פעם, כשלונדון עוד הייתה עבורי מרחק 5 שעות טיסה, הדבר הראשון שהייתי עושה אחרי הנחיתה היה לרכוש טיים אאוט. חוויית העלעול בדרך מהשדה לעיר הייתה תמיד מרגשת ומבטיחה – מי יודע מי מופיע בעיר השבוע ואיזה הפתעות מצפות לי הפעם? בהמשך פיתחתי אמון בקנייה דרך האינטרנט וחווית החיפוש אחר מופעים הפכה, כמעט כמו כל דבר בחיים, לוירטואלית ואינטראקטיבית. אבל דבר אחד לא השתנה: ללונדון, נאמנה לתואר בירת התרבות של העולם, תמיד היה מה להציע. בין אם התכוננתי מראש או פשוט אלתרתי על המקום, תמיד אפשר היה למצוא פה איזה דינוזאור רוק מזדקן או הרכב אלקטרוני אזוטרי. היום, בהיותי לונדוני עם עיניים גדולות, הלונה פארק האינסופי הזה של מופעים וקונצרטים אמנם נמצא ממש מעבר לדלת, אבל גם דורש ניהול לוגיסטי רציני.
בהיותם עם מתוכנן להפליא, רוב המופעים ידועים באנגליה כמעט שנה מראש. מכיוון שהבריטים אוהבים פופ כמעט כמו שהם אוהבים כדורגל, רוב הכרטיסים אוזלים ביום פתיחת המכירה. וכאן מתחיל תהליך בורסאי, המבוסס על היצע וביקוש ודורש לא מעט תושייה ומזומנים. באינטרנט מתקיים שוק שלם של ספסרות ומסחר בכרטיסים, כשהמחיר הנקוב עולה ככל שמתקרב המופע.
מכירו של כרטיס יכול בקלות להאמיר מ15-30 פאונד במכירה הרשמית עד למאות פאונדים במכירה חוזרת. הפיתרון, למי שרוצה הרבה, וגם בזול, הוא לעשות מנוי על שלל האלרטים של אתרי הכרטיסים ולזנק עם הקרדיט קארד מיד עם הינתן האות. נכון שצריך לנהל מעקב אחרי שלל הטרנסאקציות, משלוחי הדואר ותאריכי המופעים השונים - אבל מה זו קצת לוגיסטיקה, אם אפשר לסמן וי על כל השמות שתמיד חלמנו לראות.
אז למי שמתכנן להגיע לכאן בקרוב, או סתם רוצה טעימה ממה שעומד לקרות השנה בלונדון, הנה כמה המלצות מאוסף הכרטיסים הפרטי שלי.
23-24/2 – The Killers, O2 Arena
הקילרז הם הלהקה האמריקאית הכי בריטית שיש. הם אמנם מלאס ווגאס, אבל הם נשמעים כמו שילוב עדכני של ג'וי דיוויז'ן עם אקו והבנימנס - והם פופולאריים פה הרבה יותר מאשר בארץ הולדתם. בשבוע בו יצא האלבום האחרון שלהם, Day and age, נמכרו באנגליה 200,000 עותקים, יותר מאשר בכל ארה"ב על פני אותה תקופה.
הלהקה, שנוסדה בסך הכל ב-2002, היא כבר מזמן לא סוד שמור לחובבי מוזיקה בלבד, אלא להקת ענק שסיבוב ההופעות הנוכחי שלה באירופה סולד-אאוט בערך מהיום שבו הוכרז עליו. ועדיין, אם קצת מאמץ עוד אפשר להשיג כרטיסים ולראות אותם כשהם טריים יחסית. אתם יודעים, רוקרים בימינו הופכים מהר מאוד לדינוזאורים.
מסקר קצר שערכתי בקרב חבריי בארץ, קיבלתי את הרושם שלהבדיל מהפופולאריות העצומה שלילי אלן זוכה לה באנגליה, בגלגל"צ לא ממש סופרים אותה. לעומת זאת, בהופעה של מארק רונסון, שבה בוצע בין היתר הלהיט המשותף שלהם OH MY GOD (בלי לילי) כולם ידעו את המילים. אז למי שעוד לא יודע - אחרי איימי ווינהאוס שממילא שומרת על שתיקה כבר המון זמן, לילי אלן היא הדבר הכי מרענן שיצא באנגליה בשנים האחרונות. מסע ההופעות של תקליטה החדש הוא בהחלט משהו שכדאי לראות.
