"מרתיע אותי המושג 'תפקיד חיים'. זה רק מוסיף לחץ בעיתוי בו אני הכי פחות צריכה אותו, רגע לפני שעולה ההצגה", אומרת אפרת בן צור רגע לפני עליית העיבוד הבימתי של רועי חן והבמאי יבגני אריה לספרו הנודע של יצחק בשביס זינגר "שונאים, סיפור אהבה" שיוצג בתיאטרון גשר.
הרמן ברודר (סשה דמידוב) הוא ניצול שואה החי בניו יורק בשנת 1949 ונאבק עם קשיי ההווה ובעיקר שדי העבר. הוא נשוי לידוויגה (נטשה מנור), איכרה פולניה גויה שהחביאה אותו מהנאצים בתקופת המלחמה, ומנהל במקביל רומן עם מאשה (בן צור), אף היא ניצולת שואה הקשורה ביחסי אהבה-שנאה-תלות לאמה המזדקנת (פירה קנטור) וממתינה לגט מבעלה. חייו התלושים ממילא של ברודר גולשים לתוהו מוחלט, כאשר מן המתים חוזרת אשתו הראשונה תמרה (רות חיילובסקי) שהאמין כי נרצחה בידי הנאצים.
בן צור, שהרזומה המפואר שלה כולל לא מעט תפקידי נשים סוערות-שבריריות-אובדניות, הייתה הליהוק האידיאלי לתפקיד מאשה (בסרט גלמה את התפקיד לנה אולין). יבגני אריה, המגדיר את "שונאים, סיפור אהבה" כחלק השלישי והמסכם ב"טרילוגיית זינגר" בבימויו (אחרי "העבד" ו"שושה") אכן מיהר להציע לה את התפקיד.
"קראתי בזמנו את הספר, וראיתי את הסרט, וכבר אז הדמות מאד נגעה לליבי", אומרת בן צור, "ליבגני לא היו לבטים איזה תפקיד הציע לי. מראש הוא ייעד לי את מאשה. גם הבחירה בסשה דמידוב לתפקיד הרמן שמחה אותי מאד, כי כבר הופענו יחד בהרבה הצגות ותמיד כיף לעבוד מול פרטנר שמכירים ואוהבים ברמות כאלה".
בדמות מעורערת בנפשה, כמו מאשה, יש תמיד פוטנציאל עסיסי יותר הן לקהל והן לשחקן
"אני ממש לא מקבלת את ההגדרה של מאשה כמאנית דפריסיבית, כפי שמצוין בקומוניקט של ההצגה, אבל היא בהחלט הולכת על הגבול הדק בין שפיות לטירוף. זה בא לידי ביטוי גם ברומן שלה עם הרמן, קשר עוצמתי המגיע מהמקומות הכי אפלים בנפש. שניהם אנשים ההולכים לקיצוניות, לפעמים רק כדי להרגיש משהו. הם שרדו את השואה, אבל נותרו לכודים בקיום בו אין להם מושג מה לעשות עם המתנה שקבלו: החיים. את מאשה זה מוביל, בסופו של דבר, לאבדן".
בספר של בשביס זינגר לא ברור אם יש אהבה אמיתית בין הרמן למאשה, או בעיקר תשוקה ותלות
"בכל זוגיות יש אלמנט של תלות. בעיני, הרמן אוהב את שלוש הנשים. נכון שעם מאשה אלמנט התשוקה הפיזית חזק במיוחד. הקשר ביניהם יצרי מאד, תוצר לוואי של צורך לקחת כל אלמנט ביחסים ביניהם הכי רחוק. זה לא רומן שנולד ממקום נאיבי וטהור אלא אובססיה".
"בהחלט. יבגני ובשביס זינגר הם התאמה מושלמת. הוא מרגיש שייך לעולם שלו. נדמה שהחשיבה שלהם כיוצרים כמעט זהה, ולכן כבמאי יבגני מאד נינוח בעבודה עם החומרים האלה, הוא יודע בדיוק לאן הוא רוצה להגיע, וגם תהליך החיפוש שלו עם השחקנים זורם ומהנה. מובן שבאופן טבעי מגיע השבוע האחרון לפני עלייה לבמה, ואז לחץ זה לחץ. כולנו עוברים מחדר החזרות האינטימי הקטן לאולם הבית הגדול, מתווספות התפאורה, התאורה והתלבושות. פתאום הקשר לדמות מפסיק להיות תיאורטי ונהיה מוחשי".
בעקבות "שונאים, סיפור אהבה" את מתכוננת להתחיל לעבוד על האלבום השלישי שלך כזמרת?
"המופע המשותף שלי עם קרני פוסטל ממשיך לרוץ במועדונים כל הזמן, והתחלתי לעבוד על פרויקט מוזיקלי חדש. מוקדם עבורי לדבר עליו, מעבר לעובדה שאני מלחינה הפעם טקסטים קיימים ולא כותבת את המילים בעצמי".