"על זוגיות צריך לעבוד בכל יום', אומרת השחקנית לימור גולדשטיין על אלה, הדמות אותה היא מגלמת במחזה החדש "תרה" בתיאטרון הקאמרי, "זה אולי נשמע נדוש אבל זה הכי מדויק בעולם". אחרי שש שנות נישואים היא אומרת שהתובנה הזו מבחינתה רק הולכת ומתחזקת, בעקבות התפקיד החדש.
המחזה מבוסס על ספרה רב המכר של צרויה שלו, אותו עבדו לבמה פנינה ודורית גרי וביימה דדי ברון. הוא מוצג על במה חשופה כמעט לחלוטין, רק אבן ענקית תלויה באוויר משמשת גם כמסך וידיאו עליו מוקרנת דמותה של אלה הפורסת את התזה המקצועית שלה על היעלמות האי הקדום תרה בהתפרצות הר געש. התזה היא מטאפורה ללבה הפורצת מתוכה ומשמידה את עולמה לטובת בנייה הכרחית מחדש.
אלה, ארכיאולוגית במקצועה, מחליטה אחרי כמה שנות נישואים לאמנון (אוהד שחר) לפרק את החבילה ולחפש אושר אישי על חשבון התא המשפחתי. בכך מתחיל מסע נפשי רצוף עליות ומורדות במהלכו מתמודדת אלה עם זעמו של הבעל הנטוש, בנה גילי שעולמו התהפך בעקבות הפרידה, הוריה השמרנים (ניסים זהר ורבקה מיכאלי) המייצגים את הזוגיות הישנה הבלתי ניתנת לפירוק, ורומן עם פסיכיאטר גרוש בשם עודד (גיל פרנק) המנסה גם הוא לפתוח פרק חדש בחייו. כמו הספר, כך גם המחזה מותיר את הצופים עם הרבה שאלות ללא תשובות שהבולטת בהן: מה נעלה יותר, שלמות המשפחה או האושר הפרטי?. לימור גולדשטיין , באחת ההופעות הטובות בקריירה הארוכה שלה, מגלמת את אלה. תפקיד במהלכו היא אינה יורדת מהבמה לכל אורך המחזה.
"אני תמיד מחפשת אתגרים, וככל שדורשים ממני יותר כן ייטב", היא אומרת, "קראתי את הספר 'תרה' לפני כמה שנים, הרבה לפני שידעתי שהוא יעובד למחזה, וכבר אז התאהבתי באלה וחשבתי שהיא יכולה להיות בסיס לתפקיד נהדר. לא ניסיתי להשוות בין חוויית הקריאה והעבודה הבימתית למרות שיש קטעים שלמים בהם הטקסט במחזה צמוד למקור הספרותי. סיפור טוב נשאר סיפור טוב. רק הדרך בו הוא מועבר משתנה".
אלה רחוקה מלהיות מושלמת. לא פעם היא מצטיירת כאנוכית, מפונקת וקפריזית.
"זה רק הופך אותה לאנושית יותר. כל הדמויות במחזה סובלות מחסך רגשי כזה או אחר, כי ככה זה במציאות. זו אחת הסיבות ההופכות את המרדף אחרי האושר האבסולוטי לחסר משמעות. מצד אחד, יש משהו נפלא בקפיצת המדרגה שעשינו כחברה. עבור הילד שלי הכי טבעי לחזור מהגן ולספר שלילדה שלומדת איתו יש שתי אימהות, אנחנו פתוחים מאי פעם לחידושים ולשינויים. מצד שני, התא המשפחתי משלם את המחיר. בחיי הפרטיים, כלימור, אני רואה סביבי אנשים מתגרשים כל הזמן כאשר הנפגעים העיקריים הם הילדים. קשה לא לחשוב לפעמים שהפכנו את אקט פירוק המשפחה לקל מדי. קצת קשה אז נפרדים, לא מנסים באמת לפתור את הבעיות".
ומה תפקידה של המשפחה "של פעם", אותה מייצגים ב"תרה" הוריה של אלה?
"זה הראי בו היא מסתכלת, ומנסה להבין אם הם דוגמה שיש לשאוף אליה או מציאות ממנה היא רוצה לברוח. אין תשובה ברורה. אלה לא רוצה להיות כמו אמה, לכודה בזוגיות רבת שנים ונטולת ריגושים ומלאה בכעס ומרירות. מצד שני, האם (הופעה נפלאה של רבקה מיכאלי, ט.פ) לא רואה בעצמה אישה המחפשת הצלה. היא פשוט לא מכירה שום דרך חיים אחרת. האם אלו חיי אומללות או האושר האמיתי? אני כבר לא יודעת אם האושר הזה, שמקריבים כל כך רבה בניסיון למצוא אותו, קיים בכלל. הצבנו לעצמנו רף ציפיות גבוה כל כך, שאין סיכוי למערכת יחסים ארוכת טווח לעמוד בו".
התחושה היא שמי שחווה גירושין, או גדל כילד להורים גרושים, יבין את "תרה" יותר מצופה שגדל בתא משפחתי "נורמלי".
"יש בזה משהו. אין ספק שהמחזה המיועד לקהל שחווה דבר או שניים בחייו. אולי לא גירושים, אבל לפחות מערכת יחסים ארוכה מספיק כדי להבין כמה אהבה אמיתית היא מתנה נדירה וכמה קשה לשמור עליה".