28-30/5 – Brixton Academy,Morrissey
אז נכון שהוא הופיע לא מזמן בארץ, וגם אני כבר ראיתי אותו השנה בהייד פארק, אבל תמיד מפעמת התקווה שאולי, אולי הפעם מוריסי יחוס על מעריציו וישיר קצת יותר שירים של הסמיתס. האינטימיות היחסית של הבריקסטון אקדמי, לעומת הקונצרטים הענקיים שערך באירופה בשנים האחרונות, מלבה את התקווה הזו יותר מתמיד.
26/2 - The Cure, O2 Arena
בשביל זקנים ופליטי אייטיז כמוני, מדובר כמובן באירוע מרגש. עם זאת, בזכות העובדה שהם לא נחים וממשיכים להוציא אלבומים סבירים, לקיור יש גם המון קהל צעיר. ההופעה החד פעמית הזאת נערכת בחסות המגזין NME וצפויים המון להיטים ישנים, אורחים ועוד שלל הפתעות.
2-4/4 – O2 Arena, Simply Red
להבדיל מהקיור, לא בטוח שלסימפלי רד יש יותר מידי עדנה בקרב קהל צעיר, אבל מייק האקנל, הג'ינג'י עם הקול השחור, הוא עדיין פרפורמר מצוין. צפו למופע אור-קולי נוצץ, סאונד פומפוזי, שורה של זמרות ליווי וכמובן – המון בחורות בעשור הרביעי לחייהן מקפצות באקסטזה לצלילי STARS.
בייסמנט ג'אקס הם מהמעטים ששרדו את הניינטיז ועדיין נשמעים עדכניים. כמו אנדרוולד, אחיהם לז'אנר, הם מצליחים לסנטז כמו שצריך הופעת רוק עם מסיבה, קצת נותנים בראש וקצת שרים. מכיוון שיחד איתם שרדה את הניינטיז גם סדרת להיטים מצוינים, ולאור העובדה שהראונדהאוס הוא האולם הכי מגניב בלונדון- אפשר לצפות לערב מוצלח למדי.
14/5 – Roundhouse , Holger Czukay
את הולגר צוקי היינו שומעים באייטיז בארשת פנים רצינית והמון חשיבות עצמית של כאלה שמבינים במוסיקה אלטרנטיבית. היה לו הרכב רוק אוונגראדי בשם CAN והוא היה אחד הראשונים שהכירו לנו את מוסיקת האמביינט. אז אנחנו אולי התבגרנו מאז אבל צוקי, מתברר, עדיין מקרין סרטים ישנים על קירות ומשמיע סימפולים של זמרות אתניות. שורה תחתונה: ערב אקספרימנטלי אבל גם עם כמה קלאסיקות מרגשות.
20-21/6 – O2 Arena, , Jeff Wayne's War of The Worlds
תאמינו או לא אבל גם את היצירה הפומפוזית של ג'ף ווין, מחווה לספר של ה.ג' וולס והתסכית המפורסם של אורסון וולס, הוציאו פה מהנפתלין. האלבום, ששימש בשנות ה-70 כפסקול של המון מסיבות דיסקו, שהה במשך 290 שבועות במצעד הבריטי וכיכב ברשימות הטופ 10 של עשרות מדינות בעולם, זוכה עכשיו לגרסה בימתית נוצצת. במלאות 30 ליציאת התקליט חבר ג'ף ווינס הקשיש למספר מפיקים בכדי להרים את הפקת הענק, ספק קונצרט ספק מחזמר, עם תזמורת חיה והולוגרמה של ריצ'ארד ברטון ז"ל בתפקיד הקריין.
16/10- Roundhouse , Nouvelle Vague
יותר משצריך לשמוע את האלבומים של נוול ווג, כדאי לראות אותם מופיעים. האיכויות הבימתיות של הקולקטיב הצרפתי, שכוללות הקרנות מולטימדיה ותאורות פסיכדליות, הופכת את המופע שלהם למעניין באמת. בעוד שעל האייפוד הם לפעמים לוקים בקוקטיות יתר, על הבמה הם באמת מצליחים להפיח חיים חדשים בקאברים שלהם, כך שניתן לצפות לקלאסיקות אייטיז באווירה אפלה ופסיכדלית.