ווי לאב יו, יזרעאל

שירי מימון בטקס פרסי mtv (צילום: Gareth Cattermole, GettyImages IL)
שירי מימון. לא הישראלית היחידה שהיתה שם|צילום: Gareth Cattermole, GettyImages IL
ב-MTV מחבבים אותנו מאוד. הם חושבים שאנחנו שוק קטן אבל תאב מדיה, עם התעשייה הרב ערוצית המפותחת ביותר מבין מה שנקרא "Emerging Markets” - שווקים קטנים אבל עם פוטנציאל גידול. הגירסה האירופית של הערוץ, שמשודרת בישראל מתחילת שנות ה-90, הפכה בארץ לאחד הקטרים המזוהים עם חדירתה המהירה של הטלוויזיה בכבלים, והקהל הישראלי הפך לקהל אקטיבי ומעורב שיודע להפגין נוכחות למרות גודלו המזערי. בשנות ה-90, למי שעוד זוכר, עלו לא מעט ישראלים לשידור בתוכניתו המיתולוגית של ריי קוקס, ושמות כמו חיים מחדרה ורונית מאשדוד התערבבו עם רייצ'ל ממנצ'סטר וטד מלונדון. אותה אקטיביות, שמתורגמת כיום ל-SMSים, הביאה את שירי מימון למקום השלישי.

ליברפול
קשה להימנע מלתהות ליד כל פינת רחוב ודוכן פיש אנד צ'יפס אם לא עברה פה פעם איזה חיפושית. אולי בדיוק בבר הזה הגה ג'ון את "She loves you", וממש על הספסל ההוא זמזם לעצמו פול את "Yesterday". וליברפול, מחוספסת ואפורה, מחבקת את התהיות הללו בברכה עם תמונות ואזכורים של ארבעת המופלאים על כל קיר אפשרי. שלא כמו בלונדון המעוצבת והעשויה, בליברפול מסתובבים אנשים שלא הגיעו אליה רק כדי ללמוד אומנות או לעשות מיליונים. וכשמסתכלים על קו הרקיע שכולל שמיים אפורים שמשיקים לבניינים אפורים יותר, אפשר להבין למה המוסיקה הכי טובה בעולם הגיעה מצפון אנגליה.

המבטא
כל מי שחושב שהוא מבין אנגלית מוזמן לאתגר את עצמו בסיבוב קצר בליברפול. מסתבר שהמבטא הצפוני הכבד מהסרטים של קו לואץ' הוא לא סתם מוטיב קולנועי. יש אנשים שבאמת מדברים ככה.

הצמידים

ה-EMA הוא הרבה יותר מאשר טקס שמשודר בטלוויזיה - זו הפקת ענק שמארחת כ-15,000 איש בשלל מסיבות, קוקטיילים ואירועי קדם ופוסט. בשביל לשנע את כל הכבודה הזו ולוודא שכל אחד נכנס (או לא) למקום הנכון, מונפקים שלל צמידים ותגים בצבעים וצורות שונות שמהווים את הזהות שלך לאותו הערב. לכן נפוץ הוא מראה של חבורת אנשים שמתדיינים ביניהם איזה צמיד הולך לאן ואיך נכנסים לאירוע כזה או אחר. אנחנו, המשלחת הישראלית, הצלחנו כולנו לנווט את דרכנו מתחילת הערב ועד סופו בהצלחה בזכות ניהול לוגיסטי מרשים. ובכל זאת – למלון חזרתי ענוד בשלל רצועות פלסטיק על הידיים והצוואר.

הפרסים
אולי זה בגלל שאיימי עסוקה בלהסניף ומרק רונסון מופיע בלי הפסקה, אבל אף אחד מהאומנים המצוינים שהנפיקה אנגליה בשנים האחרונות לא לקח הביתה פרס. מה שאומר שלפחות בקרב בני העשרה שמצביעים ב-SMS, ההשפעה התרבותית של אמריקה לא נגמרת ב"היי סקול מיוזיקל". מעניין שדווקא בטקס האוסקר, בו מצביעים בעיקר חברי אקדמיה מבוגרים, התרחשה השנה תופעה כמעט הפוכה. האם הוליווד זולגת ללונדון ואמריקה לוקחת את מושכות הפופ? האמת הפשוטה היא שלמרות שחוצה ביניהם אוקיינוס, בכל הקשור לקולנוע ומוזיקה, ארצות הברית ובריטניה הן כבר מזמן יחידה אחת.

פול ואני

פול מקרטני בהופעה 10 (צילום: שוקה כהן)
פול מקרטני. פעם שלישית גלידה?|צילום: שוקה כהן
באופן די מוזר הצלחתי לחזות בפול מקרטני מקרוב פעמיים בתוך שישה חודשים - ואפילו מבלי להיות בהופעה שלו בפארק הירקון. חצי שנה אחרי שסימנתי וי על קטגוריית ה-“לראות חיפושית ולמות" בזכות פרס מפעל חיים שקיבל בטקס ה-BRITS, הגיע סר מקרטני גם לטקס ה-MTV כדי לקבל פרס דומה. בכל זאת, עיר הולדתו. הפעם, מי שהעניק לו את הפרס ונאם בשבחו היה בונו. ולראות את בונו ופול מתחבקים מולך על הבמה זו קטגוריה בפני עצמה. אפשר כמובן לרדת על מקרטני שקופץ לו מטקס לטקס בתדירות מוגזמת אבל הוא, לפחות, מקבל פרסים. אני סתם עושה את זה בשביל הכיף.

BARAK OBAMA
נחמד לראות איך בין לילה נולד לו סמל פופ חדש, שהוא במקרה גם הנשיא המיועד של ארה"ב. כן, ברק אובמה נכח בטקס פרסי ה-MTV, אם לא בגופו אז בברכות שעפו לכל עבר ובפרצופו שהופיע על חולצות, שמלות ואף הוקרן לרגע (לקול צרחות הקהל כמובן) על כל המסכים. לא ברור אם כל הרוקרים שענדו אותו על עצמם יודעים בדיוק מה משנתו בפרוטרוט, אבל אין ספק שהם חושבים שהוא נורא מגניב. יומיים בלבד אחרי שנבחר, מסתבר שאובמה לא רק החזיר לאמריקה את כבודה האבוד - הוא גם הפך אותה שוב להיות הדבר הכי קול בעולם.