האלקטרוני בקצב שנתי של 10% ב-5 השנים הבאות לסכום של כ-249 מיליארד דולר ב-2014.
ענף זה ימשיך להציג גידול בשנים הקרובות, שכן הרתיעה ממסירת פרטי כרטיס האשראי באינטרנט פוחתת, אמצעי התשלום נעשים בטוחים יותר והשימושים באינטרנט נעשים מגוונים יותר. יתרה מזאת, בהתחשב בכך שגם ב-2014 יגיע המסחר המקוון ל-8% בלבד מסך המכירות הקמעונאיות בארה"ב, ברור שהפוטנציאל בשוק הזה הוא עצום, ולא רק עבור eBay.
גם ענף ההימורים משגשג - על-פי הערכות הוא מגלגל עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
בישראל: מעדיפים חנות מבטון
המסחר האלקטרוני בישראל ותיק למדי; כבר בסוף שנות ה-90 החלו להופיע אתרי הסחר הראשונים, וכיום האתר המוביל הוא וואלה שופס, עם נתח שוק שמוערך ב-40%. היקף המסחר האלקטרוני עומד על כמיליארד שקל בשנה, והוא מציג גידולים שנתיים של 15% עד 20%. לא רע.
אולם המהפכה ש-eBay הובילה עדיין לא הגיעה לשוק הישראלי. הגרסה המקומית של אתר eBay, שהוקמה רק לפני מספר חודשים, מסתכמת בממשק עברי חלקי, ותו לא. זאת, לצד העובדה שרק בסוף 2009 החלה PayPal לאפשר משיכת כספים לחשבון בנק ישראלי שהיווה חסם משמעותי עבור הצרכן הישראלי, מצביעים בעיקר על כך שענף המסחר האלקטרוני בארץ עדיין בחיתוליו.
כ-70% מהמסחר האלקטרוני בישראל הוא בתחום החשמל (טלוויזיות, מקררים וכו'), אלקטרוניקה (מחשבים וציוד נלווה) וצילום. מותגים בקטגוריות אחרות, כגון אופנה או מוצרי ספורט, הפופולריים מאוד במדינות אחרות בעולם, כמעט ואינם נמכרים ברשת.
לדברי סיגל כספי, סמנכ"לית הסחר של וואלה שופס, "בארה"ב ובאירופה היתה תרבות צריכה מקטלוגים שהרגילה את הצרכנים לקנייה מרחוק, וכאשר הגיע האינטרנט הם פשוט עברו לרכישה און-ליין. בארץ, המסחר האלקטרוני נחת על קרקע בתולית לגמרי, ורוב האתרים הציעו בעיקר מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ברשת. לכן מדובר עדיין בשוק שהיצע המוצרים בו לא מגוון מספיק, ושעובר תהליכים של התבגרות שלוקחים יותר זמן".
מה שבטוח, הבעיה לא טמונה רק במשתמש הישראלי שמציג הרגלי גלישה גלובליים, וזיקה גדולה למותגי אינטרנט בינלאומיים, כגון פייסבוק, יאהו ו-YouTube. למרות מה שנהוג לחשוב, גם היחס של הצרכן הישראלי למוצרי יד2 אינו שלילי בהכרח, ועל כך תעיד הפופולריות של אתר הלוחות יד2. מי אשם? אתרי האינטרנט בישראל, שמציעים כרטיסי הופעות בתשלום אבל קורסים ברגע האמת, מותגים מקומיים שלא מתחזקים מכירות און-ליין, ואתרים קטנים שלא משדרים אמינות בכל הנוגע לאמצעי אבטחת תשלום.
עם זאת, חשוב לציין כי וואלה כבר נכשלה בניסיון שלה להציע למשתמש הישראלי מעין eBay ישראלי - זירת מסחר מקוונת (וואלה Buy) הכוללת גם אמצעי תשלום מקוון - וואלה Pay. וואלה סגרה את האתר לפני כמה חודשים בטענה כי אין לו הצדקה כלכלית בישראל. האם היא צודקת? את זה נגלה כנראה בשנתיים הקרובות, אבל לא נראה שיש סיבה ממשית להאמין כי הגולש הישראלי לא יאמץ את eBay בחום.
