סט התפאורה של המחזמר "אוליבר" כבר מוקם על במת היכל התרבות בפתח תקווה, אבל המפיק יריב יפת מסרב להתרשם. "צריך תאורה מלאה", הוא אומר, "רק אז מבינים איך זה באמת יראה".
- והתאורה המלאה בפארק הירקון, בהופעה של פול מקרטני.
"הייתה אי הבנה עם חברת התאורה. ההפקה שלנו משתמשת באותו סוג פנסים, והם לקחו יחידות מתוך מלאי שיועד לנו לטובת ההופעה של מקרטני והתחייבו להשלים את ההקמה בזמן לחזרה הגנרלית. הבעיה היא שאם משהו לא יעבוד כמו שצריך בחזרות, אני צריך לדעת מזה מוקדם".
סוגיית התאורה היא לא המשבר החמור ביותר איתו נאלץ יריב יפת להתמודד בדרך אל "אוליבר". החיים קשים? יפת, שכבר טעם מהבמה לפני שעבר לצד ההפקה, "מתגעגע בעיקר לפשטות של פעם", הוא אומר, "כשהייתי מופיע חשבתי שאני עובד נורא קשה, אבל זה כלום לעומת הקשיים והעומס שמפיק צריך להתמודד איתם".
בגיל 35, נשוי פלוס שלושה, מבצר יריב יפת את מעמדו כ"מר מחזמר" החדש של שוק הבידור המקומי. מי שהצטרף בגיל 15 להרכב "צעירי תל אביב" שהיו בשיא תהילתם, עומד כיום מאחורי ההפקה המחודשת למחזמר "אוליבר". ההפקה החדשה מועלית במשותף עם תיאטרון בית לסין בהשקעה של כ-5.5 מיליון שקלים, ומציגה בתפקידים הראשיים את ששון גבאי כפייגין, אניה בוקשטיין כננסי וגיל פרנק כביל סייקס. כל זה קורה 35 שנים אחרי שגיורא גודיק המיתולוגי הביא את לארץ לראשונה את עיבוד המחזמר לספרו הקלאסי של צ'רלס דיקנס. מלחיץ, בהתחשב בעובדה שגודיק סיים את חייו בגלות כמוכר בדוכן נקניקיות.
"כשאתה משקיע כל כך הרבה כסף ומפסיד, זה מקרין על כל הסובבים אותך", מודה יפת, "אין הרבה מקום לטעויות במקצוע הזה. מצד שני, אני מגיע עם קבלות. כשהעלינו את המחזמר 'היפה והחיה', נפתחו בפני הרבה דלתות. אחר כך היה קל בהרבה לקבל אישורים להעלות בארץ את המחזמר 'נרניה', 'אבניו קיו' ועכשיו 'אוליבר'".
"לא חשבתי שאהפוך למפיק"
ב"צעירי תל אביב" חלק יפת במה עם סער פיין, דנה דבורין וטל מוסרי, כולם אובייקטים להערצה היסטרית. בצבא שרת בלהקת חיל האוויר, שם החל לנסות כוחו כמפיק בעצרות ובאירועים גדולים בנוסף לשירה. אחרי הצבא ניסה לפתח קריירה מוזיקלית עצמאית. "היו לי שירים כתובים, סקיצות, חיים שמש עבד איתי כמנהל אמנותי", הוא משחזר, "היינו במגעים עם חברות תקליטים. לא חשבתי שאהפוך בסופו של דבר למפיק בעצמי".
- מה השתבש?
"לא מקבלים חוזה בן לילה. בינתיים הייתי צריך להתפרנס, אז עבדתי בהפקות במסגרת כמה משרדים, בהם 'סולן' של מיקי פלד, ששכר אותי כמנהל הפקה לפסטיגל. רכשתי הרבה ניסיון, וגיליתי שאני נהנה ושאני טוב במה שאני עושה. רק כשהצטרפתי לצוות המקורי שהקים את ערוץ 'ביפ', אמרו לי שאני צריך לקבל החלטה, כי אי אפשר שאהיה חצוי במקום בו צריך להשקיע הכול".
- אז איבדנו זמר.
"כלום לא אבד. אני עדיין כותב ומלחין. אם אחליט שיש לי ביד אלבום שאני שלם איתו, זה יקרה. היתרון הוא שכיום יש לי האופציה להשקיע בעצמי. הכול תלוי רק בי. אני כבר לא צריך לחכות לאישור של אף אחד".
