במאי ותסריטאי - פדרו אלמודובר.
שחקנים - פנלופה קרוז, לואיס הומאר ("חינוך רע"), בלנקה פורטיו ("לחזור").
על מה הסרט?
פילם נואר בגרסה אלמודוברית. במאי ותסריטאי קולנוע עיוור נזכר ברומן עבר שלו עם כוכבת אחד מסרטיו, אשתו של המפיק האובססיבי והקנאי.
על מה באמת הסרט?
על קולנוע. על תהליך ההפקה, הייצור, הפרשנות והאהבה אליו.
הדבר הכי טוב בסרט
פנלופה קרוז, מהנשים היפות שנראו על מסך הקולנוע לתולדותיו, בעוד הפגנת משחק מהפנטת. למה הוליווד לא מצליחה להוציא ממנה אפילו עשירית ממה שאלמודובר מצליח לעשות איתה?
הדבר הכי גרוע בסרט
לא מספיק מרגש כמצופה מהסרטים של הבמאי המלודרמטי.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הסצנה הקומית בה מצטט אלמודובר את עצמו מהסרט "נשים על סף התמוטטות עצבים" (בין שאר הציטוטים העצמיים הממלאים את הסרט) ומזכיר לכולנו איזו דרך קולנועית מרשימה הוא עבר מאז.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסצנה החלשה של הסרט היא זו בה מגלה בנה של המפיקה מי הוא באמת אביו. המאורע לא מקבל את המשקל הראוי שלו ונותר מרחף מעל השטח.
סקס
כמו שרק אלמודובר יודע. סצנת הסקס הראשונה מגיעה כחמש דקות מפתיחת הסרט, השנייה מציגה את קרוז במלוא סקסיותה והשלישית מצטטת את הציור "הנאהבים" של מגריט.
אלימות
קלאסית. כיאה לז'אנר פילם נואר, אי אפשר בלי סצנת הדחיפה והנפילה במדרגות.
סטיילינג
כל פריים בסרט צועק אלמודובר. הצבעוניות מתפרצת, הקאמפ מעודן, השימוש בצבעים אדום ושחור בולט ומסוגנן. חילופי הזהויות של קרוז ממזכירה, לשחקנית, זונה, דרך אודרי הפבורן, ועד מרילין מונרו מוקפד ומתעתע.
פסקול
מלחין הסרט הוא המלחין הקבוע של אלמודובר בשנים האחרונות, אלברטו איגלסיאס, שאחראי בין השאר על פסי הקול המדהימים של "דבר אליה" ו"הכול אודות אמא". גם כאן הוא רוקח פסקול דרמתי ומלא מסתורין.
מה למדנו מהסרט?
את מה שמבין הבמאי בסוף הסרט, העורך את סרטו מחדש- "סרטים חייבים לסיים, גם אם זה מתוך עיוורון".
הצטיידתי לשווא בטישו.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
האוטר הספרדי ממחזר מעט את נושאי העיסוק שלו ועושה שוב קולנוע על קולנוע, עם שימוש רב באינטרטקסטואליות, ציטוטים , כפילויות, חשיפת האפרטוס, מציצנות ורפלקסיביות.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
איזה יפה פנלופה, מזכירה לי את אחותך.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
מה לא? כל סרט פילם נואר שקיים, היצ'קוקים למיניהם, סרטי אודרי הפבורן, ואת "מסע באיטליה" של רוסוליני בו צופות הדמויות בסרט.
שורה תחתונה
פילם נואר כמו שרק אלמודובר יכול לעשות. סרט מעניין, מורכב, מדהים מבחינה ויזואלית, פנלופה קרוז עוצרת נשימה, הפסקול מושלם, הצילום, הקומפוזיציות, עיצוב הסטים התלבושות והארט מהשורה הראשונה- אבל למרות הכול משהו מהותי בסופו של דבר חסר, והופך את התוצאה הסופית לקרה ומרוחקת.
זמן מסך
129 דקות.
רוצים כרטיסים לסרט "חיבוקים שבורים"? ענו על 2 שאלות ואולי תזכו בזוג כרטיסים לסרט החדש של פדרו אלמודובר בכיכובה של פנלופה קרוז.