בימאי ותסריטאי- גארי רוס (“סיביסקיט”, “פלזנטוויל").
תסריטאים- בילי ריי ("שם המשחק") סוזן קולינס (שעל ספרה מבוסס הסרט).
שחקנים- ג'ניפר לורנס (“קר עד העצם"), ג'וש האצ'רסון (“הילדים בסדר"), וודי הרלסון.
על מה הסרט?
בעולם פוסט-אפוקליפטי שולטים בעם בעזרת תכנית ריאליטי שבה המתמודדים מודחים מהתוכנית רק כאשר הם מתים או נרצחים על-ידי מתחריהם בתוכנית.
על מה באמת הסרט?
על האופיום החדש להמונים- הריאליטי. גם זה המוצג בתוכניות כמו "הישרדות" וגם זה המוצג כתיאורי אלימות ומלחמה בחדשות.
הדבר הכי טוב בסרט
התזמון שבו הוא יוצא בארץ, לצד פרשת סער שיינפיין והכדורים. אי אפשר שלא לחשוב בזמן הצפייה על הפרשה ועל השאלות שהיא מציגה בנוגע למחיר ההשתתפות בריאליטי.
הדבר הכי גרוע בסרט
התסריט המצומק, הגורם לרגעים רבים בסרט להיות לא משמעותיים.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הסצנה בה נחשפים הגיבורים לראשונה בפני אנשי הקפיטול, במעין תהלוכה אולימפית, לאחר המייק-אובר שמעניק להם הסטייליסט לני קרביץ, עם האש הדולקת בבגדיהם.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסצנה בה אנו נחשפים לקלוז-אפ על פניה המנופחות של נערה המתה מעקיצות צרעה מרובות. לא נעים.
סקס
את משולש האהבה הגדול של העלילה שומרים לסרטי ההמשך, כנראה. בינתיים נסתפק בהבחנה הרלוונטית, שבימי הריאליטי חייבים לזייף סיפורי אהבה בשביל הקהל, ואפילו הזיוף המודע הוא אותנטי ומספק דיו. אם כבר "האח הגדול", אז הנשיקה המצופה בין הגיבורים מגיעה אחרי שהגיבורה מקבלת מסר מההפקה שהנשיקה הקודמת לא הייתה לוהטת מספיק, בזמן שה"בולבולון" הפרטי שלה צופה בה מהבית.
אלימות
בעל-זבובית. בני הנוער הנלחמים על חייהם הזכירו חבורת בני נוער מבודדת אחרת מהסיפור הדיסאוטופי המוכר. למרות הניסיון לשמור על האלימות מרוחקת ונקייה לא הצליח הסרט להימנע מהגבלתו מגיל 13 בלבד. צפו להפגנות בנות 12 זועמות.
סטיילינג
העושר החזותי של הסרט מעט קמצני, והעולם העתידני לא זוכה באמת לקום לתחייה למרות הרמיזות והרפרנסים לתופעות תרבותיות פופולריות. האיפור, התלבושות והסטיילינג של אנשי "הקפיטול" העשירים והמנותקים מעם מוגזם למדי, ומעלה את הסברה שבעתיד נראה כולנו כמו גרסה משועתקת של ליידי גאגא עם שיער ורוד, זקנים מעוצבים בלתי אפשריים, ואיפור מוזהב.
מה למדנו מהסרט?
את מה שהנשיא, המפקח על מרחץ הדמים הזה בקור רוח, מלמד את מפיק התוכנית- תקווה חזקה מפחד.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
הספר היה יותר טוב. חסרים כאן המון קטעים.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
כבר היינו בסרט הזה עם "באטל-רויאל" היפני, שלקח את הריאליטי לקצה כבר קודם, עם "גלדיאטור" שהזכיר לנו שאלימות תמיד הייתה בידור ואפילו עם "בלאק מירור" שההבחנות התרבותיות שלו על תקופתנו מרתקות בהרבה. מדובר במהומה רבה על לא דבר.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
למרות שאני כבר מזמן לא בת טיפש-עשרה, גם אני מבינה כמה סדרת הנעורים הזו, טובה בהרבה מסאגת "דמדומים" המייגעת.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"הישרדות", "האח הגדול"- ושאר תוכניות ריאליטי להמונים.
"המופע של טרומן”- שחזה את התפוצצות הריאליטי והחביא מצלמות בעצים הרבה קודם.
"רשימת שינדלר”- בגלל הקטע בו ממיינים ומגרילים את בני הנוער לתוכנית.
שורה תחתונה
סרט נעורים מורכב ואפל בהרבה מרוב ההיצע הנוכחי לקהל היעד הזה. למרות הפיתויים הרבים, הבימוי נותר מדויק ומאופק (לפעמים מאופק מדי אפילו) ומעניק עיבוד אפקטיבי ומהנה לספר עליו הוא מבוסס. מעריצי הטרילוגיה אולי יתאכזבו מקווי עלילה חסרים, אך יהנו מהקצב המותח, המסרים הברורים והפשטניים ומעל הכל מהופעתה המצוינת של ג'ניפר לורנס, המגלמת את אחת מגיבורות הפעולה הנשיות המעניינות של השנים האחרונות.
זמן מסך
142 דקות.