"ריאליטי לא עושה לי את זה"
יפת סלל דרך למעמדו הנוכחי בהתנהלות שכולה בכיוון אחד: למעלה. גם מעט הכישלונות המקצועיים שחווה לא מיוחסים ישירות אליו, כמו הריאליטי "ללכת עד הסוף" עם עינת ארליך, בהפקתו היה שותף במסגרת חברת "מטאור" שהקים עם יואב גרוס. "נהניתי לעשות טלוויזיה, ובהחלט ייתכן שאעשה את זה שוב", הוא אומר. "מצד שני, אני מודה שריאליטי זה ז'אנר שלא עושה לי את זה. אני צריך סיפור, רגש".
- מה שמחזות זמר מספקים בשפע.
"כשאני והבמאי משה קפטן חברנו, היינו מאוחדים בתחושה שלקהל בארץ, במיוחד לילדים, מגיעה רמת בידור גבוהה בהרבה. אני מודה שיש לי אידיאלים. אולי אפילו אכנס לפוליטיקה בשלב מאוחר יותר בחיי. כשזה מגיע לבמה, אין לי ספק שקהל צעיר יודע לזהות איכות. כשהעלינו את 'היפה והחיה', הלכנו על גרסת המקור כפי שהועלתה בווסט אנד ובברודווי. גם 'אוליבר' הישראלי לא ייפול במאום מאיכות ההפקה הבינלאומית".
- אתה מאמין שההשקעה משתלמת? 90 אחוז מהכרטיסים להפקות החנוכה נמכרים לוועדי עובדים, שאת נציגיהם מעניין רק אם יש כוכבים. במקביל ל"אוליבר", מנחם גולן העלה לאחרונה גרסה משלו לאותו סיפור, עם צחי נוי, סמי הורי ומיכל זו ארץ.
כשאתה בונה לעצמך שם, והוא מתחיל ללכת לפנייך, ההשקעה חוזרת בסופו של דבר בגדול. באשר למחזמר של מנחם גולן, אני יכול לומר בצער שזו דוגמה לחוסר האתיקה שיש במקצוע בארץ. בחו"ל מפיק המכבד את עצמו לא היה עושה דבר כזה, כי ידעו כבר לפי שנה שאנחנו מתכננים להעלות את 'אוליבר' ודי שקוף שמקריות לא הייתה פה. אני מתקשה להבין מה גולן, שיש לי כלפיו את מלוא ההערכה המקצועית, ירוויח מכישלוני. זו כמובן מטאפורה, כי מכירות הכרטיסים להפקה שלנו לא באמת נפגעות".
ראש בראש עם הפסטיגל
"אוליבר" אמנם בדרך, אבל יפת כבר עסוק בפרויקט הבא שלו: החייאת "פסטיבל שירי הילדים" המיתולוגי בחנוכה. יהודית רביץ תנהל אמנותית ותופיע לצד נינט טייב, ארקדי דוכין, גידי גוב, קרן פלס, שי גבסו ועוד. המופע ירוץ ראש בראש עם מפלצת השיווק האימתנית מכולן: הפסטיגל. "רצון התקשורת ליצור תחרות בין ההפקות מובנת", מודה יפת, "אלו שני מופעים שלכל אחד יש מספיק קהל. הפסטיבל הרי מוכר רבע מכמות הכרטיסים שמוכר הפסטיגל. זו לא באמת תחרות".
אבל על הטאלנטים המובילים יש תחרות. נינט, למשל, היתה יכולה להרוויח הרבה יותר כסף לו הייתה חותמת בפסטיגל.
"חד משמעית. אתה לא יכול לשלם לאמן על 35 הופעות מה שהוא יכול לדרוש על 120 הופעות. למה היא בכל זאת בחרה בנו? כי כמו כל האמנים בפסטיבל היא רוצה להיות מזוהה עם תו האיכות של המופע. המפתח היה יהודית רביץ. כשהיא נרתמה להפקה, כל אמן נוסף אליו פנינו, הסכים".
שאלה הכרחית לסיום: יש אופציה לאיחוד ההרכב הקלאסי של "צעירי תל אביב"?
"גם אני, וגם חברי הלהקה איתם אני בקשר, מאמינים שניראה פתטיים אם נעמוד ביחד על במה ונשיר שוב את 'לא כולל שירות'. יש לי זיכרונות נפלאים מהתקופה ההיא, אבל אני רוצה שהם יישארו כאלה וצריך להבין שכל דבר נכון רק לזמנו".
